ארכיון תג: עגנון

אולגה טוקרצ'וּק מספרת על הבעש"ט סיפור שכמותו פורסם בספרו של ש"י עגנון "סיפורי הבעש"ט"

ראו איזה מקום בספרות האחרת, זאת שאינה יהודית, כלומר לא בעברית ולא ביידיש, תפסו סיפוריו של רבי ישראל בעל שם טוב. אפילו כלת פרס נובל לספרות לשנת 2018, אולגה טוקרצ'וּק, נדרשה אליו, כאשר כתבה את ספרה הנושא את הכותרת הבלתי ניתנת להיאמן: "ספרי יעקב או המסע הגדול דרך שבעה גבולות חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות להוציא את השוליות כפי שסופר על ידי המתים וכפי שהשלימה המחברת על סמך עיון בספרים שונים ובעזרת הדמיון שהוא המתת הגדולה של הטבע שזכה בו האדם" (מפולנית: מרים בורנשטיין, הוצאת כרמל, ירושלים, תש"ף).

כפי שמעידה כותרת הספר, התקופה המתוארת בספר היא תקופתו של אחד בשם יעקב פרנק. אחרי שבתאי צבי, משיח השקר הראשון, ואחרי ברוכיה, משיח השקר השני, שם יעקב פרנק את עצמו כממשיך. הנה לנו משיח השקר השלישי. סיפורנו מתחיל בסוף אוקטובר שנת 1752. מתי הוא מסתיים? תקראו ת'ספר ושם לבטח תמצאו את התשובה.

להמשיך לקרוא

עגנון לחודש סיון – סיפור שפורסם בגיליונו הראשון של עיתון דבר

ש"י עגנון (נווה צדק). צילום: משה הרפז

בעודני מאזין להרצאה, שומע אני כי מיודענו, ברל כצנלסון, מייסד העיתון "דבר" הזמין לגיליון ה-1 של העיתון שי מש"י עגנון. סיפור. ניגשתי אפוא לאתר – "עיתונות היסטורית יהודית" (הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א) – שוטטתי שם, בין העיתונים למיניהם, וממנו דליתי את הסיפור שהוא לב רשימה זאת.

להמשיך לקרוא

ביקור בבית הכנסת אם קונטיר (עין קשתות) ברמה"ג

עין קשתות. פ' יזם, ואנו הלכנו/נסענו בעקבותיו. וכך, הקדשנו בוקר באביב, בואכה הקיץ, לביקור בבית כנסת ברמת-הגולן, ששוקם/שוחזר למחצה, ותמיד קיים המתח באם להשאיר את המקום כמות שהוא, או לשחזרו עד האבן האחרונה, הנמצא בחורבות יישוב ששמו אינו ידוע לנו, אך לצדו מעין ושמו "עין הקשתות". הקשתות עשו רושם עז על הבדווים שקראו לו בשם "אֻם אלקוּנטר" וכיוון שהשם שנכתב בעברית הוא תעתיק של המילה הערבית – לפיכך מצויות מספר גרסאות מעוברתות.

"גולן" היה שמה של עיר-מקלט שהקצה משה רבנו, מבין שלוש ערים, בעבר הירדן המזרחי (ראו: דברים ד', מ"ג). מתישהו, בשלהי בית שני, הפך השם משם של מקום לשם של מרחב. חבל-ארץ. אנחנו, שכבשנו חלק מן הגולן, קוראים לשטח שבידנו בשם רמת הגולן. וטראמפ הכיר בסיפוח השטח למדינתנו. בית כנסת זה הוא אחד מתוך…

מתי הוקם לראשונה בית כנסת במחוזותינו? החוקרים מציעים מנעד של תשובות: יש המקדימים את הקמתו של בית כנסת לתקופת בית ראשון ויש המאחרים זאת לימי בית שני. אף לא אחד מחזיק באסמכתא. אך ידוע לנו כי עזרא הסופר הנהיג חידוש עם שיבת ציון: מעתה קוראים בתורה, בנוסף על הקריאה בשבת, גם בימי שני וחמישי. לכך יש עדויות מן המקורות והסכמה גורפת.

"עדות ארכיאולוגית על בית כנסת שפעל בירושלים בשלהי בית שני התגלתה באקראי תוך חיפוש אחר קברו של דוד המלך בעיר דוד בירושלים. במהלך החפירה מצא הארכיאולוג ריימונד וייל כתובת יוונית חקוקה באבן: תאודוטוס בן וטינוס כהן וארכסינגוגוס (ראש בית הכנסת), בן ארכסינגוגוס נכדו של ארכסינגוגוס בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות, ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים לשם הארחת הנצרכים מן הנכר, שאותו ייסדו אבותיו והפריסביטרים (הזקנים) וסימונידס." [1]

עתה אנו יודעים, פחות או יותר, את תפקידו של בית הכנסת. ונותרת השאלה כיצד מקימים בית כנסת?

להמשיך לקרוא

חאן שער הגיא

שער הגיא. באב אל-ואד. תורכים, אנגלים, ערבים, יהודים וסוסים. לנצח זכור נא את שמותינו. על כך נכתוב במקום אחר. אנו מתעניינים בחאן הישן נושן. בן כ-150 ש'.  אך לפני כן – מספר מילים על חשיבות המקום.

מקור: ספר הפלמ''ח

מקור: ספר הפלמ"ח

בראשית מאי 1948 התכנסו, בדמשק, ראשי המטות הערביים במטרה לקבוע יעדים לצבאות ערב. משימתו של הצבא המצרי נקבעה כדלקמן: "הצבא המצרי ינוע צפונה לעבר תל-אביב, במגמה לרתק ולהשמיד כוחות יהודיים ובכך לעזור להצלחת הפעולות." [אריה חשביה (2005), עד הלום, מערכות, ע' 137].

וחיל המשלוח יצא לו לדרכו. כוח של מעל ל-10,000 חייל וכן התווספו לו מתנדבים מסודן, סעודיה, לוב ומרוקו. המייג’ור-ג’נרל אחמד עלי אל-מאואווי מונה למפקד. הרבה חי"ר, והרבה טנקים ומשוריינים. וארטילריה גם. ב-27 במאי ביקש הלגיון הירדני סיוע מצרי. שהמצרים יתקדמו לעבר יבנה ורמלה. שייצרו לחץ מדרום. היהודים יצטרכו להפנות כוחות וכך יוכל הלגיון לכבוש את ירושלים ואת הפרוזדור. לימים חשבו שמטרת המצרים היא תל-אביב. מסתבר שלהד"ם. אולי היו להם הרהורים אך אין ולא היו להם כתובים ומודפסים כפקודות מבצע.

להמשיך לקרוא

רשמי מסע בפולין [37] – אחרית דבר

תם ולא נשלם. תם המסע בפולין אך לא נשלם הזיכרון. בהגדה של פסח כתוב שבכול דור ודור צריך אדם לראות עצמו כאילו הוא זה שיצא ממצרים. ולכן צריך לזכור ולא לשכוח, ולכתוב על-כך, ולהנחיל זאת לדורות הבאים אחרינו לטובה, לשלוח את ילדינו לשם, את כולם. ללא יוצא/ת מן הכלל. כאן אין משתמטים. הידע הוא הכוח. אין יכולים אנו לברוח מעברנו. אנו גם לא צריכים לברוח ממנו. ובלי עבר להיכן נלך?

להמשיך לקרוא