ארכיון תג: משה דיין

סיפורו של "הקומנדו הצרפתי"

לפניכם/ן סיפור "הקומנדו הצרפתי". חלפו ימים רבים מאז שראיתי שלט בצד הדרך, וסקרנותי נדרכה, ועד שהחלתי ללקט את החומרים המתאימים ולאגדם לכלל סיפור קוהרנטי. עם התחלה וסוף. ואמצע באמצע. שלא יהא יותר מדי ארוך, מחד-גיסא, שכן הקורא (או הקוראת) עלול להיות מותש ולכרוע תחת המידע החדש לו שאליו נחשף. ומאידך-גיסא שלא יהיה יבשושי וקצרצר. והיכן היא נקודת שיווי המשקל?

"נוסעים?" נשאלה השאלה. "כן. נוסעים." "לאן?" "אל הדרום/הנגב. לבקר אתרים בהם היה ונלחם הקומנדו הצרפתי." "מתי זה התרחש ומה לנו ולקומנדו הצרפתי?" זהו שלא הרבה יודעים/זוכרים שאנו חייבים להם תודה. יען כי דמם רווי בקרקע המדינה שנגאלה. ולפיכך נסענו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחייה, דרומה. ואחר כך ערכתי השלמות. ושוב ירדתי דרומה. עד שמצאתי את אחרון החלקים והתצריף הושלם. אמנם שלם אך לא מושלם.

כבר לפני זמן רב, ראיתי במפות ואף בצדי דרכים, לא פעם ולא פעמיים, את צמד המלים: "הקומנדו הצרפתי". מהכא להתם, דהיינו מפה לשם, מחפשים, אוספים מידע. פותחים ספרים, כן יש דברים כאלה (עדיין. אך מאמין אני ש"הפרינט" לא במהרה יתפוגג), עבשים ומאובקים כמו גם כרסתנים, שזמן רב לא ירדו מן המדפים. נעזרים, מטבע הדברים, גם בדבר הנגיש ביותר, במרשתת. ספר הפלמ"ח, אתר "מרכז מידע הפלמ"ח", ערכים שונים באתר "ויקיפדיה", אתר "רגעים היסטוריים", קטעי עיתונות, ביקורים ובחינה פיזית של מקומות וגו'. דהיינו לפתוח כל קישור ("לינק") שמוביל אל אתר שמוליך אל אתר כל עוד נשמרת השרשרת… בסוף הדרך, אם אכן קיים דבר שכזה, ראו המרוץ של הארנב והצב, תמצאו את עצמכם מעושרי ידע. ויש אומרים – "ידע הוא כוח" (ממרה המשויכת לפרנסיס בייקון – הפילוסוף/מתמטיקאי ולא הצייר). בקיצור – לומדים. ואל הדרך יוצאים.

להמשיך לקרוא

מבצע ההר

חובה נעימה היא למסור לכם/ן, תריסר קוראי הנאמנים, שהופתעתי. רוצה לומר אנו הופתענו. אנו – כותב השורות הללו וזוגתו שתחיה. יען כי ראינו דבר שלא ידענו אודותיו דבר או חצי דבר. להודות על האמת, לא היינו אמורים, בהתרחש הגילוי, להיות מופתעים יתר על המידה. העובדה שלא ידענו היא הוכחה לכך שאנו יודעים שמה שאנו לא יודעים רב/עולה על מה שאנו יודעים. אמנם יצא תחת ידי משפט מסורבל, וניכר כי חסרה ידו/ה של העורך/כת, אך דומני שמטרתי הושגה. כך או אחרת – ההפתעה אתגרה אותנו.

ומעשה שהיה כך היה: ובבוקרו של אחד מימי יום שישי, הסתכלנו לימין והבטנו לשמאל, ובדקנו שוב. מצאנו כי בידנו זמן לשוטט שיטוט ברחבי ארץ ישראל. לא פרק זמן ממושך אך סביר. עד 5 שעות.

עיני נפלו על נקודה במפה. הר יעלה. הייתם בהר יעלה? שם טרם היינו. לפיכך נסענו לשם. שעה הלוך. שעתיים למעלה ולמטה. שעה חזור. בתוך קצובת הזמן.

מעובד מתוך אתר "עמוד ענן"

להמשיך לקרוא

שדות פלשת 20 – כרתיה בידנו

כרתיה בידנו. ע"ג המפה עמה יצאנו אל השטח מסומנים שרידיו המועטים של הכפר כ"עיי קרתיה". לא נתווכח עם התעתיק מערבית לעברית. נסענו, ידידי צ' ומחבר שורות אלו, לראות במה מדובר. אי-שם לפני 69 ש'. גם אז זה היה ביולי. ויולי חודש חם.

למכונית נמצא פתרון, אך בדיעבד התברר שהוא זמני בלבד. בתוככי שטח תחנת הדלק שבכניסה אל מושב רווחה. המושב הוקם, ב-1953, על-ידי עולים ממרוקו ומכורדיסטאן. זאת במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר". היישוב משתייך לזרם היישובי של "הפועל המזרחי". תחילה ניתן לו שם ארעי, זבדיאל ב'. זבדיאל נמצא מעט צפונה מכך. בסופו של יום רווח למתיישבים שיישובם נקרא "רוחה".

לאחר שהתארגנו – חצינו את דרך 25 וחיפשנו פתח/פרצה בגדר שמדרומה. התברר, שבטווח הנראה לעין, לא נראית אפשרות לעבור את גדר הברזל ללא אמצעים אלימים. מגזרי תיל או בונגלור. אז נסענו לחפש פתרון אחר. והפעם חנתה המכונית בחסות תחנת שאיבה של מקורות מדרום ליעד. על אם-הדרך בין נהורה לבין שחר. מכאן צפוי לנו מסע של כ-4 ק"מ (הלוך ושוב). לא נורא. הולכים. הלכנו.

להמשיך לקרוא