ארכיון תג: מבצע חורב

מבצע "חיסול" (27/28.12.1948)

ברשותכם – אתחיל מן הסוף ואל תראו בכך ספוילר. מבצע (פעולה) "חיסול" הסתיים בקטסטרופה. באחת, חוסלה פלוגת לוחמים של חטיבת "אלכסנדרוני". 87 חללים של הפלוגה ה"דתית". בלילה אחד!

תחילה, כפתיחה, מספר מלות רקע. תחילתו של חודש נוב' 48 הייתה מבטיחה ומוצלחת. ככל שהדברים אמורים לגבי חזית הדרום. המהפך התבצע, בפועל, כאשר משלטי חוליקאת נפלו. החלק הגדול נכבש, מצפון לדרום, ע"י חט' "גבעתי". וגם חטיבת "הנגב" תרמה את חלקה בפעילות מדרום לצפון. כמעט כמו בתיאור חציבת הנקבה, ממעיין השילוח אל הבריכה העליונה, בתקופת חזקיהו, מלך יהודה, כחלק מביצור העיר ירושלים המורחבת, שמספר תושביה יותר מאשר הוכפל בשל מספרם הרב של הפליטים מישראל, שנסו מהר אפרים, מפאת לחץ האשורים – עד שקרדומי החוצבים פגשו זה את זה: "… וביום שבו הושלמה הנקבה, הכו החוצבים איש לקראת רעו גרזן לקראת גרזן…" (מתוך כתובת נקבת השילוח שהוסרה ונמצאת כיום באיסטנבול. מתי יחזירו אותה התורכים? קשה לדעת). הפעם היו אלה הרובים שפגשו אלה את אלה…

הנגב שהיה מנותק יבשתית (ניתן היה להמריא ולנחות ממנחתים שהוקמו במרחב שבו שלטה חטיבת הנגב. ופה ושם חצה את הקווים מי שהיה צריך לחצות, צפונה או דרומה) חובר במסדרון אל שטח המדינה שבדרך. והמצרים הם שהפכו להיות מכותרים. הנה כך נוצר "כיס" פלוג'ה (ע"ש העיירה הגדולה ב"כיס" – אל פלוג'ה). הלחץ של גבעתי המשיך. משלטי הצומת, בית ג'וברין, בית עפא וכרתיה בידינו.

בן-גוריון הודיע לממשלה כי "עכשיו כל הקו הזה סגור ומסוגר. המצרים אינם יכולים לצאת מפלוג'ה, ערק אל-מנשיה וערק סוידן." [מקור: יואב גלבר (2004), קוממיות ונכבה, דביר, עמ' 321]

בן-גוריון נחפז במסקנתו. זה לקח עוד מס' ימים עד שדיווחו קיבל ממד של מציאות. ופה ושם הצליחו בודדים לחצות את הקווים המדומיינים. הסגירה לא הייתה "הרמטית".

והשיא עוד לפנינו – מצודת יואב, היא משטרת עיראק סואידאן, נפלה בסיבוב הלחימה ה-8. חט' 8 של הזקן, יצחק שדה, היא שכבשה סוף-סוף, לאחר 7 כישלונות, את המשטרה. רשמו בפניכם את התאריך – 9.11.1948.

להמשיך לקרוא

סיפורו של "הקומנדו הצרפתי"

לפניכם/ן סיפור "הקומנדו הצרפתי". חלפו ימים רבים מאז שראיתי שלט בצד הדרך, וסקרנותי נדרכה, ועד שהחלתי ללקט את החומרים המתאימים ולאגדם לכלל סיפור קוהרנטי. עם התחלה וסוף. ואמצע באמצע. שלא יהא יותר מדי ארוך, מחד-גיסא, שכן הקורא (או הקוראת) עלול להיות מותש ולכרוע תחת המידע החדש לו שאליו נחשף. ומאידך-גיסא שלא יהיה יבשושי וקצרצר. והיכן היא נקודת שיווי המשקל?

"נוסעים?" נשאלה השאלה. "כן. נוסעים." "לאן?" "אל הדרום/הנגב. לבקר אתרים בהם היה ונלחם הקומנדו הצרפתי." "מתי זה התרחש ומה לנו ולקומנדו הצרפתי?" זהו שלא הרבה יודעים/זוכרים שאנו חייבים להם תודה. יען כי דמם רווי בקרקע המדינה שנגאלה. ולפיכך נסענו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחייה, דרומה. ואחר כך ערכתי השלמות. ושוב ירדתי דרומה. עד שמצאתי את אחרון החלקים והתצריף הושלם. אמנם שלם אך לא מושלם.

כבר לפני זמן רב, ראיתי במפות ואף בצדי דרכים, לא פעם ולא פעמיים, את צמד המלים: "הקומנדו הצרפתי". מהכא להתם, דהיינו מפה לשם, מחפשים, אוספים מידע. פותחים ספרים, כן יש דברים כאלה (עדיין. אך מאמין אני ש"הפרינט" לא במהרה יתפוגג), עבשים ומאובקים כמו גם כרסתנים, שזמן רב לא ירדו מן המדפים. נעזרים, מטבע הדברים, גם בדבר הנגיש ביותר, במרשתת. ספר הפלמ"ח, אתר "מרכז מידע הפלמ"ח", ערכים שונים באתר "ויקיפדיה", אתר "רגעים היסטוריים", קטעי עיתונות, ביקורים ובחינה פיזית של מקומות וגו'. דהיינו לפתוח כל קישור ("לינק") שמוביל אל אתר שמוליך אל אתר כל עוד נשמרת השרשרת… בסוף הדרך, אם אכן קיים דבר שכזה, ראו המרוץ של הארנב והצב, תמצאו את עצמכם מעושרי ידע. ויש אומרים – "ידע הוא כוח" (ממרה המשויכת לפרנסיס בייקון – הפילוסוף/מתמטיקאי ולא הצייר). בקיצור – לומדים. ואל הדרך יוצאים.

להמשיך לקרוא