יומן מסע באיסלנד 6 – היום השישי

ביקור במוזיאון מאיר אגסי

ולקראת ערב ירדנו, מחבר השורות וזוגתו שתחיה, אל העיר הגדולה. ביקרנו במקבץ התערוכות שהיו בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי ומשם עלינו, צפונה, אל חלל תצוגה שטרם ביקרנו בו. משהו חדש עבורנו. גלריה: הלובי – מקום לאמנות. או-טו-טו מגיעה הפסקת האש המיוחלת. אך יש לכך עוד מספר שעות. ואולי בדקה ה-90 נקבל על הראש מטח ניצחון של הצד השני. בדיעבד הסתבר שמסרנו אולטימטום. שאם זה יקרה – אזי מתחילים את הכול שוב מההתחלה.

לתערוכה שם מסורבל קמעה: Two Chikens in Love מתווים לאינסטוליישן – הלובי מארח את מוזיאון מאיר אגסי.

כך או כך נכנסנו אל חללי התערוכה. עשינו סיבוב ראשון ולאחריו קראנו לאוצרת שמלכתחילה הציעה סיוע בהבנת הנקרא והנראה. התערוכה הזאת אינה דבר פשוט וצריך להרחיב מעט ת'אופקים בשביל להבינה. ראשית – יש לקרוא אודות מאיר אגסי. אסתפק בכך שניתן להגדירו כאמן או שמא (ועדיף) יוצר רב-תחומי: סופר, צייר, עיתונאי, מתרגם ומבקר אמנות. אוסיף כי כל מאמר שלו על אמנותו של אמן זה או אחר, היא למעשה מסה. יכולתי להוסיף קישור ל"ויקיפדיה" אך הערך בה הוא כה דל שזה ממש לא לעניין לשלוח אתכם.ן לשם…

ומטבעם של דברים צצה, עולה ונשאלת שאלה: מדוע, כיצד ואיך, יש לאגסי מוזיאון?

מה המשותף למאיר אגסי ולז'ורז' פרק? תתפלאו אך יש!

אתר זה עוסק בהתבוננות. בעיקר בתחומי הגיאוגרפיה התרבותית/חברתית. לא רק, אך זהו העיקר, ומותר להציג כאן גם מעולמות תוכן אחרים. וכמו שכתב יאיר גרבוז בספרו האחרון, בית בגליל, אני שמח לצטט מישהו שכותב זאת יותר טוב ממני:

"התבוננות אינה ראייה ברפרוף, התבוננות פירושה פירוק היסודות המרכיבים את התמונה ובו בזמן מעקב פנימי אחר הרכבתם מחדש למערכת אישית והגותית של המתבונן. אני מתבונן באנשים מתבוננים. אני חווה את החוויה הסודית שלהם בלא שאדע מהי. אולי גם אין צורך שאדע." [אגסי, 64]