מוזיאון הביטחון והמים בניר עם

ונתחיל דווקא בציטוט:

"המוזיאון להיסטוריה הופך חומר לסיפור ואת הסיפור לחומר. שרידים מן העבר (מוצגים "אותנטיים") נשזרים אל תוך סיפור חדש; שרידים מומצאים (מוצגים יזומים) מתרגמים סיפור ישן לחומרי-תצוגה.

ההמצגה – הפיכת חפצים וייצוגים מסוגים שונים, (תעודות ומסמכים למיניהם), למוצגים – היא פעולה מוזיאלית המשותפת למוזיאונים מסוגים שונים, לאמנות, למדע, ולהיסטוריה. אך להבדיל מן המוזיאון לאמנות. במוזיאון להיסטוריה ההמצגה היא עיקר המעשה המוזיאלי.

[…]

במוזיאון להיסטוריה נקודת-המוצא אינה האובייקט המוצג אלא נרטיב היסטורי כלשהו, שהרצון להמציגו הוא המכתיב ייצור של אובייקטים-מוצגים. התרבות החומרית אינה מוצגת "לכשעצמה", כדי לספר את סיפורה האוטונומי, אלא היא משולבת בתוך מסגרת סיפורית, הפורשת את ההיסטוריה של האומה, הקהילה, האזור וכו'. במעשה ההמצגה המתקיים בין כותלי המוזיאון להיסטוריה מוצלבות שתי פרקטיקות תרבותיות: ייצור האובייקטים-מוצגים מצד אחד וקידושם מצד שני."[1]

רוחמה 3 – בעקבות קו המים משנת 1947

יצאנו למסלול העוקב אחר עקבות אותו קו המים שהוקם ב-1947. מה פירוש בעקבות? פה ושם נותרו/שרדו שרידים שעברו לאחרונה שימור. מתישהו נזכרו בעבר הקרוב ולאו דווקא בזה הרחוק. שכן – אתר היסטורי הוא, על פי חוק העתיקות, זה שהתקיים לפני שנת 1700 (כך החליטו בחלונות הגבוהים). ואתר שאו-טו-טו ימלאו לו 70 ש' מה דינו?

קיבוץ סעד: חצר אחורית או קדמית?

אני אוסף חומרים ומידע על ההתיישבות בנגב. יישובים שהוקמו מדרום לנגבה של "חומה ומגדל". שלוש המצפים (1943), י"א הנקודות שהוקמו במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946) ועוד יישובים שהוקמו בעשורים של שנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת.

בודק: מי שרד, מי החליף שם, מי עבר מקום ומי התפוגג. משחזר את תפרוסת היישובים שהשתנתה עם השנים. לדוגמה – קיבוץ "יאיר" (כן. על שמו של יאיר. ועוד בחסות שלטון מפא"י!!!), שיושביו נטשוהו לאחר כחצי שנה מיום העלייה על הקרקע אי-שם בשנה הראשונה לעצמאותנו. שלושה חברים נהרגו על-ידי מסתננים שבאו מעזה. במקומו קם עין השלושה המנציח את זכרם.

במסגרת זו נכנסנו לקיבוץ סעד. שאינו משוייך למצפים או ל-י"א הנקודות. קיבוץ סעד עלה על הקרקע ב-1947. המיקום הנוכחי –  הוא הגלגול השלישי. תחילתו ביישוב עלום בשם "עלומים" שהתיישב, בתחילת 1947, היכן שכיום רמת חובב. הגרעינים המייסדים יצאו ממרכז הארץ. הסביבה הפיזית הייתה עוינת. בעיקר המחסור במים. לאחר מספר חודשים היישוב התפרק. אחד מהגרעינים התיישב מול עזה וקרא לעצמו סעד. קיבוץ דתי. מוציא את לחם חוקו מן האדמה. אינו זקוק לסיוע. את הגשם תן לנו, בבקשה, בעיתו.