מבוא ל"מרדף פלשת" והקרב על תל אל-חווילפה הוא תל חליף

רשימה זאת היא מעין מבוא ל"מרדף פלשת" ומתייחדת לשלב הראשון שלו – כיבוש תל אל-חווילפה (תל חליף) – Tel El Khuweilfe.

ואת הפתיחה הבאה, בשינוי שתי תיבות בלבד, אותן הדגשתי, "שאול השאלתי" מש"י עגנון (עיר ומלואה, תשנ"ט, שוקן. עמ' 619):

"לפי שראיתי שרוב העולם אינו מכיר את מעשה 'מרדף פלשת', או שמכירים מקצתו ואין מכירים את כולו, או שמכירים את המעשה בשילוח, והרי אין אויב לחכמה כידיעה שטחית, לפיכך נטלתי עלי לספר דברים כהווייתם.

יודע אני כי שלא עלתה בידי לבצר את כל הפרטים וליישב את כל המקומות, ואין צריך לומר שאחרים היו מספרים יפה ממני, אלא שאני אומר לא פירוט פרטים הוא העיקר ולא ישוב דברים שאינם מן העיקר הוא העיקר, ולא היופי הוא העיקר, אלא האמת הוא העיקר. ובכגון זה מותר ל לומר כאן, כל דבר דבור על אמיתו."

כפי שרואים, השם "תל אל-חווילפה" אינו מאוזכר במפה הנוכחית/המעודכנת. הוא, השם של התל, הוחלף "תל חליף". ממזרח – חורבות העיר רימון של שבט שמעון. ממערב – באר צקלג. מדרום קיבוץ להב. כשהוקם קראו לו צקלג. אך כשהתברר שהזיהוי כנראה אינו נכון – הומר, שנתיים אחר הקמתו, השם. שם הבאר הסמוכה נותר על כנו. ומדרום לקיבוץ – חורבת היישוב היהודי רימון של המאות הראשונות לספירת הנוצרים.

מפת מצב עכשווי [מעובד על בסיס רקע טופוגרפי מאתר "עמוד ענן"]

אתרים במרחב הפעולה על רקע מפת סקר של "הקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל (PEF – Palestine Exploration Fund) משנת 1878 [מקור מפת הסקר – אתר "עמוד ענן"]

אולם אנו בשנת 1917 ובמפות של אז, וכפי שראיתם/ן, רשום תל אל-חווילפה. נחיה עם זה בשלום. אנו מתחילים בתיאור סדרה של קרבות, הקרויה "מרדף פלשת", בהם רדפו הבריטים (אנגלים + סקוטים) + אוסטרלים + ניו-זילנדים + מתי מעט מסינגפור ומהודו, אחרי התורכים ומפקדיהם הגרמנים הנסוגים צפונה. לא להיבהל – לא הכול ברשימה אחת. ואנו מתחילים במרדף. לא של הצ'ייסר אחרינו…

נתקדם אפוא לאט-לאט. זמננו בידנו. ננוע בעקבות סדרת הקרבות שהתרחשה, במחצית הראשונה של חודש נובמבר 1917, ושתתפרסם לא בתאריכם "עגולים", כמו 100 ש' וכדומה. את נקודת הזמן הזאת לדאבוני כבר פספסתי…

בעקבות רבי משה בן נחמן (הרמב"ן)

רבי משה בן נחמן (הרמב"ן). מכונה בפי אנשינו גם נחמני ובפי הערלים דאז בונאסטרוג די פורטה. נולד בתתקנ"ד (1194). הרמב"ן היה: פוסק, מקובל, משורר, רופא, רב, פרשן, פילוסוף, מלמד, פעיל ציבורי, מגשר ומפשר… בקיצור – איש אשכולות כלבבנו. בשל כך זכה הרמב"ן למעמד בלתי-מעורער ביהדות ספרד. ממשיכי דרכו הניבו את חוג ג'ירונה.

אנו, אוסף האותיות למילים ויוצר מהן משפטים, וזוגתו שתחייה, נתחיל ממקום לידתו, נתרשם מביקור במוזיאון הרמב"ן בג'ירונה, נספר סיפורים נאים אודותיו, ונקנח במקום קבורתו שלא נודע, אך אנחנו ביקרנו בו.

וכך כתב הרמב"ן:

"כיצד המציא וברא את עולמו? כאדם שהוא מקבץ את רוחו, ומצמצם את עצמו, כדי שיחזיק מעט את המרובה. כך צמצם אורו בטפח שלו ונשאר העולם חושך, ובאותו חושך קצץ צורים וחצב סלעים, כדי להוציא מהם הנתיבות הנקראות פליאות חוכמה." [1]