משה הרפז
אל קלפאטה (El Calafate). עיירה ארגנטינאית בדרומה של פטגוניה. האינדיאנים המקומיים, בני שבט טהואלצ'ה, הגיעו לכאן מתישהו. מתי בדיוק? לפני כך וכך אלפי שנים. לעומתם, האדם הלבן הגיע לכאן רק ב-1867. הייתה זאת משלחת סקר. כמו לואיס וקלארק הצפוניים שטה משלחת חקר נהרות, במשך 33 ימים, במעלה נהר סנטה קרוז והגיעה אל אגם ארגנטינה עליו כבר סיפרנו לכםן כאן. לקח להם, לארגנטינאים, פחות זמן מהחבר'ה הצפוניים. אבל גם המסע היה פחות הירואי…
חצי הכדור הדרומי. אמריקה הדרומית. כבר הקדשנו רשימה למשורר הלאומי של צ'ילה. פבלו נרודה. עתה תורה של ארץ הכסף. ארגנטינה. אחד פלוני, סופר ומסאי, ושמו חורחֶה לואיס בורחֶס (24.8.1899 – 14.6.1986).
ואמר בורחס (או שמא כתב): "אני מעדיף לקרוא מאשר לכתוב. יכול אני לקרוא הכול. אבל לכתוב, רק מה שאני יכול…".
החודש מלאו 120 ש' להולדתו. כמחווה, מוגשת לכן/ם פנינה מקולמוסו אותה הקלדתי במקלדתי.
דיוקנו של בורחס – רשם רוני סומק. נסרק מתוך ספרו "שריטה במרפק השירה". עמ' 52
וזהו סיפור שאלמוני אחד, חסר-שם, לחש באזני בורחס. ובורחס רשם זאת במחברתו. רמזים פזורים לאורך הסיפור. והפואנטה – תמיד בשורה האחרונה. לא, אל תרוצו עכשיו אל הסוף. תתגלגלו/תגלגלו בנחת. מה לכם למהר?
אמריקה הלטינית. ארגנטינה. עיר שקוראים לה "האוויר הטוב". בואנוס איירס. שכונת לה בוקה. דייגו ארמאני מרדונה צמח כאן. והגיע לאן שהגיע. שכונה צבעונית שגדודי התיירים רואים חובה לפקוד אותה. ואצים/רצים אחר המדריך/כה הנושא/ת בסבל ובשקט את הדגלון המתנוסס ושבל יטעו היפנים לנהור אחר האמריקנים.
כיוון שאנו קבוצה מאורגת המונה שניים בלבד – כותב שורות אלו וזוגתו שתחייה – ההתנהלות המרחבית פשוטה ויותר וללא תנאים מוקדמים. למעט אחד – השעון. לא של כריסטיאן בולטנסקי אלא שבצהרים חייבים אנו לחתוך אל שדה התעופה.
פעם זאת הייתה שכונה של עובדי נמל, סוורים, סבלים ושאר ירקות. הנמל התנוון. אך הצבעוניות נותרה ואולי אף טופחה. מזכיר במקצת את האי בוראנו (אחד ממכלול האיים המרכיבים את ונציה רבתי). אך שם נועדה צבעוניות הבית לשמש מגדלור לדייג השב מן הים. שביתו אכן במקומו. וכאן? איני יודע. כך או כך – יוצאים אנו אל המסע המצולם בנתיבי השכונה ב-6 רשימות. הנה מתחילים אנו עם הרשימה הראשונה:
וולקנו/הר-געש. אכן תופעה חובקת עולם. אם תרצו – יוצרת עולם. המיתולוגיה הרומית היא שניצחה, את המיתולוגיה היוונית שקדמה לה, אם בכלל התנהל קרב. וולקן הרומי הפך לשם נרדף להר געש. כמעט בכל רחבי תבל. במחוזותינו זה לא ממש תפס. אנו נותרנו עם צמד המילים: הר-געש. הפייסטוס, האל היווני, אל הנפחות והאש, ששכן בבטן ההר, הפסיד. למרות שהוא היה בהחלט נפח מעולה ובעל מקצוע לעילא ולעילא. הרי הוא שיצק וחישל את חרבו ומגנו של מיודענו אכילס. לפחות נותרה אפרודיטה לצדו.
תוך שיטוט במרשתת, בחיפוש אחר מסלולי הליכה סביבות סן קרלוס דה ברילוצ'ה (Bariloche) הממוקמת בפטגוניה הארגנטינאית הגעתי אל מס' מסלולים מוצעים. שכן מיקמתי את עצמנו שם ל-3 ימים. ובכל יום נטפס על הר או גבעה. ככל שיאפשר זאת מזג האוויר והרצון. ומסלול מס' 1 מציע נתיב הליכה אל פסגת הר/גבעה ליאו-ליאו (Cerro Liao-Liao) הממוקמת בגובה של 1,025 מ' מעל פני הים. אז הולכים. כלומר הלכנו…
משה הרפז 