ארכיון קטגוריה: פינת הספר

יהודים וסיפורים

יהודים וסיפורים. היהודים והסיפורים כרוכים זה בזה מקדמא-דנא. על בסיס ספר הספרים צמחו ופרחו ספרים חיצונים, המשנה, התלמוד, הגמרא והמדרשים, והם אוחזים באגדות, מעשיות, סיפורים. כל שאלה ששואלים חז"ל – תחילתה של התשובה מצויה בסיפור ועוטה דפוס קבוע: למה הדבר דומה? משל היה אדם… או היו שניים מהלכים ושאל חיליק את ביליק.. או היה מלך ולו פלטין… או בלבוש מודרני יותר – מעשה שהיה כך היה… וסיפורים זה דבר ט"מ. לטעמי. שכן אני הוא המתבונן.

סיפור, בייחוד זה המשויך לסגנון/ז'אנר של סיפור-עם, אינו דבר של מה בכך. שכן סיפור שכזה הוא סוג של תיקון. אתה מספר סיפור ויוצר/מביא תיקון.

להמשיך לקרוא

עגנון לחודש שבט וגם ליום השנה לזיכרון השואה – 27.1

"הסימן" – סיפור מאת ש"י עגנון. זהו הסיפור ה-12 במסגרת שנת עגנון לציון 50 שנה למותו. וגם ליום לזיכרון השואה החל ב-27.1.

פעם אחת בליל שבועות ישבתי בבית המדרש יחידי ואמרתי אזהרות. שמעתי קול והגבהתי עיני. ראיתי איש אלקים קדוש עומד עלי. נפעמתי ונרעשתי ונאלמתי דומיה. שמימי לא ראיתי דמות קודש כזו בצורת אדם ומימי לא ראיתי אדם בדמות קודש כזו. הביט בי ועיניו מלאות זעם, כמלך שבא למדינה ולא מצא מכל שריו ועבדיו אלא עבד קטן.

להמשיך לקרוא

אמונות טפלות בספרו של יצחק בשביס זינגר (2)

כבר כתבתי כאן על אמונות, סגולות, לחשים וכיו"ב בסיפוריו של יצחק בשביס-זינגר. ראו כאן. והנה לפניכם/ן עוד ספר של סיפורים שכתב יב"ז מצוי בספריתי: יצחק בשביס-זינגר (תשע"ו), תשמעו סיפור!, מיידיש: בלהה רובינשטיין, עם עובד. וממנו נצטט אף כן.

להמשיך לקרוא

מעשה העז – סיפור של עגנון לחודש טבת תשפ"א

מעשה העז – סיפור של עגנון לחודש טבת תשפ"א. זהו הסיפור ה-11 בסדרה. והסיפור הפעם הוא סיפור על עז. אין זה הסיפור הידוע שבסופו מוצאת העז את עצמה מחוץ לבית ונתרווח קמעה ליושבי הבית. זהו סיפור אחר. אין קיצורי דרך. תקראו עד הסוף ותגיעו לנמשל.

להמשיך לקרוא

מחווה ל-מו"ס לרגל מלאת 175 ש' להולדתו

מו"ס. מנדלי מוכר ספרים. הלוא הוא מיודענו שלום יעקב אברמוביץ. לפי הלוח הגרגוריאני: 2.1.1836 – 8.12.1917 (לפי הלוח היוליאני שהיה מקובל ברוסיה טרם מהפכת לנין: 21.12.1835 – 25.11.1917). התאריכים לפי "ויקיפדיה". לאחר המהפכה, קיבלו סוף-סוף הסובייטים את הלוח המערבי ויישרו קו עם העולם.

מו"ס. הסבא. זיידה. משורר, סופר, דו-לשוני. עברית ויהודית. מן הראוי לכתוב על כך מס' מילים: "יהודית" היא שפת הז'רגון. היום מכנים אותה "יידיש". בוודאי זוכרים אתם את אותו פלוני ששמו רבשקה, השליח מטעם סנחריב האשורי, שקרא לתושבי ירושלים להיכנע. והוא כרז ביהודית (האגדה טוענת כי היה יהודי…)!. ונציגי המלך חזקיהו ביקשו שידבר ארמית ע"מ שהעם לא יבין ולא ישקשק בטרם עת… חלפו 2,700 שנה, התהפכו היוצרות, ויהודית הפכה לשפת הגולה והעברית הפכה ללשון הקודש הנתונה רק בידיהם של יודעי דבר. וכך הדבר גם היום בחלק ממחוזותינו.. ממנו שאבו/לקחו ביאליק, טשרניחובסקי, שלום עליכם ואחרים את שלקחו.

פספסתי את שנת ה-100 לפטירתו. היה זה בנובמבר 2017. אך מצאתי תאריך חלופי – 175 ש' להולדתו. איכשהו "עגול" יען כל 25 ש' = דור. מכאן עולה שהרשימה תראה אור ב-2.1.2021 לספה"נ. תאריך מעניין. מספר ספרות מצומצם. אם הייתי רושם 2.1.21 הייתי מקבל תאריך מעניין אף הוא.

להמשיך לקרוא

"האף" – סיפור פרי קולמוסו של ניקולאי גוגול

קורא ופוגש בסיפור. סברתי/חשבתי שיש, אולי, בין הקוראים והקוראות, מי שמעוניין/ת לקרוא סיפור מאת אחד פלוני ששמו ניקולאי גוגול. סופר אוקראיני שכתב ברוסית… לפיכך העתקתי אותו, את הסיפור, ככתבו וכלשונו. ותיהנו גם אתם/ן, הקוראים/ות, ממנו. והרי הסיפור:

להמשיך לקרוא

אין עליו על יום השבת – סיפור של עגנון לחודש כסלו תשפ"א

אין עליו על יום השבת – סיפור של עגנון לחודש כסלו תשפ"א.

אנו, היהודים, הם שהנחלנו את השבת לשאר עמי העולם. ולראיה – לאף אומה לא היה יום מנוחה. ורק ידעו להבדיל בין חודש לחודש בשל מהלך הירח. ולנו היה את יום השבת. עוצרים, נחים, בוחנים ומחשבים מסלול מחדש. הנוצרים העתיקו את הרעיון ויישמו זאת ביום א'. המוסלמים הלכו לאחור. אל יום השישי… ולא קיבלנו קרדיט. לא נורא. שנאמר – שונא מתנות יחיה…

והסיפור מתגלגל כדלקמן:

"דוביש ראש גזלנים היה ובהרי הכרפתים היה יושב ומצודתו היתה פרושה על עוברי דרכים. חברים רבים לדוביש ודוביש ראש לחברים. ואיש יפגש בהם יאמר וידוי ולא יקום, כי בטרם יומת בחרב ימות מפחד, כי עזי נפש אנשי דוביש ועד דוביש לא באו. ויהי להם דוביש לראש. וביד דוביש חרב אשר נתן מלאך המות לדוביש. אפס עם שכניו לו שלום מסביב לקולימיי, כי קולימיי ובנותיה נושאות מנחה לדוביש. ויהי דוביש עם שכניו ושכניו לא נפקד להם מאומה, כל המקומות אשר התהלך שם דוביש הוא ואנשיו. וקולימיי ובנותיה מביאות לדוביש קמח ובשר ופול ועדשים ודבש וחמאה וגבינה. ואיש כי ינחר חזיר ואשה כי תלבב לביבה ושלחו ביד בנם או ביד בתם מן הבשר ומין הדם ומן הלביבות אל דוביש ואל נעריו, מכל מאכל טוב אשר יאכל. ובראשי שמחותיהם ירדו נערי דוביש אל הכפרים לרקד את בנות הכפר הלובשות בגדי חמודות אשר הפשיטו אנשי דוביש את החללים ויתנום להן.

ויהי בבוא החורף ולא הביאו מנחה לדוביש וירעב דוביש ואנשיו. מאין מביא אל ההרים דבר ומאין עוברי דרכים, כי כיסה השלג את הדרכים. וישבו הגבורים אשר לדוביש, רירם קפא בפיהם וזקנם כנציב קרח. ויקללו בנפשם ובאמם ויאמרו, אם לא יוציאו את עצמות אמהותיהם מקבריהן וגרמון והיתה נבלתם כדומן על פני השדה בהרי הכרפתים אשר לא יאמרו המה אנשי דוביש. ויאמרו איש אל רעהו, מה אנחנו יושבים פה עד מתנו ועתה לכו ונפלה אל אחת הערים ונחיה את נפשנו ולא נמות. ויואל דוביש להתנפל על קולימיי לילה. ויקומו בנשף לבוא אל קולימיי ויבואו עד קצה העיר והנה אור בכל בית. ויאמרו, קומו ובואו מהרה אל העיר כי נמצא בשר ויין, כי שבת היום לישראל. ויבואו אל קולימיי.

וקולימיי מלאה כל טוב, כי יהודים רבים יושבים בה, סוחרי ארץ, ובכל בית אור, אוכלים ושותים ושמחים. וירא דוביש את קולימיי ויאמר, אין בארץ איש אשר אין לו שולחן ותנור רק אנחנו חסרנו כל. ויאמרו אנשי דוביש לדוביש, אל יאנח דוביש. הנה אנחנו באים אל העיר ואכלת חלות לחם ויין רב תשתה. אז תמלא בטנך ופיך לא ידום מרוב כל. ויאמר להם דוביש, לשלל אחים. ויט דוביש את חרבו אל העיר, ורבי אריה אז בעיר.

ויבוא דוביש אל בית רבי אריה בתחילה, כי ביתו בקצה העיר. וכל אנשי בית רבי אריה אשר בבית רבי אריה בורחים על נפשם, כי נפל פחד דוביש עליהם וינוסו, ורבי אריה עומד לפני השולחן ומקדש על היין.

ויאמר דוביש אל רבי אריה, למה תעמוד? ולא השיב רבי אריה לדוביש דבר, כי קידש רבי אריה על היין. וישלח דוביש את ידו אל חרבו ויוציא את החרב מתערה ויך דוביש את רבי אריה אל ידו. ויטוף היין מן הכוס אל חרב דוביש. ולא יכול דוביש להניע את החרב. וינס דוביש פעם בפעם והוא לא ידע כי כחה סר היום. ותדום החרב כל ליל השבת וכל יום השבת עד צאת הכוכבים. ורבי אריה ישב על הכסא וישת וירחץ רבי אריה את ידיו ויברך על הלחם ויתן גם לדוביש ויאכל. ויברך דוביש את רבי אריה וילך.

ויקם דוביש אחרי אכלו ואחרי שתה וישב הוא וכל הנערים אשר אתו אל ההרים ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך. כי גבורים אנשי דוביש, ויד דוביש חרב אשר נתן מלאך המות לדוביש, יום ולילה לא תשבת. אך מדי שבת בשבתו בהתקדש ליל השבת ונחה החרב בידי דוביש, אשר נטף עליה יין קידוש בבוא דוביש בית רבי אריה בליל השבת, ולא תנוע החרב כל יום השבת."

מקור: ש"י עגנון (תשנ"ז), "חרב דוביש", בתוך: אלו ואלו, שוקן, עמ' 308-307.

קישור לחודשים קודמים: אדרניסןאירסיוןתמוזאבאלולתשרי,  מרחשוון תשפ"א

יבגני אוניגין

יבגני אוניגין. שיר הלל לגיבור המיוסר. שכן אין אהבות שמחות…

ניגשתי אל היצירה בדחילו ורחימו. מודה ומתוודה, מעולם, טרם התמודדותי עם יבגני אוניגין, עד כה, לא קראתי שיר כלשהו של פושקין… אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (10.2.1837-6.6.1799). על אחת כמה וכמה של פואמה – ארוכה ומתמשכת על פני עשרות עמודים ואוחזת במאות של שורות מחורזות. התרגום – מעשה ידיו לתפארה של אברהם שלונסקי. הוא התחיל במפעל התרגום כבר ב-1937 במלאת מאה שנה למות המשורר. שלונסקי ליטש את התרגום, עוד ועוד, במשך השנים, וב-1966 ראה אור תרגומו האחרון. המהדורה המעודכנת אותה אני מחזיק בידי (הוצאת ספריית פועלים) הינה מ-2007. אגב, פושקין קרא ליצירה "רומן בחרוזים"…

פושקין נחשב לגדול משוררי רוסיה. "ה"משורר ב"הא הידיעה". היום הפכה "הא הידיעה" ל"תווית המיידעת". רומז אני על כך שהעברית דינמית ובפואמה תמצאו חידושי לשון של שלונסקי בצד עברית ארכאית. לא נורא. ראו/נה עצמכם/ן מאותגרים/ות.

להמשיך לקרוא

אברהם מסרב להיות מלך פולין – סיפור של עגנון לחודש מרחשון תשפ"א

אברהם מסרב להיות מלך פולין – סיפור של עגנון לחודש מרחשון תשפ"א:

"בימים ההם אין מלך בפולין, כי המלך פופיל מת בעלות העכברים בארמונו ובחדר משכבו ועל מטתו ויאכלוהו וימת ואין יורש עצר. ויקבצו כל זקני פולין ויבואו קרושביצה לשים עליהם מלך. ויהי כי עברו ימים רבים ולא מצאו איש כלבבם ויאמרו, אשר יבוא מחר אל העיר בתחילה הוא ימלוך עלינו. ויעמידו שומרים בכל ארבע פינות העיר לאמור, כי יבוא מחר אל העיר בתחילה אשר לו המלוכה. המה עומדים בפינות העיר ואברהם הכפרי עולה במעלה העיר להתפלל עם העברים תפילת הבוקר. ויראו השומרים איש בא העירה ויתקעו בשופרות ויריעו לפניו יחי המלך. ויקחוהו ויריצוהו לבית הוועד ויעמידוהו לפני השרים וזקני המדינה ויגידו לו כי נבחר למלך עליהם. ויקראו לפניו יחי המלך.

וישתחו אברהם לפני בני פולין ויאמר, מי אנכי כי אבוא עד הלום ואנכי הולך להתפלל תפילת הבוקר, וימאן אברהם לשים כתר מלכות פולין בראשו ויאמר, שלחוני כי עלה השחר. ויאמרו, לא נשלחך כי מלוך תמלוך עלינו. וירא כי מתאמצים הם להמליך אותו עליהם ויאמר אליהם, שמעוני ותנו לי ימים שנים ואחשוב על דבר המלוכה ואתם אל ביתי אל תבואו בטרם אצא אליכם וקראתיכם. ויקם אברהם ויבוא אל הבית פנימה וישב שם חדר בחדר ימים שנים או שלושה. וירא העם כי בושש מלכם לצאת ויריעו וישמיעו קולם בחזקה.

ופיאסט איש אדמה נצב בראש המחנה וישא קולו ויקרא, שמעו אלי כל אנשי פולין, עד מתי תשם הארץ באין מלך עוצר בעם. ועתה אם אברהם בושש לבוא הנני והוציאהו אליכם. ויקח גרזן וינף על הבית אשר שם אברהם וישבור את הדלת. ויצא אברהם ויעמוד בפתח הבית ויאמר, לא אמלוך אני עליכם ולא ימלוך אחר עליכם. פיאסט ימלוך עליכם, בחרו בו, כי ראה כי לא תוכל ארצכם באין מלך ויהרוס אל הבית אשר צויתי לא יבוא איש. ועתה שימו כתר מלכות בראשו והמליכו אותו עליכם. וישמעו שרי פולין וימליכו את פיאסט ותהי המלוכה לפיאסט. ואברהם יצא מעם פני אלופי פולין וימהר אברהם וירץ אל בית התפילה. ויהי בבואו והמה מתפללים את תפילת הבוקר, עומדים באימה ואומרים ביראה אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא."

מקור: ש"י עגנון (תשנ"ז), "משומרים לבוקר", בתוך: אלו ואלו, שוקן, עמ' 288-287.

ומה היה קורה אם לא היה אברהם מסרב והיה נאות לקבל עליו את המלוכה? יען פולניה = פה-לן-יה. לה' הפתרונים והפתרונות.

ראו עגנון לחודשים קודמים: אדרניסן, איר, סיון, תמוז, אב, אלול, תשרי

© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן. אנכי כאן, בפינתי, משמש כיונת דואר הפורשת לפניכם/ן איגרת. ואתם/ן – כנרות חג חנוכה – מתבקשים/ות שלא להשתמש בחומר שלפניכם/ן לשום דבר מסחרי מסוג כלשהו, פרט לקרוא וליהנות מן הסיפור.

מחווה לדן פגיס במלאת 90 ש' להולדתו

דן פגיס (16.10.1930 – 29.6.1986). סופר, משורר, מתרגם, בלשן, עורך. ניצול שואה. רשימה זאת מוקדשת לו במלאת 90 ש' להולדתו.

כתוב בעפרון בקרון החתום / דן פגיס

כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי…

ובנתניה, ברחבה מול יד לבנים, לא רחוק מהאנדרטה לזכר ניצחון הצבא האדום על הנאצים, אותה חנך ולדימיר פוטין, השליט הכל-יכול של רוסיה המודרנית, שהחליפה את ברית-המועצות הקומוניסטית, שהחליפה את רוסיה הצארית, מוצב פסל המנציח את השיר לעיל.

להמשיך לקרוא