Category Archives: פורטוגל

הנה מה חוללו לנו הפורטוגזים

הנה מה חוללו לנו הפורטוגזים במפנה שבין ימי הביניים לעת החדשה:

"כאשר גירשו מלכי קסטיליה את היהודים מאדמותיהם, מכר להם ז'וֺאָוֺ, מלך פורטוגל, בעבור שמונה אקו לנפש, זכות מקלט בארצו, בתנאי שביום קבוע מראש יתפנו מהן; הוא הבטיח לתת להם ספינות שיעבירום לאפריקה.

להמשיך לקרוא

אריחי התכלת 4/4

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

להמשיך לקרוא

אריחי התכלת 3/4

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

להמשיך לקרוא

אריחי התכלת 2/4

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

להמשיך לקרוא

אריחי התכלת 1/4

אריחי התכלת הפורטוגזים. אז'ולאס בשפתם. עדיין ניתן לראותם אם המבנה עתיק דיו. זכרתי אתכם, קוראי הנאמנים, ועבורכם צילמתי מכל טוב ליסבון היא לישבוא בשפתם. פה ושם ישנן שכיות חמדה אמיתיות. תאזרו בבקשה בסבלנות. אם לא כאן אז אולי ברשימה הבאה…

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

להמשיך לקרוא

בלן, ליסבון: מגדל, 2 אנדרטאות וגיבוש חברתי גם

נסענו על הכביש החוף הדרומי של הים שמתחלף לגדתו הצפונית של הנהר. הטז'ו. מערב-מזרח. מקשייקש אל ליסבון. חוזרים מסיבוב בארמונות המלכים בסינטרה ומקאבו-דה-רוקה שזה המקום המערבי ביותר של יבשת אירופה. אתה יכול לרכוש במקום תעודה המעידה על-כך שביקרת באתר הגיאוגרפי הלז.

שעות הצהרים המאוחרות. להפתעתי המוחלטת – היו מקומות חניה ממול למגדל בלן (Torre de Belem). נכון. כותבים "M" ומבטאים "N". נפלאות הפורטוגזית. ראשית דבר – למצוא אפשרות מיידית לפניית פרסה וישר למגרש החניה. רשמו בפניכם: חינמית. שנית – מצטיידים בתבשיל של בקלה ובכוס יין מקומי. עכשיו שפתרנו את בעיות הלוגיסטיקה והקיום – אנו פנויים לנפש. שלישית – חוצים את הכביש המהיר, מרובה הנתיבים, שקווי חשמליות נמתחים לאורכו וכולם – כלי הרכב והטראמים טסים ושורקים ומתנשפים. אך אל דאגה – לשם כך המציאו את המעבר התת-קרקעי.

להמשיך לקרוא

סורטליה, פורטוגל

סורטליה, פורטוגל. חצי האי האיברי. דרומה של אירופה. אתם ודאי זוכרים את "רפסודת האבן" של סאראמאגו. חצי האי התנתק ויצא לשוט בימים. בין כה וכה, כך שחו, בינם לבין עצמם, תושבי חצי האי שהפך לאי, אין אירופה רוצה בנו…

להמשיך לקרוא

עמק הדוארו, פורטוגל

עמק הדוארו (Doaru). והימים ימי בציר הענבים. ונסענו בדרכים הצדדיות. הצרות. הציוריות. המפותלות ומתפתלות בינות גבעות וכרמים. וכמובן – הנהר. שהולך ומתעצם ככול שאתה פונה הימה. והחוות, הקטנות, המבוזרות, המנקדות את הנוף בכתמים, המתמחות אך ורק בגידול גפנים – קינטה (Quinta) – ממתינות לנו. לינה + כוס יין. אפשר גם סעודה. מקום להניח את ראשינו. מיטה. כר. אישה. הידד.

התרשמתי. התיישבתי ורשמתי. 15 במניין:

להמשיך לקרוא

המנזר של ישו

הסתיים הביקור. יצאנו אל הרחוב מבעד פתח בית-הכנסת של אברהם זכות. אנו בטומאר אשר בפורטוגל שבקצה אגן הים-התיכון. בקצה המערבי ששם שוקע השמש. הסתכלתי על אבני הרחוב. אותן אבנים ישנות שהושמו כאן לפני מאות של שנים. אבל משהו ביניהן משך את תשומת לבי. זרזיף של דם. והזרזיף הולך ומתגבר. והדם מתגבה. מאין מגיח הדם? לרגע לא הייתי בטוח. אחר-כך נפל האסימון. ברור לחלוטין מהו מקור הדם מעבר לעובדה שהוא זורם במורד הרחוב וכך מציית לחוקי הכבידה שנקבעו בחצרה של קיימברידג'. הרי יום שישי היום. ה-13 בחודש. יום שישי השחור לכול מחזיקי האמונות הטפלות.

  להמשיך לקרוא

דברי ימי מנזר – מאפרה (Mafra), פורטוגל

איך נולד סיפור? כשם שנולד מנזר. ובכול זאת? ומעשה שהיה כך היה: היה היה מלך שאשתו טרם התעברה. שלא נדבר על יורש זכר. ונדר המלך שיקים מנזר מפואר מעין כמוהו אם רק אלוהים יסדר יורש. כסף לא חסר. אלוהים לא נרתע מהבקשה הצנועה. עסקת חבילה. אתגר פעוט. משך פה ושם את החוטים הנכונים וקיבלנו יורש ומנזר לתפארת.

ואת שכתבתי בשלושה משפטים מתאר ז'וזה סאראמאגו בקצת יותר משפטים. אבל הרבה יותר טובים משלי. עוד נגיע אליו בהמשך.

להמשיך לקרוא