משה הרפזהנה מה חוללו לנו הפורטוגזים במפנה שבין ימי הביניים לעת החדשה:
"כאשר גירשו מלכי קסטיליה את היהודים מאדמותיהם, מכר להם ז'וֺאָוֺ, מלך פורטוגל, בעבור שמונה אקו לנפש, זכות מקלט בארצו, בתנאי שביום קבוע מראש יתפנו מהן; הוא הבטיח לתת להם ספינות שיעבירום לאפריקה.
אריחי התכלת הפורטוגזים. אז'ולאס בשפתם. עדיין ניתן לראותם אם המבנה עתיק דיו. זכרתי אתכם, קוראי הנאמנים, ועבורכם צילמתי מכל טוב ליסבון היא לישבוא בשפתם. פה ושם ישנן שכיות חמדה אמיתיות. תאזרו בבקשה בסבלנות. אם לא כאן אז אולי ברשימה הבאה…
נסענו על הכביש החוף הדרומי של הים שמתחלף לגדתו הצפונית של הנהר. הטז'ו. מערב-מזרח. מקשייקש אל ליסבון. חוזרים מסיבוב בארמונות המלכים בסינטרה ומקאבו-דה-רוקה שזה המקום המערבי ביותר של יבשת אירופה. אתה יכול לרכוש במקום תעודה המעידה על-כך שביקרת באתר הגיאוגרפי הלז.
שעות הצהרים המאוחרות. להפתעתי המוחלטת – היו מקומות חניה ממול למגדל בלן (Torre de Belem). נכון. כותבים "M" ומבטאים "N". נפלאות הפורטוגזית. ראשית דבר – למצוא אפשרות מיידית לפניית פרסה וישר למגרש החניה. רשמו בפניכם: חינמית. שנית – מצטיידים בתבשיל של בקלה ובכוס יין מקומי. עכשיו שפתרנו את בעיות הלוגיסטיקה והקיום – אנו פנויים לנפש. שלישית – חוצים את הכביש המהיר, מרובה הנתיבים, שקווי חשמליות נמתחים לאורכו וכולם – כלי הרכב והטראמים טסים ושורקים ומתנשפים. אך אל דאגה – לשם כך המציאו את המעבר התת-קרקעי.
סורטליה, פורטוגל. חצי האי האיברי. דרומה של אירופה. אתם ודאי זוכרים את "רפסודת האבן" של סאראמאגו. חצי האי התנתק ויצא לשוט בימים. בין כה וכה, כך שחו, בינם לבין עצמם, תושבי חצי האי שהפך לאי, אין אירופה רוצה בנו…
עמק הדוארו (Doaru). והימים ימי בציר הענבים. ונסענו בדרכים הצדדיות. הצרות. הציוריות. המפותלות ומתפתלות בינות גבעות וכרמים. וכמובן – הנהר. שהולך ומתעצם ככול שאתה פונה הימה. והחוות, הקטנות, המבוזרות, המנקדות את הנוף בכתמים, המתמחות אך ורק בגידול גפנים – קינטה (Quinta) – ממתינות לנו. לינה + כוס יין. אפשר גם סעודה. מקום להניח את ראשינו. מיטה. כר. אישה. הידד.
התרשמתי. התיישבתי ורשמתי. 15 במניין:
איך נולד סיפור? כשם שנולד מנזר. ובכול זאת? ומעשה שהיה כך היה: היה היה מלך שאשתו טרם התעברה. שלא נדבר על יורש זכר. ונדר המלך שיקים מנזר מפואר מעין כמוהו אם רק אלוהים יסדר יורש. כסף לא חסר. אלוהים לא נרתע מהבקשה הצנועה. עסקת חבילה. אתגר פעוט. משך פה ושם את החוטים הנכונים וקיבלנו יורש ומנזר לתפארת.
ואת שכתבתי בשלושה משפטים מתאר ז'וזה סאראמאגו בקצת יותר משפטים. אבל הרבה יותר טובים משלי. עוד נגיע אליו בהמשך.
משה הרפז 