אנו (מחבר שורות אלו וזוגתו שתחיה) באיטליה. יותר מדויק בסרדיניה. על חופו המערבי של האי. ומצאנו כפר קטן שקירות בתיו מעוטרים. טינורה (Tinnura). אפשר לקרוא לזאת גרפיטי… ואפשר לראות בציורים מעבר לכך. הם מתארים את הוויי החיים, דהיינו את היום-יום, בכפר. וגם תקוות כפי שתראו בהמשך.
מתוכננות 3 רשימות שבכל אחת כ- 25 צילומים. זאת הראשונה:
להמשיך לקרוא ←
סרדיניה. חוף האיזמרלד. הפינה הצפון-מזרחית של האי. אין כל ספק. יפים הם המפרצים. מה שאינו יפה – ואת זאת אין רואים ברישומי – שסילקו את כפרי הדייגים ובמקומם הוקמו מלונות ושכונות סגורות לשועי עולם. בשם הקפיטליזם. וחבל.
להמשיך לקרוא ←
קצת אחרי השעה 17:00 הגענו לאורגוסולו. יגעים ממסע מתסכל לטיסקאלי. ובכול אופן, סחטנו את הטיפות האחרונות של חיונותינו. ובאנו לראות את מוקד הגרפיטי הסרדי. אי-שם, לפני למעלה מ-30 שנה, החליט מקומי למחות. וצייר סיסמה ע"ג הקירות. ואחריו, החרו-חזרו רבים. ונמלאה העיירה בכתובות גרפיטי ושמה יצא למרחוק.
להמשיך לקרוא ←
סרדיניה. טיסקאלי. סיפורו של מסע מתסכל לטיסקאלי (Tiscali). "וייסעו ויחנו". כך נכתב במקורותינו. כל היום שטנו בדרכים. והללו – מפותלות, עקלקלו, מתפתלות, ומתעקלות. עולים ויורדים. חוצים הרים ועמקים. מצד מערב של האי – סרדיניה – אל צידו המזרחי. הכבישים – גן-עדן לאופנועים ולאופנוענים. אשדים של כלי-רכב דו-גלגליים זרמו בדרכים. בשיירות. בדבוקות. בקבוצות. בחבורות. כמעט וכתבתי בכנופיות. אך-לא-כך-הוא. בעיקר שוויצרים, איטלקים, צרפתים, אוסטרים. על השתייכותם מעידים אותם סמלים קטנים בצד ספרותיו של כלי-הרכב. רובם גברים. עטויי שחורים. עור וקסדות. פה ושם זנב צמה של אישה. עולם של גברים. וכשהם פושטים את חליפות המסע הם נראים אנושיים. כמוני וכמותכם…
להמשיך לקרוא ←
איטליה. האי סרדיניה. שעת ערביים. כמעט שהסתיימו שעות האור. אנו בדרכנו מ-סנט'אנטיקו ל-סו-נורקסי. מודעים לכך שהשמות של העיירות הנ"ל אינם אומרים לכם דבר וחצי דבר. בודקים את המפה. משווים למה שרואים בשטח. הנה האתר.
אנטאס. מקדש רומי. על חורבותיו של אתר פניקי. על חורבותיו של מקדש פאגני אחר. שרשרת הקדושה אינה מנותקת. המקום נשאר. שם האליל התורן הוא שמתחלף. ואין צל של ספק שהמקדש הפניקי הושתת על חורבותיו של מקדש קדום ממנו. וכך הלאה. עד תחילת הבריאה. ואין אנו יכולים לעקוב אחר השתלשלות האירועים כי נשתכחו מאיתנו שמות העמים ואבדו שמות האלים…
להמשיך לקרוא ←
נסענו לראות קברים עתיקים ליד העיירה וילהפרוצ'יו (Villaperucio). קברים המתוארכים לפני כ-5,000 שנה. אם לא למעלה מכך… ומעשה שהיה – כך יתואר.
להמשיך לקרוא ←
איטליה. סרדיניה. סנט'אנטיקו. תופת. כך כתוב: Tofet. שחור על-גבי המפה. כן, כמו שזה נשמע –תופת. הסתקרנו. תודו שגם אתם, אם הייתם במקומי, הייתם מסתקרנים. איך-שלא-יהיה השתכנענו שיש לבקר באתר הקרוי תופת. הקונוטציה כמובן היא שלילית. גיהינום. אש-תופת. מכונית-תופת. האומנם כך פני המקום?
פונים למילון. על-מנת לדייק. למילון אבן-שושן. ומצטטים:
"תופת": (1) כינוי למקום המוקד בגיא בן-הנום בדרום ירושלים, שבו נהגו עובדי-האלילים בימי-קדם להקריב את הבנים בפולחן המולך: "במות התפת אשר בגיא בן-הנם לשרף את-בניהם ואת-בנותיהם באש" (ירמיהו ז', 31). (2) מוקד, מקום שרפה גדולה. אחד מכינויי הגיהינום, מקום עינויי הרשעים: "התפת יהיה ראשון והעדן יהיה באחרונה" (הרומי, כ"ח, 512).
להמשיך לקרוא ←
כשהאי היה תחת השלטו הספרדי, אי-שם בשלהי ימי-הביניים, הקיפוהו הספרדים במגדלי שמירה. שיתריעו על בואם הקרב של הפירטים – ערבים/ברברים/מורים. שרשרת צפופה. מושתתת על העיקרון של קווי ראיה. קשר עין. משואה. חלק מן המגדלים הנ"ל שרד עד לתקופתינו. ולאורכו של החוף הדרומי, מקליארי ועד לסנט'אנטיקו, כיכבו המגדלים.
הנחת העבודה לצילום היא שמה שצולם אכן היה קיים במציאות. באותם חלקיקי שנייה שבהם הונצחה המציאות על הצלולויד במצלמה האנלוגית שכמעט ופסה מן העולם, או התפקסלה, קודדה ונשמרה בתאים של 1 או 0 ע"ג כרטיס הזיכרון של המצלמה הדיגיטאלית. הרגע הזה, ברישום, הופך למשהו אחר. לא הנצחת המציאות אלא בנייתה כ- state of mind.
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 