ממשלת ישראל החליטה, ב-2005, על בחינת הצורך בהקמה של אוניברסיטה, מכון מחקר יישומי ובית ספר לרפואה, בגליל. ב-2009 החליטה הממשלה על הקמת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת וציינה כי היא רואה בכך "פרויקט לאומי מחולל שינוי בפריפריה" שכן צמצום הפער בין הגלעין לבין שולי המדינה בישראל הוא מרכיב חיוני לחוסן לאומי. השר לפיתוח הנגב והגליל הכריז, במספר הזדמנויות שנקרו לפניו, שהקמת הפקולטה תביא להעצמת ההון האנושי במרחב הצפון באמצעות הוספה של 5,000 מקומות עבודה בגליל וצירוף של מאות משפחות חדשות שיתיישבו באזור.
האוניברסיטה ומכון המחקר טרם הוקמו ולעת הזאת הקמתם כלל אינה מצויה על סדר היום של הממשלה ושל המל"ג/ות"ת על אף מחקרים, מסמכי מדיניות וניירות עמדה שהכינו הרשות לפיתוח הגליל, חברת צפונה-דרומה וגופים נוספים כדוגמת ה-OECD, שהצביעו על נחיצותם של האוניברסיטה ומכון המחקר כמאיצי פיתוח אזורי. אין ספק כי אי-הקמתם של האוניברסיטה ושל מכון המחקר פוגעת ביכולת הצפון הפריפריאלי לצמצם פערי אי-שוויון ביחס אל הגלעין.
להמשיך לקרוא ←
"רבותינו זיכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם להינות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה, צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פירות טובים, מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראייה." [1]
***
כאמור בפרק א', עבודה זו התבססה על תשתית מחקרית תיאורטית ואמפירית. התשתית התיאורטית הושתתה על סקר ספרות, בארץ ובעולם. התשתית האמפירית נוצקה באמצעות איסוף מידע מגורמים משפיעים ובעלי עניין כמו גם מגורמים מושפעים במרחב הגליל, הן מתוך עבודות, דו"חות, מחקרים ומסמכי מדיניות והן באמצעות ראיונות, פגישות עבודה והתכתבויות באמצעות דוא"ל.
הקמת הפקולטה לרפואה של בר אילן בצפת הייתה מימוש של החלטה פוליטית של השלטון המרכזי שראה בה פרויקט מחולל שינוי בפריפריה. על שולחן מקבלי ההחלטות עדיין מונחים שני נושאים נוספים, שהממשלה החליטה על ביצועם, אך טרם מומשו: הקמת אוניברסיטה בגליל והקמת מכון מחקר אוניברסיטאי יישומי בגליל. לעת הזאת אין צפי לקבלת החלטות בנושאים הללו.
להמשיך לקרוא ←
"ויאמר אברם אל-לוט אל-נא תהי מריבה ביני לבינך ובין רעי ובין רעיך כי-אנשים אחים אנחנו. הלוא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם-השמאל ואימנה ואם-הימין ואשמאילה." (בראשית, י"ג: 9-8)
***
בשנים שהטרימו את מדינת ישראל פעלו המוסדות הלאומיים להרחבת היישוב היהודי בארץ-ישראל. ההתיישבות החקלאית בספר נתפשה ככלי מרכזי להידוק האחיזה היהודית בקרקע ולהרחבת ה-N ההתיישבותי.
הכוח המרכזי המעצב מרחבים ואזורים הוא התכנון הפיזי. לכאורה, יצרה מדינת ישראל אקלים נוח לתכנון פיזי, הן בקנה מידה ארצי, הלאומי, והן בקנה מידה אזורי, המקומי. בעשורים הראשונים מומנו מרבית מפעלי הפיתוח והבנייה השונים מאמצעים ציבוריים ומתקציבים ממשלתיים. בעלות המדינה על קרקע בהיקף של 90% ומעלה מאפשרת תכנון מקיף, כוללני, המתפרש על מרחבים. עם זאת, מציינת רחל וילקנסקי (1987), לא השכילה המדינה להציע אמות מידה לקביעת אזורים והחלוקות והגבולות הפנימיים שהותוו הם מנהלתיים ומלאכותיים המתבססות על צרכים ומטרות של גופים ממסדיים כאלה או אחרים.
להמשיך לקרוא ←
משה הרפז 