משה הרפזקיבוץ חצרים, הלוא הוא אחד מ-י"א הנקודות שעלו על הקרקע במוצאי יום הכיפורים תש"ז (אוקטובר 46), הוקם על-ידי גרעין ההקמה של הקיבוץ שכלל שתי קבוצות – קבוצה של "הצופים" שקיבלת את הכשרתה בדגניה א' ובאפיקים וקבוצת נוער עולה מ"ילדי טהרן". הנ"ל, ביחד, היוו הכשרה מגויסת במסגרת פלוגה ג' של הפלמ"ח.
ואת הקיבוץ, עוטף מדרום, ונמתח ממערב למזרח, וגם להיפך, יער חצרים. ובו, ביער, פזורות עבודות אמנות. פסלים. ואנו הדרמנו לראותם.
מפת הפארק
יום שישי. שמש בהיר. ראות טובה. היום ה-1 לאחר הגשם – צופן בחובו ראות מעולה. ביום ה-2 הראות הולכת ופוחתת. נתנחם בכך שביום השלישי עוד פחות… אנו ביום השני. רוח נושב מן המזרח. יודעים אנו מהי המשמעות – יהיה קר. לא-נורא, אמרנו, זה לזו וזו לזה. נתעטף בשכבות. כן, אין זאת טעות – השתמשתי, עבור השמש והרוח, בלשון זכר. מותר. תבדקו… אמנם הודיעו על תחילתו של חודש דרום-אדום אך אנו ניסע אל דרום-ירוק ונתהלך בשביליו.
זה היה התכנון. יוצאים מרוחמה עד ח' זדים ושבים אל שער הקיבוץ.
החלטתי, כמו בצבא, לחלק את שבוע העבודה ל-3 חלקים. א+ב, ג, ד+ה. ו+ז מטבע הדברים, אינם במניין. וביום שלישי, עליו נאמר פעמיים כי טוב, יצאתי לסיבוב בשמורת טבע נחל חצב. נדרש ניקוי ראש וטעינת מצברים. ויש הפוגה בין מטר לבין רביב. ואם אפשר – מה טוב…
מקור: אתר "עמוד ענן"
שישי. החברים הגיעו אל נקודת המפגש. ואחרי קפה ומאפה הגענו אל תחנת הדלק בכניסה ליישוב תדהר. מכאן הולכים ברגל. סיבוב סביב הפארק. כנגד כיוון השעון.
שרבוט המסלול ההליכה על רקע של מפה מתוך אתר "עמוד ענן"
חניתי בין לבין. בין תחנת הכוח צפית לבין תחנת הכוח דליה. אחת של חח"י והאחרת פרטית. אני בדרך אל ח' דמדומית. ומשם השעון יכתיב. 1.5 ש' הלוך. 90 ד' בחזרה..
שבת. ערב ערבו של ראש השנה התשע"ז. 5,777 שנה חלפו, למנייננו, מעת בריאת העולם ע"י מי שאנו בצלמו. את המכונית החניתי בצל צלו של עץ בכניסה אל מתחם בית החולים קרית שלמה ("מרכז צעדים"). מכאן יצאתי לסיבוב רגלי. הלוך ושוב – אך בחזור לא באותה הדרך של ההלוך. צרתי סוג של מעגל… שעתיים ברוטו.
גילוי נאות – אין זו הפעם הראשונה שאני תר את האזור (וקרוב לוודאי שאינה האחרונה). כבר הייתי כאן בעבר, מספר פעמים, לפני כך וכך שבועות, כאשר משכו של היום היה ארוך, וכבר ערכתי מכאן, לא פעם, סיבוב מעגלי של הליכה. ובכל פעם – ואריאציה קצת שונה מקודמתה (שכן, וזהו נתון גיאוגרפי, נקודת המוצא והסיום הן היינו הך).
זאת הרשימה האחרונה בסדרה הנוכחית אודות רוחמה.
בוקר של סתם יום של חול. אנו כבר אחרי קפה ומאפה שבהם התכבדנו בשדרות. גם הפגישה עם הגרמני (ואשתו שצפתה מבעד לחלון), שהקרוואן שלו חנה בחניה של המרכז המסחרי שבנה מישהו ממשפחת פרץ בוני הנגב, הסתיימה. הוא דווקא די מבסוט מארצנו. ניסיתי לעמוד על גילו. האם יש מצב שהיה בין אחרוני המגויסים בני ה-15 שגויסו באפריל 45?
