ארכיון קטגוריה: מקום

משמר השרון – "הסליק"

להמשיך לקרוא

משמר השרון – "העמדה"

להמשיך לקרוא

משמר השרון – "מוזיאון משמראשונים"

להמשיך לקרוא

מסע אל חורבת סומק או ח' סומקה ובחזרה…

להמשיך לקרוא

מצפור רועי

להמשיך לקרוא

עין ניל"י

עין ניל"י. אחלה מקום. לפיכך הוא מקוטלג בקטגוריה של מקום. קיץ. או-טו-טו החום (והלחות) יעיק. אך כל עוד אין הטמפרטורות מעל 30 מעלות, אנו נוטלים עלינו את הסיכון. יום שלישי. פעמיים כי טוב. קיבלנו: צל, רוח, פכפוך המים, שלווה…

כיצד מגיעים? אנו, מחבר השורות וזוגתו שתחיה, באנו לכאן לאחר מסע של כשעה ומחצה. ברגל כמובן. מההר העגול שבפאתי מושב עמיקם צעדנו מזרחה. שביל ירוק, שביל שחור, שביל כתום. ניתן כמובן להגיע לכאן גם ממושב גבעת ניל"י. מי שיש לו רכב 4X4 יכול לקצר ת'תהליך.

כאמור, לפני שהקיץ ינחת עלינו במלוא כובדו (21.6 – יום השוויון. מכאן ואילך קיץ באופן רשמי…), יצאנו לדרך.

להמשיך לקרוא

ביקור בתערוכה בשדרה המרכזית של כפר יהושע

מודעה בעיתון הארץ (גלריה). ווטסאפ מהאוצרת. תערוכה בכפר יהושע (ע"ש יהושע חנקין). מה זקוק אדם (וזוגתו שתחיה) מעבר לכך? מכנסים לשם כך ת'שמיניה ומפליגים אל העמק. נכון, יש מספר עמקים בארצנו ולפיכך נדייק: עמק יזרעאל.

"בית חנקין" (שיפוצו אמור להסתיים או-טו-טו) ו"הגלריה לאמנות עכשווית" מציגים, בשדרה המרכזית של כפר יהושע, במסגרת פסטיבל "חלב ודבש" בעמק יזרעאל תערוכת פיסול חוצות הנושאת שם מחייב – "כמו אירופה". האירועים האחרונים מזכירים לנו כי הדגש הוא רק על "כמו"… ולגבי אירופה? אנחנו ממש לא שם.

להמשיך לקרוא

סלע החורבן

אין כמו אגדה המשמשת כיריית הפתיחה למעשה הרשימה:

"בסביבות אשתאול וצרעה, בקרבת המושבה הרטוב על ראש גבעת טרשים ערומה, ניצב סלע זקוף הנשקף סביב. הסלע מתרומם בגובה של שני מטרים, בקירוב. ילדי הרטוב קוראים לו סלע החֻרבן.

הם מספרים: כאשר עלה האויב על ירושלים ושם מצור כבד עליה, יצאה פקודה מאת ראשי העם לאנשי יהודה לאמור: כל יהודי וכל יהודיה חייבים להביא אבן גדולה ולבצר את חומות העיר והמקדש, למען לא יוכל האויב להבקיע אליהם. בימים ההם חי בצרעה הקרובה איש גבור חיל מזרע שמשון הגבור. התחמץ לבו בקרבו לשמע הצרה אשר באה על עמו ועירו הקדושה, קם ועקר צור סלע מאחד ההרים בסביבה, העמיסו על שכמו ושם פעמיו אל עיר הקודש להצילה מידי צר. עוד הוא עולה במשעול במעלה ההר, והנה תימרות עשן מתאבכות ועולות לעיניו מבין ההרים, וידע כי הובקעה העיר לפני הצר וההיכל עלה באש. התפלץ לבו של האיש מרוב יגונו, כרע תחת נטל משאו ומצא את קבורתו תחתיו…

הסלע הזקוף אשר על פסגת הגבעה הוא הוא האבן, שהעמיס עליו הגבור, ובקבר החצוב בצדה מצא את מנוחתו…" [1]

להמשיך לקרוא

מבצר כוכב הירדן

ואחרי הסופה שפקדה את ארצנו הקטנה, שלא הגיעה לממדי הסופות שתקפו את ארה"ב, ואת טקסס בעיקר, עלינו צפונה. לא אל חרמון ואף לא לרמה"ג. חשדנו שיהיו פקקים וקשיי תעבורה. למה לנו להשחית ת'זמן. הלכנו אפוא "על בטוח". נסענו אל עמק הירדן ובסופו של יום הספקנו גם לבדוק את מצב סכר הכנרת בדגניה. כשבקרנו במקום, דהיינו סביבות הסכר, ראינו על המדיד כי נותרו עוד כ-60 ס"מ עד היווצר הכורח לפתיחה. בחרנו גם יום שספרותיו הן 1 ו-2 בלבד. 21.2.21. עבר זמן מאז אך טרם התבשרנו על פתיחתו…

מקיבוץ אור שמשכנו בעמק הירדן, משכנו למעלה, מערבה, אל האתר, דרך מחנה העבודה של הסינים, שבונים – איך לא, מתקן תשתיות של מים – מאגר וקו הולכה. הגענו לרמה שטוחה. אנו בקצה המזרחי של רמת יששכר. וזכרנו כי פעם, בעבר הרחוק, הגענו לכאן, מכיוון מערב, בדרך סלולה שיצאה ממושב מולדת (בני ברית), נשקה לטייבה ונמתחה על הרמה, בכיוון מערב-מזרח. היא, הדרך הנ"ל, איננה עוד. נזנחה, התרפטה, נחרשה. רק רכב 4X4 יכול עדיין לפנטז על הגעה מהכיוון ההפוך למתויר. אך אז, במאה הקודמת, נסענו אל האתר דרכה במכונית פרטית. והאתר עוד לא היה אתר. ומה שייחד אותו אז – הנוף שנשקף. והפעם שרר אובך.

להמשיך לקרוא

גינה קהילתית בקרקוב ב-1917

גינה קהילתית היא חזיון נפרץ בשכונות עירוניות במחוזותינו. אין זה מובן מאליו שהוקמו גינות קהילתיות, של יהודים, בגולה. שכן חל איסור על יהודים לרכוש קרקע ולעבדה. לכן הפכו למתווכים. בעיקר בין האיכר לבין היי"ש. חוכרים פונדק, בית מרזח, מסבאה וכו'. או גובים מיסים עבור הפריץ. לטוב ולרע.

להמשיך לקרוא