ארכיון קטגוריה: מקום

לגוס

ראשיתה של הרשימה מתחילה בציטוט בנושא צילום וכתיבה [1]:

"טקסט כתוב הוא למעשה דימוי שמורכב מסימנים מופשטים. הצילון מפעיל פרקטיקה יצירתית דומה. בניגוד לתפיסה הרווחת, צילום אינו שעתוק מהימן של המציאות [לדוגמה אחד משלנו, וולטר בנימין – מ.ה.] אלא בנייה-מחדש שלה, שכתוב וקידוד באמצעות סימנים חזותיים."

אנו בדרך אל לגוס. בירת ניגריה הפדרלית. גם בירת מחוז לגוס – אחד מארבעת המחוזות האדמיניסטרטיביים המרכיבים את ניגריה המודרנית. ירושה מהשלטון הקולוניאלי. גילוי נאות – טרם הייתי שם. כאמור, אנו בדרך. ומכיוון שאתר זה עוסק בגיאוגרפיה תרבותית בחרתי להציג בפניכם, תריסר הקוראות והקוראים, שתי נקודות מבט שונות זו מזו. טקסט וצילום ושניהם בלגוס עסקינן.

אחת – של עיתונאי פולני בשם רישארד קפושצ'ינסקי [2] ששהה בלגוס באמצע שנות השישים של המאה הקודמת. שנים מעטות לאחר קבלת העצמאות (1960) וההפיכה הצבאית (1965). המבט השני הוא של ארדיכל הולנדי ושמו רם קולהאס [3]. להמשיך לקרוא

המרכבה של דורצ'ין

יצאתי להשלמות בכלל בעניין אחר. קרב איוב קרא (עין הקורא). לשם כך עליתי על גבעת התור (נס ציונה). בעקבות הפרשים האוסטרלים והני-זילנדים שעברו כאן, מדרום לצפון, בשלהי מלחמת העולם ה-I, והבריחו את התורכי (ושותפו הגרמני) צפונה שבסופו של יום התכנס באסיה הקטנה. אמנם ארדואן מנסה להחזיר עטרה ליושנה אך אין אנו בטוחים שיצליח במשימתו. נייחל לכישלון. אין אנו רוצים שוב את התורכים אצלנו…

להמשיך לקרוא

ביקור במוזיאון בר-דוד בקיבוץ ברעם

ולאחר שבחנתם, בפרוטרוט, את עבודותיהם של מארק שאגאל ושל יאיר גרבוז, ועמדתם על מה שיש ומה שאין, והמשותף בעבודות הנ"ל – הגיעה השעה ובא העת לקרוא את הרשימה במלואה.

להמשיך לקרוא

ביה"כ העתיק בברעם

סוכות תשע"ט. יום רביעי בשבוע. יום שני של חול המועד. היום תתקיים ברכת הכוהנים ברחבת הכותל המערבי. ורבים מישראל יהיו שם. יהיה צפוף. מאותה סיבה לא עלינו לרמה"ג לחגוג את חגיגת פתיחת אתר ביה"כ בעין קשתות. חשדנו שיהיה צפוף. לך תסביר לאנשים שאתה רוצה אתר חשוף ממבקרים – לפחות בתמונה. וכך יצא שהלכתי מס' ק"מ לאורך/על החומה הסינית עד שאחרון התיירים ששוטט נעלם מן המסגרת/פרים של המצלמה.

החלטנו אפוא – מחבר שורות אלו וזוגתו שתחיה – לנסוע אל הגליל. מרכז העניינים שלאחר כישלון מרד בר-כוכבא. או אם תרצו בר-כוזיבא. ונסענו לראות, אך לא רק, את בית הכנסת המופיע/המצויר על שטר מראשית קום המדינה בערך נקוב של 500 פרוטה. בית הכנסת החליף את בית המקדש. ראינו בסביבה גם דברים נוספים. אותם נשאיר לסיפורים אחרים שבמהרה, כך מקווים אנו, יסופרו.

להמשיך לקרוא

טראמפ מבקר בחולון

מקום. תערוכת חוצות בשדרות דב הוז חולון. "על החתום, טראמפ". אוצר: יוסי אוחיון.

להמשיך לקרוא

האם נפגש נינו של הבעש"ט עם נפוליאון בונפרטה?

האם נפגש נינו של הבעש"ט עם נפוליאון בונפרטה? לכך נגיע בהמשך רשימה זאת. שכן לא נקדים את המאוחר.

עליתי על הגבעה. למעשה כתוב בשלט כי זהו הר. נו-טוב. לקח לי פחות מ-5 דקות לטפס מעלה, ממרגלותיו ועד לראשו. ואני איני ממהר לשומקום. אבל כתב כותב תולדות הארץ שהו הר. מי אני שאתווכח אתו? מה גם שנפוליאון אמר כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים.

להמשיך לקרוא

היכן צקלג? האמנם תל שרע או שמא תל שריעה?

מחבר שורות אלה, וחברו הטוב, צ"א, יצאו לתור את צקלג. ישנם מספרים היודעים לספר סיפור. בכתב או בע"פ. והמשובחים בהם – גם וגם. וישנם כאלה שלא. אני נמנה על הקבוצה השנייה. על כל פנים – רציתי לספר לכם, הקוראות והקוראים, על צקלג. אותה צקלג שראיתי במו-עיני. וחברי הטוב יעיד על כך.

מה יש בשם צקלג שכל-כך מיוחד? שכן, העוסקים לדוגמה בפרשנות לנחלת שבט יהודה, יעלו, בראש ובראשונה שם זה. לאו דווקא בפשט אלא דווקא בדרש. למהססים בדבר – אנא היכנסו לאתר 929 (כמניין פרקי התנ"ך) ותיווכחו בכך. כך או אחרת יצאנו אל הדרך. תחילה אל המקורות ולאחר מכן אל השטח. אקדים את המאוחר: בתקופה הפרסית עדיין הייתה עדות לקיומו של יישוב בשם צקלג. ואולם, כשנשמה הארץ, לאחר כיבושי יוון ורומא, כל מעצמה בתורה, לא נשתמר השם. לא בתקופה הביזנטית, הערבית, הצלבנית, הממלוכית, העות'מנית והמנדט הבריטי.

אם כן היכן היא צקלג, אותה עיר מקראית? ומה יודעים אנו עליה? ראשית דבר פונים אל ספר הספרים. צקלג, כשם של יישוב, עיר לא-גדולה (עיר שדה – דהיינו עיר קטנה ולא ראשה), מופיע בתנ"ך 15 פעמים. 3 האזכורים בדברי הימים הם "ציקלג". שאר תריסר הפעמים נטולי "י" – "צקלג". לראשונה פוגשים אנו את השם כאשר קוראים אנו את שמות היישובים (ערים כמופיע בתנ"ך) המשויכים לנחלת בני יהודה למשפחותיהם ככתוב: "וצקלג ומדמנה וסנסנה:" (יהושע, ט"ו, 31).

הבטחה לחוד, מעשה לחוד. אמנם, במסגרת חלוקת ארץ-ישראל, הובטחה צקלג לשבט יהודה, אך צאצאיו של זה לא ממשו ירשו זאת והעיר נשארה בתחום ארץ הנותרת. הארץ שלא נכבשה. צקלג המשיכה כעיר שדה פלישתית. קטנה ביחס ל-5 סרני פלשתים (עקרון, גת, אשדוד, אשקלון, עזה). כך או אחרת, חרבה עם כיבושי אשור ובבל. כל אימפריה בתורה. והוקמה שוב ע"י שבי ציון בהנהגת עזרא ונחמיה. ואכן האזכור האחרון של צקלג הוא בימי נחמיה (נחמיה, י"א, 28) המציין אותה כעיר שיושבה מחדש בשטח מדינת יהודה המתחדשת.

להמשיך לקרוא

בולגרי בראשון

עברתי ברחוב. בין לבין. והבולגרי שבפינה קרא לי. וזאת אשר ראיתי:

להמשיך לקרוא

מסע מצולם אל חורבת בית לויה

יצאנו, כהרגלנו בקודש, למעשה ביום חול, לשוט בארצנו והפעם שמנו פעמינו אל חורבת בית לויה. מי לא היה כאן? כנענים, יהודים, הלניסטים, אדומים, חשמונאים, רומים, ביזנטים, ערבים, ממלוכים. כולם היו כאן. כל דור בנה על גגו של קודמו. עכשיו תורנו.

להמשיך לקרוא

מוזיאון הביטחון והמים בניר עם

ונתחיל דווקא בציטוט:

"המוזיאון להיסטוריה הופך חומר לסיפור ואת הסיפור לחומר. שרידים מן העבר (מוצגים "אותנטיים") נשזרים אל תוך סיפור חדש; שרידים מומצאים (מוצגים יזומים) מתרגמים סיפור ישן לחומרי-תצוגה.

ההמצגה – הפיכת חפצים וייצוגים מסוגים שונים, (תעודות ומסמכים למיניהם), למוצגים – היא פעולה מוזיאלית המשותפת למוזיאונים מסוגים שונים, לאמנות, למדע, ולהיסטוריה. אך להבדיל מן המוזיאון לאמנות. במוזיאון להיסטוריה ההמצגה היא עיקר המעשה המוזיאלי.

[…]

במוזיאון להיסטוריה נקודת-המוצא אינה האובייקט המוצג אלא נרטיב היסטורי כלשהו, שהרצון להמציגו הוא המכתיב ייצור של אובייקטים-מוצגים. התרבות החומרית אינה מוצגת "לכשעצמה", כדי לספר את סיפורה האוטונומי, אלא היא משולבת בתוך מסגרת סיפורית, הפורשת את ההיסטוריה של האומה, הקהילה, האזור וכו'. במעשה ההמצגה המתקיים בין כותלי המוזיאון להיסטוריה מוצלבות שתי פרקטיקות תרבותיות: ייצור האובייקטים-מוצגים מצד אחד וקידושם מצד שני."[1]

להמשיך לקרוא