ארכיון קטגוריה: מקום

האם נפגש נינו של הבעש"ט עם נפוליאון בונפרטה?

האם נפגש נינו של הבעש"ט עם נפוליאון בונפרטה? לכך נגיע בהמשך רשימה זאת. שכן לא נקדים את המאוחר.

עליתי על הגבעה. למעשה כתוב בשלט כי זהו הר. נו-טוב. לקח לי פחות מ-5 דקות לטפס מעלה, ממרגלותיו ועד לראשו. ואני איני ממהר לשומקום. אבל כתב כותב תולדות הארץ שהו הר. מי אני שאתווכח אתו? מה גם שנפוליאון אמר כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים.

להמשיך לקרוא

היכן צקלג? האמנם תל שרע או שמא תל שריעה?

מחבר שורות אלה, וחברו הטוב, צ"א, יצאו לתור את צקלג. ישנם מספרים היודעים לספר סיפור. בכתב או בע"פ. והמשובחים בהם – גם וגם. וישנם כאלה שלא. אני נמנה על הקבוצה השנייה. על כל פנים – רציתי לספר לכם, הקוראות והקוראים, על צקלג. אותה צקלג שראיתי במו-עיני. וחברי הטוב יעיד על כך.

מה יש בשם צקלג שכל-כך מיוחד? שכן, העוסקים לדוגמה בפרשנות לנחלת שבט יהודה, יעלו, בראש ובראשונה שם זה. לאו דווקא בפשט אלא דווקא בדרש. למהססים בדבר – אנא היכנסו לאתר 929 (כמניין פרקי התנ"ך) ותיווכחו בכך. כך או אחרת יצאנו אל הדרך. תחילה אל המקורות ולאחר מכן אל השטח. אקדים את המאוחר: בתקופה הפרסית עדיין הייתה עדות לקיומו של יישוב בשם צקלג. ואולם, כשנשמה הארץ, לאחר כיבושי יוון ורומא, כל מעצמה בתורה, לא נשתמר השם. לא בתקופה הביזנטית, הערבית, הצלבנית, הממלוכית, העות'מנית והמנדט הבריטי.

אם כן היכן היא צקלג, אותה עיר מקראית? ומה יודעים אנו עליה? ראשית דבר פונים אל ספר הספרים. צקלג, כשם של יישוב, עיר לא-גדולה (עיר שדה – דהיינו עיר קטנה ולא ראשה), מופיע בתנ"ך 15 פעמים. 3 האזכורים בדברי הימים הם "ציקלג". שאר תריסר הפעמים נטולי "י" – "צקלג". לראשונה פוגשים אנו את השם כאשר קוראים אנו את שמות היישובים (ערים כמופיע בתנ"ך) המשויכים לנחלת בני יהודה למשפחותיהם ככתוב: "וצקלג ומדמנה וסנסנה:" (יהושע, ט"ו, 31).

הבטחה לחוד, מעשה לחוד. אמנם, במסגרת חלוקת ארץ-ישראל, הובטחה צקלג לשבט יהודה, אך צאצאיו של זה לא ממשו ירשו זאת והעיר נשארה בתחום ארץ הנותרת. הארץ שלא נכבשה. צקלג המשיכה כעיר שדה פלישתית. קטנה ביחס ל-5 סרני פלשתים (עקרון, גת, אשדוד, אשקלון, עזה). כך או אחרת, חרבה עם כיבושי אשור ובבל. כל אימפריה בתורה. והוקמה שוב ע"י שבי ציון בהנהגת עזרא ונחמיה. ואכן האזכור האחרון של צקלג הוא בימי נחמיה (נחמיה, י"א, 28) המציין אותה כעיר שיושבה מחדש בשטח מדינת יהודה המתחדשת.

להמשיך לקרוא

בולגרי בראשון

עברתי ברחוב. בין לבין. והבולגרי שבפינה קרא לי. וזאת אשר ראיתי:

להמשיך לקרוא

מסע מצולם אל חורבת בית לויה

יצאנו, כהרגלנו בקודש, למעשה ביום חול, לשוט בארצנו והפעם שמנו פעמינו אל חורבת בית לויה. מי לא היה כאן? כנענים, יהודים, הלניסטים, אדומים, חשמונאים, רומים, ביזנטים, ערבים, ממלוכים. כולם היו כאן. כל דור בנה על גגו של קודמו. עכשיו תורנו.

להמשיך לקרוא

מוזיאון הביטחון והמים בניר עם

ונתחיל דווקא בציטוט:

"המוזיאון להיסטוריה הופך חומר לסיפור ואת הסיפור לחומר. שרידים מן העבר (מוצגים "אותנטיים") נשזרים אל תוך סיפור חדש; שרידים מומצאים (מוצגים יזומים) מתרגמים סיפור ישן לחומרי-תצוגה.

ההמצגה – הפיכת חפצים וייצוגים מסוגים שונים, (תעודות ומסמכים למיניהם), למוצגים – היא פעולה מוזיאלית המשותפת למוזיאונים מסוגים שונים, לאמנות, למדע, ולהיסטוריה. אך להבדיל מן המוזיאון לאמנות. במוזיאון להיסטוריה ההמצגה היא עיקר המעשה המוזיאלי.

[…]

במוזיאון להיסטוריה נקודת-המוצא אינה האובייקט המוצג אלא נרטיב היסטורי כלשהו, שהרצון להמציגו הוא המכתיב ייצור של אובייקטים-מוצגים. התרבות החומרית אינה מוצגת "לכשעצמה", כדי לספר את סיפורה האוטונומי, אלא היא משולבת בתוך מסגרת סיפורית, הפורשת את ההיסטוריה של האומה, הקהילה, האזור וכו'. במעשה ההמצגה המתקיים בין כותלי המוזיאון להיסטוריה מוצלבות שתי פרקטיקות תרבותיות: ייצור האובייקטים-מוצגים מצד אחד וקידושם מצד שני."[1]

להמשיך לקרוא

הצדיק משה אזאגורי

כלל לא התכוונו לבקר בקברו אך הוא, הקבר, היה לא מרוחק מן המסלול, והחלטנו לפרוש ממנו ולבקרו. הלכנו לפי השלטים אם כי ידענו שיש באזור רק בית-עלמין אחד. הלוך וחזור (על הנייר/מפה) – 1 ק"מ. לא נורא. ובדרך פגשנו גם ציון לפיגוע. השם ינקום את דמם של משפחת מונק. להמשיך לקרוא

ביקור אצל יעקב אגם: חיוב ושלילה

מוזיאון יעקב אגם. האמן יעקב אגם מככב בו. רשימה זאת לא תפרוש בפני הקורא את תולדות/קורות האמן ב-90 שנותיו. לבטח תקראו אודותיו בויקיפדיה או בכל אתר אפשרי. ולכן עשו "גוגל" בלשון הרווחת, תצטיידו בידע הרלוונטי ותשלימו את החסר בכוחותיכם/ן.

זה מספר שבועות שפרסום אודות קיומו של מוזיאון אגם מובא לידיעת הציבור. כיוון שכותב שורות אלה מנוי על עיתון הארץ, ולא כאן המקום לבחון לאיזה כיוון נוטה העיתון, שכן אנו עוסקים כאן, באתר וברשימה, בתרבות ובאמנות, לא יכול היה הכותב שלא להיחשף למודעות ענק, בגודל של כמעט עמוד ומלואו.

ומעבר לכך, אף הושמעה/נכתבה ביקורת בעיתונות. לפחות באותם העיתונים, המונחים, בוקר אחר בוקר, על מפתן דלתי. "אגם הברבורים" (ליאורה, מעריב, 10.11.2017). "בתחתית האגם" (דן הנדל, הארץ, גלריה שישי, 26.1.2018). והביקורות לא החמיאו למוצר. ואם כבר הובאתי בסוד העניין, ונחשפתי לביקורות, כאלה או אחרות, אכרוך את הביקורות ואת ההזמנה, וצרור אותן עמי ואניחן בצקלוני, שכן מדוע שלא אדחוף/אתחב את אפי/חוטמי לשם ואברר, לעצמי, אם אכן יש הלימה בין לבין. להמשיך לקרוא

מקדשו של פוסידון

נתב"ג. שעתיים לאחר המראה ואנו נוחתים בש"ת אתונה. עוד שעה חולפת ואנו למרגלות מקדש פוסידון הממוקם בחצי האי סוניון על צוק הפונה המשקיף אל הים. הים התיכון. מצפון לו, אך נמוך יותר, מקדש אתנה. ועוד מעט נעמוד על היחסים בין השניים. ובים – אותו "האי היווני" המפורסם. עדיין לא הקים בו איש או חברה את הקזינו… מטפסים, במעלה מתון, אל מקדש פוסידון. לחלק זה של הים התיכון, אגב, קוראים הים האגאי. וגם ישנה אגדה מדוע שמו כך ולא אחרת. אבל היריעה שלנו קצרה והסיפור ארוך ויסופר אי-שם בעתיד המתאים…

להמשיך לקרוא

מעברת חרובית

תכננתי לבדוק, במו רגלי, מה קורה במרחב שבין המושב גפן, יער חרובית ותל מיקנה (הלוא הוא אחד מסרני הפלישתים – עקרון הפלישתית). ובדקתי עיגולים כחולים שסימנו טיילים ע"ג מפת עמוד ענן. וגיליתי שאי-שם הייתה כאן מעברה. מעברת "חרובית". וצוין, באתר, כי ניתן עדיין להבחין ביסודות של מבנים. אספתי אפוא את ידידי צ' ויצאנו אל הדרך.

להמשיך לקרוא

ליפתא

בשלושת הרגלים עולים אנו אל ק"ק ירושלים. כבר 3,000 שנה ואולי יותר. מי סופר? הפעם ביקרנו בכפר הנטוש ליפתא. והוא אינו בדיוק "נטוש"…

ואף מילה בנושא "פולשים", אמיתיים ו/או מדומים, ותכניות נדל"ניות שמקדמים למקום זה.

להמשיך לקרוא