ארכיון קטגוריה: מקום

מוזיאון הביטחון והמים בניר עם

ונתחיל דווקא בציטוט:

"המוזיאון להיסטוריה הופך חומר לסיפור ואת הסיפור לחומר. שרידים מן העבר (מוצגים "אותנטיים") נשזרים אל תוך סיפור חדש; שרידים מומצאים (מוצגים יזומים) מתרגמים סיפור ישן לחומרי-תצוגה.

ההמצגה – הפיכת חפצים וייצוגים מסוגים שונים, (תעודות ומסמכים למיניהם), למוצגים – היא פעולה מוזיאלית המשותפת למוזיאונים מסוגים שונים, לאמנות, למדע, ולהיסטוריה. אך להבדיל מן המוזיאון לאמנות. במוזיאון להיסטוריה ההמצגה היא עיקר המעשה המוזיאלי.

[…]

במוזיאון להיסטוריה נקודת-המוצא אינה האובייקט המוצג אלא נרטיב היסטורי כלשהו, שהרצון להמציגו הוא המכתיב ייצור של אובייקטים-מוצגים. התרבות החומרית אינה מוצגת "לכשעצמה", כדי לספר את סיפורה האוטונומי, אלא היא משולבת בתוך מסגרת סיפורית, הפורשת את ההיסטוריה של האומה, הקהילה, האזור וכו'. במעשה ההמצגה המתקיים בין כותלי המוזיאון להיסטוריה מוצלבות שתי פרקטיקות תרבותיות: ייצור האובייקטים-מוצגים מצד אחד וקידושם מצד שני."[1]

להמשיך לקרוא

הצדיק משה אזאגורי

כלל לא התכוונו לבקר בקברו אך הוא, הקבר, היה לא מרוחק מן המסלול, והחלטנו לפרוש ממנו ולבקרו. הלכנו לפי השלטים אם כי ידענו שיש באזור רק בית-עלמין אחד. הלוך וחזור (על הנייר/מפה) – 1 ק"מ. לא נורא. ובדרך פגשנו גם ציון לפיגוע. השם ינקום את דמם של משפחת מונק. להמשיך לקרוא

ביקור אצל יעקב אגם: חיוב ושלילה

מוזיאון יעקב אגם. האמן יעקב אגם מככב בו. רשימה זאת לא תפרוש בפני הקורא את תולדות/קורות האמן ב-90 שנותיו. לבטח תקראו אודותיו בויקיפדיה או בכל אתר אפשרי. ולכן עשו "גוגל" בלשון הרווחת, תצטיידו בידע הרלוונטי ותשלימו את החסר בכוחותיכם/ן.

זה מספר שבועות שפרסום אודות קיומו של מוזיאון אגם מובא לידיעת הציבור. כיוון שכותב שורות אלה מנוי על עיתון הארץ, ולא כאן המקום לבחון לאיזה כיוון נוטה העיתון, שכן אנו עוסקים כאן, באתר וברשימה, בתרבות ובאמנות, לא יכול היה הכותב שלא להיחשף למודעות ענק, בגודל של כמעט עמוד ומלואו.

ומעבר לכך, אף הושמעה/נכתבה ביקורת בעיתונות. לפחות באותם העיתונים, המונחים, בוקר אחר בוקר, על מפתן דלתי. "אגם הברבורים" (ליאורה, מעריב, 10.11.2017). "בתחתית האגם" (דן הנדל, הארץ, גלריה שישי, 26.1.2018). והביקורות לא החמיאו למוצר. ואם כבר הובאתי בסוד העניין, ונחשפתי לביקורות, כאלה או אחרות, אכרוך את הביקורות ואת ההזמנה, וצרור אותן עמי ואניחן בצקלוני, שכן מדוע שלא אדחוף/אתחב את אפי/חוטמי לשם ואברר, לעצמי, אם אכן יש הלימה בין לבין. להמשיך לקרוא

מקדשו של פוסידון

נתב"ג. שעתיים לאחר המראה ואנו נוחתים בש"ת אתונה. עוד שעה חולפת ואנו למרגלות מקדש פוסידון הממוקם בחצי האי סוניון על צוק הפונה המשקיף אל הים. הים התיכון. מצפון לו, אך נמוך יותר, מקדש אתנה. ועוד מעט נעמוד על היחסים בין השניים. ובים – אותו "האי היווני" המפורסם. עדיין לא הקים בו איש או חברה את הקזינו… מטפסים, במעלה מתון, אל מקדש פוסידון. לחלק זה של הים התיכון, אגב, קוראים הים האגאי. וגם ישנה אגדה מדוע שמו כך ולא אחרת. אבל היריעה שלנו קצרה והסיפור ארוך ויסופר אי-שם בעתיד המתאים…

להמשיך לקרוא

מעברת חרובית

תכננתי לבדוק, במו רגלי, מה קורה במרחב שבין המושב גפן, יער חרובית ותל מיקנה (הלוא הוא אחד מסרני הפלישתים – עקרון הפלישתית). ובדקתי עיגולים כחולים שסימנו טיילים ע"ג מפת עמוד ענן. וגיליתי שאי-שם הייתה כאן מעברה. מעברת "חרובית". וצוין, באתר, כי ניתן עדיין להבחין ביסודות של מבנים. אספתי אפוא את ידידי צ' ויצאנו אל הדרך.

להמשיך לקרוא

ליפתא

בשלושת הרגלים עולים אנו אל ק"ק ירושלים. כבר 3,000 שנה ואולי יותר. מי סופר? הפעם ביקרנו בכפר הנטוש ליפתא. והוא אינו בדיוק "נטוש"…

ואף מילה בנושא "פולשים", אמיתיים ו/או מדומים, ותכניות נדל"ניות שמקדמים למקום זה.

להמשיך לקרוא

ביקור בציון קברו של שייח' אבן ג'בל

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עולים על גבעה. נ.ג 312. אנו בדרך מאמאוס אל משלט י"ד. בין לבין ממתין לנו מבנה בראש הגבעה אל פסגתה אנו מטפסים. טיפוס קצר ולא תלול. זהו בניין זיכרון לשייח' אבן ג'בל. שם גנרי בשפתנו – קבר שייח'. רובם ככולם – בראש הר או גבעה.

להמשיך לקרוא

דרום ת"א – סיבוב בחצר ריו

שבת בבוקר. ירדתי דרומה אל דרום ת"א בואכה יפו. שתי ערים שאוחדו לאחר סיום המנדט ותקומת מדינת ישראל. אל שכונת פלורנטין כמיקום מרכזי. שכן, ביום שבת, רוב העסקים שובתים. ופתחיהם סגורים. ונחשפים הגרפיטי שביום חול שגרתי קיימת סבירות גבוהה עד גבוהה ביותר, שהם, הגרפיטי, יוסתרו ע"י מכוניות ושאר מרעין בישין (מבחינתי כמובן… מבחינת המסתירים – הפרנסה קודמת…).

img_3806

להמשיך לקרוא

קרוקולוקו

א' נתקף בהתקף נוסטלגיה. ורצה לראות את המחנה שהיה היה בעיר אובות. אי-שם בערבה. מקום בו עשה כברת זמן במילואים… אנו בעד לסייע. ולכן נדברנו להיפגש: בשעה 09:30 בכניסה אל היישוב הנקרא עיר אובות. א' הגיע מבויבריק. אני מיהופיץ. ונפגשנו במקום, במועד ובזמן.

"והיכן המחנה?" שאל א'. השטח קצת השתנה… לא מצאנו את המחנה. גם לא שרידים. המנוח שמחה פרלמוטר כבר לא איתנו. המקום שלו – דווקא כן. אחת מנשותיו אוחזת בו. עיר אובות היא קומץ של צריפים. וגם ישנו, כמובן, התל העתיק. זהו כנראה מקומה של תמר המקראית. סיפורה יסופר במקום אחר. מכאן לשם, מהתם להכא, נכנסנו אל החווה. קרוקולוקו.

img_4497

להמשיך לקרוא

תל בורנה

תל בורנה. ממוקם כ-2.5 ממזרח לכניסה לקיבוץ גלאון. זה  המשתייך אל י"א הנקודות שהוקמו במוצאי יום הכיפורים תש"ז. התל קצת יותר וותיק. בכמה וכמה שנים. השרידים שנחשפו לוקחים אותנו אל תקופת הברונזה. דהיינו ראשיתו כנענית, המשכו עברי וסופו רומי. החוקרים טרם הגיעו לזיהוי מוחלט הקושר את התל אל עיר מסוימת בנחלת יהודה.

%d7%aa%d7%9c-%d7%91%d7%95%d7%a8%d7%a0%d7%94

להמשיך לקרוא