ארכיון קטגוריה: מקום

סלע החורבן

אין כמו אגדה המשמשת כיריית הפתיחה למעשה הרשימה:

"בסביבות אשתאול וצרעה, בקרבת המושבה הרטוב על ראש גבעת טרשים ערומה, ניצב סלע זקוף הנשקף סביב. הסלע מתרומם בגובה של שני מטרים, בקירוב. ילדי הרטוב קוראים לו סלע החֻרבן.

הם מספרים: כאשר עלה האויב על ירושלים ושם מצור כבד עליה, יצאה פקודה מאת ראשי העם לאנשי יהודה לאמור: כל יהודי וכל יהודיה חייבים להביא אבן גדולה ולבצר את חומות העיר והמקדש, למען לא יוכל האויב להבקיע אליהם. בימים ההם חי בצרעה הקרובה איש גבור חיל מזרע שמשון הגבור. התחמץ לבו בקרבו לשמע הצרה אשר באה על עמו ועירו הקדושה, קם ועקר צור סלע מאחד ההרים בסביבה, העמיסו על שכמו ושם פעמיו אל עיר הקודש להצילה מידי צר. עוד הוא עולה במשעול במעלה ההר, והנה תימרות עשן מתאבכות ועולות לעיניו מבין ההרים, וידע כי הובקעה העיר לפני הצר וההיכל עלה באש. התפלץ לבו של האיש מרוב יגונו, כרע תחת נטל משאו ומצא את קבורתו תחתיו…

הסלע הזקוף אשר על פסגת הגבעה הוא הוא האבן, שהעמיס עליו הגבור, ובקבר החצוב בצדה מצא את מנוחתו…" [1]

להמשיך לקרוא

מבצר כוכב הירדן

ואחרי הסופה שפקדה את ארצנו הקטנה, שלא הגיעה לממדי הסופות שתקפו את ארה"ב, ואת טקסס בעיקר, עלינו צפונה. לא אל חרמון ואף לא לרמה"ג. חשדנו שיהיו פקקים וקשיי תעבורה. למה לנו להשחית ת'זמן. הלכנו אפוא "על בטוח". נסענו אל עמק הירדן ובסופו של יום הספקנו גם לבדוק את מצב סכר הכנרת בדגניה. כשבקרנו במקום, דהיינו סביבות הסכר, ראינו על המדיד כי נותרו עוד כ-60 ס"מ עד היווצר הכורח לפתיחה. בחרנו גם יום שספרותיו הן 1 ו-2 בלבד. 21.2.21. עבר זמן מאז אך טרם התבשרנו על פתיחתו…

מקיבוץ אור שמשכנו בעמק הירדן, משכנו למעלה, מערבה, אל האתר, דרך מחנה העבודה של הסינים, שבונים – איך לא, מתקן תשתיות של מים – מאגר וקו הולכה. הגענו לרמה שטוחה. אנו בקצה המזרחי של רמת יששכר. וזכרנו כי פעם, בעבר הרחוק, הגענו לכאן, מכיוון מערב, בדרך סלולה שיצאה ממושב מולדת (בני ברית), נשקה לטייבה ונמתחה על הרמה, בכיוון מערב-מזרח. היא, הדרך הנ"ל, איננה עוד. נזנחה, התרפטה, נחרשה. רק רכב 4X4 יכול עדיין לפנטז על הגעה מהכיוון ההפוך למתויר. אך אז, במאה הקודמת, נסענו אל האתר דרכה במכונית פרטית. והאתר עוד לא היה אתר. ומה שייחד אותו אז – הנוף שנשקף. והפעם שרר אובך.

להמשיך לקרוא

גינה קהילתית בקרקוב ב-1917

גינה קהילתית היא חזיון נפרץ בשכונות עירוניות במחוזותינו. אין זה מובן מאליו שהוקמו גינות קהילתיות, של יהודים, בגולה. שכן חל איסור על יהודים לרכוש קרקע ולעבדה. לכן הפכו למתווכים. בעיקר בין האיכר לבין היי"ש. חוכרים פונדק, בית מרזח, מסבאה וכו'. או גובים מיסים עבור הפריץ. לטוב ולרע.

להמשיך לקרוא

צריפי ים המלח

וכתב המשורר: "זה ימים רחוקים אז אל תבקשו ממני / דין וחשבון מדויק בשדות אז אולי" [1].

שב אני אל אביב שנת תשכ"ח. הארץ חוגגת. מצויה באופוריה. המצעד הצבאי, ה-1 לאחר הניצחון במלחמת 6 הימים, עומד להתקיים בבירה. בירושלים המאוחדת. ואני – צוער בבה"ד 1. קורס ראשון במצפה רמון. חלק מן המבנים עדין בהקמה. צוערי אג"ם. רק אנו ותו לא. ועוד מעט קט ונתפזר להשלמות החיליות. איש-איש והחיל שממנו בא ואליו ישוב.

להמשיך לקרוא

מצפה "שוקה" ע"ש שוקה דורפמן

הולכים? הולכים. את המכונית השארנו, מחבר שורות אלו וזוגתו שתחיה, מול הסדנא של יגאל תומרקין בבורגתה(א) [יען כי היישוב כבר היה בתקופת המשנה ובאותם הימים השתמשו בארצנו די הרבה בארמית. סיומת "א" מצביעה אפוא על התקופה…]. כמאה מ' מצפון לגן הפסלים של תומרקין. על זאת – תהא רשימה נפרדת. מכאן הולכים צפונה, אל מצפור ויטר, שוב – רשימה נפרדת אודותיו תראה בקרוב אור, ושבים לבורגתה דרך מצפור "שוקה".

באנו אליו, אל המצפור, מכיוון צפון, ויצאנו ממנו תוך שימוש ביציאה הדרומית. המצפור ממוקם על גבעה הגוברת על סביבותיה ובהחלט עונה לתואר "מצפור". גבעה זו היא למעשה תל אשקף.

מפת התמצאות [מקור: מעובד מתוך "עמוד ענן"]

להמשיך לקרוא

בית הלורד מלצ'ט בתל מונד ע"ש לורד מונד

היה זה יום סגריר והגשם/מטר/רביב גבר. נכנסנו לבית הלורד מלצ'ט הוא אלפרד מונד, הנמנה על כוחותינו. בדקנו את דלת הכניסה בחשש – אך הדלת נענתה ונפתחה. מנהלת האתר הופיעה: "אני לא מאמינה!". אמרנו לה שכן. אפשר להאמין שביום שכזה נחפש מקלט במקומות מוגנים מפגעי מזג האוויר. "למה לא צלצלתם? התלבטנו הבוקר אם בכלל לפתוח." ובגלל שאנו קבוצה של שניים,  אמיצים, קיבלנו יחס של VIP. והרי אנו כלל איננו VIP. נו-טוב, חייכנו לעצמנו…

להמשיך לקרוא

ביקור בבית הכנסת אם קונטיר (עין קשתות) ברמה"ג

עין קשתות. פ' יזם, ואנו הלכנו/נסענו בעקבותיו. וכך, הקדשנו בוקר באביב, בואכה הקיץ, לביקור בבית כנסת ברמת-הגולן, ששוקם/שוחזר למחצה, ותמיד קיים המתח באם להשאיר את המקום כמות שהוא, או לשחזרו עד האבן האחרונה, הנמצא בחורבות יישוב ששמו אינו ידוע לנו, אך לצדו מעין ושמו "עין הקשתות". הקשתות עשו רושם עז על הבדווים שקראו לו בשם "אֻם אלקוּנטר" וכיוון שהשם שנכתב בעברית הוא תעתיק של המילה הערבית – לפיכך מצויות מספר גרסאות מעוברתות.

"גולן" היה שמה של עיר-מקלט שהקצה משה רבנו, מבין שלוש ערים, בעבר הירדן המזרחי (ראו: דברים ד', מ"ג). מתישהו, בשלהי בית שני, הפך השם משם של מקום לשם של מרחב. חבל-ארץ. אנחנו, שכבשנו חלק מן הגולן, קוראים לשטח שבידנו בשם רמת הגולן. וטראמפ הכיר בסיפוח השטח למדינתנו. בית כנסת זה הוא אחד מתוך…

מתי הוקם לראשונה בית כנסת במחוזותינו? החוקרים מציעים מנעד של תשובות: יש המקדימים את הקמתו של בית כנסת לתקופת בית ראשון ויש המאחרים זאת לימי בית שני. אף לא אחד מחזיק באסמכתא. אך ידוע לנו כי עזרא הסופר הנהיג חידוש עם שיבת ציון: מעתה קוראים בתורה, בנוסף על הקריאה בשבת, גם בימי שני וחמישי. לכך יש עדויות מן המקורות והסכמה גורפת.

"עדות ארכיאולוגית על בית כנסת שפעל בירושלים בשלהי בית שני התגלתה באקראי תוך חיפוש אחר קברו של דוד המלך בעיר דוד בירושלים. במהלך החפירה מצא הארכיאולוג ריימונד וייל כתובת יוונית חקוקה באבן: תאודוטוס בן וטינוס כהן וארכסינגוגוס (ראש בית הכנסת), בן ארכסינגוגוס נכדו של ארכסינגוגוס בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות, ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים לשם הארחת הנצרכים מן הנכר, שאותו ייסדו אבותיו והפריסביטרים (הזקנים) וסימונידס." [1]

עתה אנו יודעים, פחות או יותר, את תפקידו של בית הכנסת. ונותרת השאלה כיצד מקימים בית כנסת?

להמשיך לקרוא

ביקור במפקדת הכוחות הסוריים (לשעבר) ברמה"ג

מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן, לפני יוני 1967, שכנה במבנה זה. זאת גם תחנה מס' 7 בשביל אלי כהן. לשביל ייחדנו רשימה בפני עצמה.

באורח פלא המבנה עדיין עומד על תילו. היינו כאן עם פ' שלא זכר אם הפצצה שהטיל על המבנה היא זאת שנקבה חור בגג. השלכתי הרבה פצצות/חימוש הצטדק הבחור… כך או כך, נא לנקוט בזהירות כפולה ומכופלת ולהשתמש בגרם המדרגות המזרחי על מנת לבדוק באם שרד החור…

זהו המבנה ובחזיתו תחנה מס' 7 בשביל אלי כהן המתחיל מחמת גדר. לאחרונה הייתה כתבה בכאן 11 שפוגעים ומשחיתים את התחנות. מתבקש מאמץ לאומי ללכוד את האשמים ולהעמידם לדין.

להמשיך לקרוא

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה. ודעו לכם שאין אתם חייבים לעשות כמותנו וללכת, ברגל, את כל המסע אודותיו נספר. אתם בהחלט יכולים לנסוע, ברכב פרטי, שאינו בהכרח 4X4, לאורך 99% של המסלול. בדרך צרה, שאינה בהכרח הדרך הצרה לאוֺקוּ:

"הירח והשמש הם נוסעים של מאה דורות, והשנים שבאות והולכות גם הן מגזע הנוודים. אלה המשייטים את חייהם על אוניות, כמו אלה המזדקנים כשהם מוליכים סוסים, עושים את ימיהם למסעות, והמסעות הם ביתם. גם אנשי קדם רבים מתו בדרכים. וכמו ענן בודד שנסחף ברוח, לא הפסקתי גם אני – איני זוכר מאיזו שנה – לחשוב על נדודים.

בשנה שעברה שוטטתי לאורך החוף, ובסתיו חזרתי לבקתתי הרעועה שלחוף הנהר. אך סילקתי את קורי העכביש, והשנה באה לאט אל קיצה. האביב הגיע, והיה ערפל באוויר, אלי הנדודים כישפו אותי שאחצה ואלך אל מעבר למחסום שיראקאווה, ולא היה בי עוד כוח לעצור במחשבותי. רוחות הדרכים קראו לי, ולא יכולתי עוד לחשוב אלא על המסע." [1]

הדרך, כמעט לכל אורכה, סלולה. עד משהו כמו 200 מ' מן היעד. ממושב אדרת לכיוון מערב או, לחילופין, מן הכניסה לפארק עדולם ליד גבעת ישעיהו לכיוון מזרח. כך או כך מן הדרך הסלולה יוצאת דרך עפר רחבה אל האתר. עד למרגלות התל. לא. לא תוכלו לטפס עם ה-4X4 על התל. תודה לאל. שם, בקצה דרך העפר תוכלו לחנות ברווחה ברחבה.

אנו, מחבר השורות הללו וחברו צ', העדפנו, מטבע הדברים, את המסע הרגלי. כך אתה מוצא עצמך חשוף לטבע במלוא הדרו ותפארתו. הימים ימי האביב. כמה דקות לפני חג הפסח. זאת, ללא תלות או קשר מתי או אימתי תפורסם הרשימה או תראה אור אם בכלל. אינני מתחייב למועד מסוים. אני הולך. לפעמים מניב הדבר רשימה. לעיתים – לא.

להמשיך לקרוא

גן הפסלים של תומרקין בחולון

מקום. גן פסלים בחולון. נטוע בין עיריית חולון לבין המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. רח' וייצמן תוחם ממערב. גן הרצל, שממנו הגעתי אל מקום זה, מסמן את הגבול המזרחי.

להמשיך לקרוא