ארכיון קטגוריה: מקום

ביקור בבית הכנסת אם קונטיר (עין קשתות) ברמה"ג

עין קשתות. פ' יזם, ואנו הלכנו/נסענו בעקבותיו. וכך, הקדשנו בוקר באביב, בואכה הקיץ, לביקור בבית כנסת ברמת-הגולן, ששוקם/שוחזר למחצה, ותמיד קיים המתח באם להשאיר את המקום כמות שהוא, או לשחזרו עד האבן האחרונה, הנמצא בחורבות יישוב ששמו אינו ידוע לנו, אך לצדו מעין ושמו "עין הקשתות". הקשתות עשו רושם עז על הבדווים שקראו לו בשם "אֻם אלקוּנטר" וכיוון שהשם שנכתב בעברית הוא תעתיק של המילה הערבית – לפיכך מצויות מספר גרסאות מעוברתות.

"גולן" היה שמה של עיר-מקלט שהקצה משה רבנו, מבין שלוש ערים, בעבר הירדן המזרחי (ראו: דברים ד', מ"ג). מתישהו, בשלהי בית שני, הפך השם משם של מקום לשם של מרחב. חבל-ארץ. אנחנו, שכבשנו חלק מן הגולן, קוראים לשטח שבידנו בשם רמת הגולן. וטראמפ הכיר בסיפוח השטח למדינתנו. בית כנסת זה הוא אחד מתוך…

מתי הוקם לראשונה בית כנסת במחוזותינו? החוקרים מציעים מנעד של תשובות: יש המקדימים את הקמתו של בית כנסת לתקופת בית ראשון ויש המאחרים זאת לימי בית שני. אף לא אחד מחזיק באסמכתא. אך ידוע לנו כי עזרא הסופר הנהיג חידוש עם שיבת ציון: מעתה קוראים בתורה, בנוסף על הקריאה בשבת, גם בימי שני וחמישי. לכך יש עדויות מן המקורות והסכמה גורפת.

"עדות ארכיאולוגית על בית כנסת שפעל בירושלים בשלהי בית שני התגלתה באקראי תוך חיפוש אחר קברו של דוד המלך בעיר דוד בירושלים. במהלך החפירה מצא הארכיאולוג ריימונד וייל כתובת יוונית חקוקה באבן: תאודוטוס בן וטינוס כהן וארכסינגוגוס (ראש בית הכנסת), בן ארכסינגוגוס נכדו של ארכסינגוגוס בנה את בית הכנסת לשם קריאת התורה ולימוד המצוות, ואת האכסניה והחדרים ומתקני המים לשם הארחת הנצרכים מן הנכר, שאותו ייסדו אבותיו והפריסביטרים (הזקנים) וסימונידס." [1]

עתה אנו יודעים, פחות או יותר, את תפקידו של בית הכנסת. ונותרת השאלה כיצד מקימים בית כנסת?

להמשיך לקרוא

ביקור במפקדת הכוחות הסוריים (לשעבר) ברמה"ג

מפקדת הכוחות הסוריים ברמת הגולן, לפני יוני 1967, שכנה במבנה זה. זאת גם תחנה מס' 7 בשביל אלי כהן. לשביל ייחדנו רשימה בפני עצמה.

באורח פלא המבנה עדיין עומד על תילו. היינו כאן עם פ' שלא זכר אם הפצצה שהטיל על המבנה היא זאת שנקבה חור בגג. השלכתי הרבה פצצות/חימוש הצטדק הבחור… כך או כך, נא לנקוט בזהירות כפולה ומכופלת ולהשתמש בגרם המדרגות המזרחי על מנת לבדוק באם שרד החור…

זהו המבנה ובחזיתו תחנה מס' 7 בשביל אלי כהן המתחיל מחמת גדר. לאחרונה הייתה כתבה בכאן 11 שפוגעים ומשחיתים את התחנות. מתבקש מאמץ לאומי ללכוד את האשמים ולהעמידם לדין.

להמשיך לקרוא

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה. ודעו לכם שאין אתם חייבים לעשות כמותנו וללכת, ברגל, את כל המסע אודותיו נספר. אתם בהחלט יכולים לנסוע, ברכב פרטי, שאינו בהכרח 4X4, לאורך 99% של המסלול. בדרך צרה, שאינה בהכרח הדרך הצרה לאוֺקוּ:

"הירח והשמש הם נוסעים של מאה דורות, והשנים שבאות והולכות גם הן מגזע הנוודים. אלה המשייטים את חייהם על אוניות, כמו אלה המזדקנים כשהם מוליכים סוסים, עושים את ימיהם למסעות, והמסעות הם ביתם. גם אנשי קדם רבים מתו בדרכים. וכמו ענן בודד שנסחף ברוח, לא הפסקתי גם אני – איני זוכר מאיזו שנה – לחשוב על נדודים.

בשנה שעברה שוטטתי לאורך החוף, ובסתיו חזרתי לבקתתי הרעועה שלחוף הנהר. אך סילקתי את קורי העכביש, והשנה באה לאט אל קיצה. האביב הגיע, והיה ערפל באוויר, אלי הנדודים כישפו אותי שאחצה ואלך אל מעבר למחסום שיראקאווה, ולא היה בי עוד כוח לעצור במחשבותי. רוחות הדרכים קראו לי, ולא יכולתי עוד לחשוב אלא על המסע." [1]

הדרך, כמעט לכל אורכה, סלולה. עד משהו כמו 200 מ' מן היעד. ממושב אדרת לכיוון מערב או, לחילופין, מן הכניסה לפארק עדולם ליד גבעת ישעיהו לכיוון מזרח. כך או כך מן הדרך הסלולה יוצאת דרך עפר רחבה אל האתר. עד למרגלות התל. לא. לא תוכלו לטפס עם ה-4X4 על התל. תודה לאל. שם, בקצה דרך העפר תוכלו לחנות ברווחה ברחבה.

אנו, מחבר השורות הללו וחברו צ', העדפנו, מטבע הדברים, את המסע הרגלי. כך אתה מוצא עצמך חשוף לטבע במלוא הדרו ותפארתו. הימים ימי האביב. כמה דקות לפני חג הפסח. זאת, ללא תלות או קשר מתי או אימתי תפורסם הרשימה או תראה אור אם בכלל. אינני מתחייב למועד מסוים. אני הולך. לפעמים מניב הדבר רשימה. לעיתים – לא.

להמשיך לקרוא

גן הפסלים של תומרקין בחולון

מקום. גן פסלים בחולון. נטוע בין עיריית חולון לבין המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. רח' וייצמן תוחם ממערב. גן הרצל, שממנו הגעתי אל מקום זה, מסמן את הגבול המזרחי.

להמשיך לקרוא

ביקור בגן לאומי אפולוניה (תל ארשף / ארסוף / ארסור) ומעבר לכך

וביום חורף אחד, יום בו זרח השמש, יצאתי לחמם את עצמותי. תרתי משמע. ובחרתי לבקר בגן לאומי אפולוניה הוא ארסוף. קל"ב. הייתי כמעט "לבדיתי". כפי שכתבה מרים ילן-שטקליס. ברם פה ושם היו א/נשים. מתי מעט. דבר שהטיב אתי כי לא הצטרכתי לחכות עד שהם, ה-א/נשים, ייעלמו ממסגרת התמונה.

כמובן שאין מדובר בישוב האליטיסטי ארסוף הנוכחי הממוקם מס' ק"מ מצפון למצודה הצלבנית, הנחבא מאחורי קיבוץ שפיים ומוקף בחומה מודרנית ובת-זמננו וחמוש במשמר גדור – קהילה מגודרת (Gated Community), אלא בקודמו זה מאות שנים.

להמשיך לקרוא

גן פסלים של תומרקין בברעם

והאוצר של מוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם הפנה את תשומת ליבנו לגן הפסלים של יגאל תומרקין הצמוד למוזיאון. למעשה יכולתם לקרוא לכך תצוגת קבע. האוצר מציע – מי אנו שלא ניקח את ההצעה בארבע ידיים ומצלמה?

מיהו יגאל תומרקין? צבר הוא לא. הוא נולד בגרמניה. ובגיל 6 התגלגל, עם אמו, אל ישראל. אך התרבות האירופית, והגרמנית בפרט, נוצקה/הוטבעה בדמו. הנה כך מגדיר אותו דר' גדעון עפרת בהרצאתו: "אין ספק כי הוא האמן המשכיל ביותר העובד בישראל ואין ספק כי הוא גדול הפסלים הפועלים בישראל." ורשימת הפסלים והפסלות שלנו ארוכה: דנציגר, קדישמן, אורלוף, לישנסקי, רפפורט, שמי, להמן, מלינקוב, קרוון ועוד. מאליו מובן כי מתבקשת התנצלות מאלה שאינם רשומים לעיל יען כי הרשימה אינה מייצגת דבר וחצי דבר פרט לכך שאלה היו השמות שעלו במוחי/זיכרוני בעת הכנת הרשימה. קצרה כאן היריעה ואיכותם תלון עמם דהיינו אין נופל פסל ממשנהו. בהחלט יכול שאחרים, ברי סמכא כמו עפרת ואף יותר, יחלקו על קביעתו. קטונתי מלשמש שופט.

להמשיך לקרוא

בית אהרון כהנא

אהרן כהנא (1905 –1967). בית כהנא, שהיה ביתם של מידה ואהרון כהנא, הפך להיות בית המתמחה בהצגת קרמיקה. במקום התקיימו בעבר תערוכות של אמנים שונים מתחום זה. אפילו אנכי ראיתי במקום תערוכה אחת או שתיים.

להמשיך לקרוא

מחנות המעצר בלטרון

ובכביש הגישה אל היישוב נווה שלום (מדרך מס' 3) פגשנו, מחבר רשימה זאת וחברו צ"א, 2 אנדרטאות הנצחה. האחת לזכר חללי חטיבת אלכסנדרוני שנלחמו באזור במטרה לכבוש את משטרת לטרון והמרחב הסובב אותה והשנייה לזכר עצורי מחנות המעצר בלטרון (ראו מיקום קבר השיח' יחסית למחנה במפה בהמשך רשימה זאת). על הראשונה נספר בהזדמנות אחרת. מכאן עלה הרעיון לרשימה ורשימה זאת מוקדשת אפוא למחנות המעצר בלטרון. לטרון א' ו-ב'. כן, היה גם ג' – אך מדוע שנקדים את המאוחר?

בפועל, אין ולא נותר בשטח כל זכר למחנות המעצר בלטרון. למעט שריד מבנה אחד הבודד בשטח המתועד באתר המועצה לשימור אתרים והמשויך למחנה שממזרח לדרך הישנה לטרון-עזה – אין דבר וחצי דבר המעידים כי כאן היו/השתרעו מחנות המעצר (ויש אומרים מחנות ריכוז) של ממשלת המנדט הבריטי בפלשתינה-א"י במרחב לטרון. ואם בודקים בציציות – אין האנדרטה ממוקמת בדיוק גיאוגרפי במקום שבו השתרע מחנה המעצר הגדול אלא כמה מטרים ממנה, על גבעה עליה קבר שיח', ובסמוך לאנדרטת גד' 32 של חט' אלכסנדרוני. לדידנו כאמור, דיינו שהוקמה…

נתחיל מן הטריגר לרשימה – האנדרטה. לאחר מכן נשתף אתכם בחומר מן הספרות שנאסף ממאמרים. לקינוח נציג את מבנה הכניסה שאותר בסיבוב השני שערכנו במרחב זה.

 

להמשיך לקרוא

לגוס

ראשיתה של הרשימה מתחילה בציטוט בנושא צילום וכתיבה [1]:

"טקסט כתוב הוא למעשה דימוי שמורכב מסימנים מופשטים. הצילון מפעיל פרקטיקה יצירתית דומה. בניגוד לתפיסה הרווחת, צילום אינו שעתוק מהימן של המציאות [לדוגמה אחד משלנו, וולטר בנימין – מ.ה.] אלא בנייה-מחדש שלה, שכתוב וקידוד באמצעות סימנים חזותיים."

אנו בדרך אל לגוס. בירת ניגריה הפדרלית. גם בירת מחוז לגוס – אחד מארבעת המחוזות האדמיניסטרטיביים המרכיבים את ניגריה המודרנית. ירושה מהשלטון הקולוניאלי. גילוי נאות – טרם הייתי שם. כאמור, אנו בדרך. ומכיוון שאתר זה עוסק בגיאוגרפיה תרבותית בחרתי להציג בפניכם, תריסר הקוראות והקוראים, שתי נקודות מבט שונות זו מזו. טקסט וצילום ושניהם בלגוס עסקינן.

אחת – של עיתונאי פולני בשם רישארד קפושצ'ינסקי [2] ששהה בלגוס באמצע שנות השישים של המאה הקודמת. שנים מעטות לאחר קבלת העצמאות (1960) וההפיכה הצבאית (1965). המבט השני הוא של ארדיכל הולנדי ושמו רם קולהאס [3]. להמשיך לקרוא

המרכבה של דורצ'ין

יצאתי להשלמות בכלל בעניין אחר. קרב איוב קרא (עין הקורא). לשם כך עליתי על גבעת התור (נס ציונה). בעקבות הפרשים האוסטרלים והני-זילנדים שעברו כאן, מדרום לצפון, בשלהי מלחמת העולם ה-I, והבריחו את התורכי (ושותפו הגרמני) צפונה שבסופו של יום התכנס באסיה הקטנה. אמנם ארדואן מנסה להחזיר עטרה ליושנה אך אין אנו בטוחים שיצליח במשימתו. נייחל לכישלון. אין אנו רוצים שוב את התורכים אצלנו…

להמשיך לקרוא