קיוטו – הגן הבוטני

קיוטו. מלון אנה. ידידתנו ר' תחקרה את הקונסוליירית. והתוצאה – שמנו פעמנו אל עבר הגן הבוטני. ועוד בלילה… הלכנו. ירדנו למטרו. עלינו. הלכנו. בסוף הגענו. ובדרך לא טעינו במרוצת הזמן שארך לנו, מפתח המלון ועד שערי הגן.

מסתרי הגן היפני 1 – שוקייאן

אנו בהירושימה. בבוקר היינו באי. מיאג'ימה. גאות ושפל. מקדשים. שערים. אחר הצהרים ביקרנו בפארק השלום. פצצת אטום. חורבן. זיכרון. וכל זאת, יומיים לפני טכס הזיכרון של יום השנה ה-65 להטלת הפצצה. והזיכרונות בהחלט קיימים. ואחרי-הצהרים, בדרך אל המלון, ערכנו  סיבוב קצר בגן מקומי, בשם שוקייאן, שכן שעריו אמורים להינעל ב-18:00 וכעת קצת אחר 17:00, הנטוע בלב הכרך האורבני. בחוץ – כאוס עירוני שלעצמו מעניין (לפחות אותי). אך בפנים שקט, שלוה ורוגע, שלא יאמנו.

זיכרונות יפניים: סיבוב שני בגן האבן

ויצא שנזכרתי בגן הסלעים. גן האבן. מקדש ריו-אן-ג'י. בקיוטו. ורשמתי את זיכרונותי:

הגיישה מגיון

שוטטנו בחוצות רובע גיון שממוקם בקיוטו:

[139]

ניצת דובדבן הסירה את האובי אבל לא פשטה את הקימונו. היא החותה קידה עמוקה ואמרה: אדון גאיג'ין ("אדם זר"), האם יפן נושאת חן בעיניך? האם ראית את גן הפסלים שבמקדש ריואנג'י? ואת פסל הבודהא הגדול בעיר נרה? האם האדון גאיג'ין יודע שאפשר לעבור בזחילה דרך נחיריו?

כן, ניצת דובדבן מתגוררת בקיוטו. אמה של ניצת דובדבן הייתה גם היא גישה. אחותה הצעירה של ניצת דובדבן היא מאיקו ב"בית הירח המלא" שברובע גיון.

אנשי הקש

השכם בבוקר קמתי, הותרתי את חבריי למסע במצב רדום ו/או התאוששות משנת הישרים והחלומות שחלמו. המשימה שנטלתי על עצמי – סיור בשוק של טאקאיאמה. ירד גשם. השוק היה "על הפנים".

מי קונה דג טונה ב-2 מיליון שקל? ביקור מצולם בצוקיג'י, שוק הדגים בטוקיו

סברתי שדי ב-19 כתבות של מסע מצולם ביפן. המסכמות, פחות או יותר, את שחווינו. נכון – לא הצגתי בפניכם את כל המקדשים (וכול אחד שונה מרעהו) ולא את כל הגנים (שלכול אחד מהם מקום משלו). תמצתי. ואפסנתי את התיק היפני. ואפילו נפרדתי מהקוראים לאחר "בית שלום". הסתבר לי שטעיתי. לפניכם הרשימה ה-20.

והנה, פותח אני את העיתון בבוקרו של יום (מקור – מעריב 6.1.2012) וקורא את שרואה:

דרישת שלום מ"בית שלום"

וכיצד נתגלגלו ובאו הדברים וכשנכנסנו לאולם המרכזי ב"בית שלום", קמו כ-חמש-מאות יפנים, נעמדו על רגליהם, ומחאו כף במשך דקות ארוכות במחווה לקומץ ישראלים משתאים – מה שקרוי Standing Ovation? במשפטים הבאים נשיב את התשובה.

היכן נחבאים הסמוראים?

סיפור על ביקור בשכונה שמסתיים באגדה. אנו ביפן. בעיר הקרויה קאנאזאוואה. לחופי ים יפן.

הניסיון הראשון שלנו לתור את שכונת הסמוראים בקאנאזאוואה נכשל. במדריך הייתה המלצה כללית לבקר בשכונה. כמה מלים ותו לא. השעה הייתה מאוחרת. מה פירוש מאוחרת? יחסית. את המוזיאון לאמנות מודרנית כבר סגרו. הספקנו לבקר רק במבנה אחד. מעבר לכביש שכן המבנה השני. ולנו נותר ביד החצי השני של כרטיס הכניסה… החשיכה ירדה על העיר. עברנו מאחרי-הצהרים לערב.

אורבאניות יפנית

עמדנו על הגבעה ובמרווח שבין מטר למשנהו השקפנו על העיר.

וזאת אשר ראינו:

 

שלג ורוד

קאנאזאוואה, יפן. שמים אפורים. אנו בכוננות ספיגה. בודקים מהו הציוד שישאיר אותנו – פחות או יותר – יבשים. בטוחים בנכונותו של העיקרון ה-4 במשנתו של פו (דב ספרותי) יצאנו לדרכנו. פתותי שלג ורודים חייכו וברכות ירדו כנוצות משמים. עטפו אותנו בחיבה.

משתאים התבוננו בטבע: