קריאה בספרו של נ. גוטמן – עיר קטנה ואנשים בה מעט

איור 1 – שער הספר

ניתוח שיח (Discourse analysis) הינו תופעה שהתמסדה לאחרונה כשיטת מחקר איכותנית. במדעי החברה והרוח "גילו" את ממדי השיח של הלשון, של השימוש בשפה ושל התקשורת ומאותה נקודת זמן הפך השיח למרכיב חשוב במספר רב של תחומי ידע: בלשנות, אנתרופולוגיה, היסטוריה, סוציולוגיה, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מדעי התקשורת וכיוצא בזה. במילים אחרות: תכולת השיח הורחבה אפוא לכל תחום ידע אפשרי וניתן לראות את השיח כמטרייה לכל סוג של תקשורת – כתובה או מדוברת.

לניתוח השיח אין טקסט מועדף והוא מכסה תחומים הטרוגניים ומגוונים ביותר כדוגמת פרסום, דיווחי משטרה, חדשות, מאמרי מערכת של עיתונים, תקשורת, סיפורי חיים, תכנון עירוני וכיוצא בזאת. הטקסט מהווה מאגר נתונים ראשוני עבור ניתוח השיח. מציאת קשר בין שני משפטים אינו פונקציה מכנית העולה באורח אוטומטי מתוך הלשון והשפה. במקום זאת, אנו כקוראים או כשומעים יוצרים את האינטרפרטציה הפעילה המאפשרת למצוא את הקשר בין שני חלקים של טקסט. כל חלקי הטקסט תורמים לשיח ואין חלק אקראי או מחוסר מטרה.

סיפורו של ציור קיר: "בנייתה של רפובליקה" (Aufban der Republik)

סיפורו של ציור קיר: "בנייתה של רפובליקה" (Aufban der Republik). תחת כותרת זאת נדון ברשימה זאת בציור קיר ברלינאי, בראליזם סוציאליסטי, באמנות מגויסת, בגאורגיה שפעם הייתה גרוזיה (ועדיין כך ברוסית), ביוסף זריצקי וביחזקאל שטרייכמן. איך הכול מתכנס לרשימה אחת? זאת בהמשך שכן האתר (הבלוג) שלי עוסק בגיאוגרפיה תרבותית.

אך תחילה נצטט מציטוט:

בדיחה טיפוסית מוורשה תיארה את תוצאות התחרות על פסל הזיכרון לפושקין. באנדרטה הזוכה נראתה דמותו הענקית של סטלין יושב, אוחז ספר קטן, שעל עטיפתו מודפסות באותיות זעירות שתי מילים: פושקין – שירים. [1]

שלום עליכם בנתניה

נתניה. כך או אחרת, בדרכי מפה לשם, מהתם להכא, שזה פחות או יותר אותו הדבר בשינוי הסדר, מצאתי עצמי בקרן הרחובות יצחק בן-צבי ושלום עליכם.

פניתי אל האיש שלכבודי הסיר כובעו ובירכתיו: "שלום עליכם ר' שלום בן נחמן רבינוביץ'." "עליכם השלום," משיב שולם עליכם (כפי שמבוטא ביידיש). מכאן ואילך – ש"ע. שאלתי: "מה עושה יהודי? יען כי זמן רב לא נפגשנו." "מה פירוש מה עושה יהודי – יהודי הרי מדבר. אצלי זה עם העט. כותב על דא ועל הא. ועל הסביבה. בעברית וביידיש. לפעמים יוצא שיצא שיר…". "נו-טוב," אני משיב, "זה היה אז. אבל מה היום?" "עיניך הרואות. הפקידו אותי לברך, בהינף כובעי, כל הנכנס בשערי נתניה (ממערב לדרך 2), מן המזרח…" "ומשיבים ברכה?" "לא ממש." משיב הברנש.

ברור שהבגד הוא הקובע!

לא. מעודי לא פגשתי את הנסיך הקטן. וגם את מחבר הספר בשם זה – אנטואן דה סנט-אכּזוּפּרי – לא פגשתי. את הספר דווקא כן.

הסיפור האחרון של שאול טשרניחובסקי

75 ש' למותו. שאול טשרניחובסקי נפטר ב-14 בספטמבר 1943. באותו הזמן כבר התבשרנו על השואה. הוא, ש"ט, לא זכה לחזות בהקמת מדינתנו. וזאת קרמה עור גידים בדיוק 300 ש' לאחר שפרעו בנו הגויים בסדרת פוגרומים כה מזעזעת שהייתה הקשה ביותר עד שהכתה בנו השואה במלוא עוזה.

מדובר כמובן בגזרות ת"ח ות"ט שתחילתן מאי 1648 (סיון ת"ח). במאי 1948 (אייר תש"ח) הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. הפעם בחרנו להיות אקטיביים ולא פסיביים. הנה כך תוכחות המשוררים, ביאליק וטשרניחובסקי, נפלו על אוזן קשובה ופגשו דור שהרים את הכפפה.

זהו הרקע. ושלמה צוקר מגיש לנו, מעל דפי העיתון, את הסיפור האחרון של ש"ט שעד כה טרם ראה אור והתחבר, כאמור, בסמוך למותו. מתוכו בחרתי להנגיש לכם, תריסר הקוראות והקוראים שעדיין נאמנים, ולפיכך מחויב אני להם, את תחילתו של הסיפור.

מה קורה כאשר הכובע אינו קובע והמעיל אינו מועיל

מה קורה כאשר הכובע אינו קובע והמעיל אינו מועיל? אגדה אורבאנית, מספרת מעשה שכך היה:

מהלך אדם ברחובות עיר שאיננה עיר הולדתו. והיא אף אינה בארץ מכורתו. הוא בניכר. ולבושו – מלבוש מסע ומראהו כאחד האדם. רוצה לומר כי אינו שונה ממרבית הסובבים אותו. זה עתה הגיע אל העיר. והאדם – יהודי הוא.

סמבטיון

איכשהו נוצר מצב שבו אנו כאן ועשרת השבטים שם (ולנושא עשרת השבטים נקדיש משפט או שניים בסיום רשימה זאת). ובין לבין חוצץ נהר הסמבטיון הגועש ורועש כל ימות השבוע ונח רק בשבת שבו, ביום השבת, נאסר עלינו להתרחק יותר מ-2,000 אמה מגבול יישובנו. ואלפיים אמה הם כבר פי 2 ממה שהקצו לנו בתחילה. אבל התירו לנו רבותינו ז"ל את שהתירו וכפלו את ההקצאה הראשונה ולמה ומדוע שנריב עמם…

ביקור בתערוכה "הדפס מקומי עכשווי" 2/2 – הגלריה החדשה מוסררה/מורשה

לארי אברמסון

ומסדנת ההדפס המשכנו אל הגלריה החדשה במוסררה היא מורשה. 5 ד' של הליכה מדודה ואתם שם. והחלל אותו מבקשים אתם לראות – במרתף. דרך דלת צדדית. חזקה עלי שתסתדרו…

ביקור בתערוכה "הדפס מקומי עכשווי" 1/2 – סדנת ההדפס

ובבוקר עלינו אל ק"ק ירושלים היא ציון שיש לה, ברוך השם, 70 שמות. אנו איננו זוכרים אותם במלואם. שוטטנו פה ושם. ובמה שראינו התעשר זיכרוננו. כך או אחרת הגענו אל התערוכה – "הדפס מקומי עכשווי". היא, התערוכה הנושאית, שבה מציגים 65 אמנים מעבודותיהם בתחום ההדפס, מפוצלת בין 3 מוקדים: סדנת ההדפס (שבטי ישראל 38), הגלריה החדשה במוסררה היא שכונת מורשה (הע"ח 9) וסדנאות האמנים אצטדיון טדי. ביקרנו ב-2 הראשונות. התערוכה פתוחה עד 1.10.18.

כאמור, הראשונה שבה ביקרנו – סדנת ההדפס. לנ"ל 2 חללי תצוגה: עליון ותחתון. החלל התחתון גדול יותר אך אינו פתוח. צריך לבקש מאיש הגלריה הנמצא בקומה העליונה שיפתח לכם את הצוהר. מומלץ.

ביקור בתערוכה: כריסטיאן בולטנסקי – לא רוצה להיות אמן של שואה

כריסטיאן בולטנסקי. נולד בפריז. אם נוצרית קתולית מקורסיקה. משלח ידה – סופרת. אב יהודי מאודסה. משלח ידו – רופא. "השם הפרטי שלי הוא כריסטיאן ליברטה; כריסטיאן, כי אימי היתה נוצרייה; ליברטה ("חופש") – בגלל אבי." והבן הזה יצא שיצא אמן… האם הוא אחד משלנו? מה יש לחוק הלאום לומר על כך?

ומספר ימים לאחר שראינו את עבודתו של בולטנסקי – "השעון" – במוזיאון ת"א, החלטנו להשקיע באחד הבקרים ועלינו אל עיר בירתנו, אל מוזיאון ישראל. אל התערוכות של זויה צ'רקסקי, ליליאן קלאפיש וכריסטיאן בולטנסקי. רשימה זאת מוקדשת לבולטנסקי.