ברשותכם, אתחיל מן ההתחלה. וההתחלה היא סדר בני יעקב לפי מועד לידתם. ולפיכך הרשימה היא כדלקמן: ראובן, שמעון, לוי, יהודה – בני לאה; דן, נפתלי – בני בלהה (שפחת רחל); גד, אשר – בני זלפה (שפחת לאה); יששכר, זבולון – בני לאה; יוסף, בנימין – בני רחל. 12 בני יעקב. אל תשכחו שהייתה גם דינה בת לאה…
12 בני יעקב אינם 12 השבטים. רשימת 12 השבטים המיועדים לרשת נחלה בארץ ישראל – שונה (במקצת). שבט לוי אינו מקבל נחלה ואמור לשרת בכל שטחי ישראל ולפיכך הוא מחוץ לרשימה. ובני יוסף – אפרים ומנשה – החליפו את אביהם כשני שבטים נפרדים.
במקורותינו נכתב/הוכתב סדר השבטים במסעותיהם במדבר, מיציאת מצרים ועד חציית הירדן. סדר זה הוכתב למעשה, מלכתחילה, ע"י יעקב ברדתו מצרימה. יעקב הורה לבניו כיצד לשאת את מיטתו. כל בן ומקומו הוא.
להמשיך לקרוא ←
ב-1930 חזר ש"י עגנון לביקור חטוף (7 ימים) בעיירת הולדתו – בוצ'אץ'. לימים הוליד הביקור ספר – "אורח נטה ללון" (שוקן, תשנ"ח). בספר, מתהלך עגנון, בדמות האורח, במשך שנה תמימה, בעיירה ושמה שבוש. ואין הוא מניח בה אבן שלא הפכה. הספד/מספד ליהדות מזרח אירופה, ולגליציה בפרט, שהייתה ואיננה עוד וזאת בטרם נחת עלינו האסון הנורא מכול.
עגנון, כפי שידוע לקוראים, היה צמחוני: להמשיך לקרוא ←
וולקנו/הר-געש. אכן תופעה חובקת עולם. אם תרצו – יוצרת עולם. המיתולוגיה הרומית היא שניצחה, את המיתולוגיה היוונית שקדמה לה, אם בכלל התנהל קרב. וולקן הרומי הפך לשם נרדף להר געש. כמעט בכל רחבי תבל. במחוזותינו זה לא ממש תפס. אנו נותרנו עם צמד המילים: הר-געש. הפייסטוס, האל היווני, אל הנפחות והאש, ששכן בבטן ההר, הפסיד. למרות שהוא היה בהחלט נפח מעולה ובעל מקצוע לעילא ולעילא. הרי הוא שיצק וחישל את חרבו ומגנו של מיודענו אכילס. לפחות נותרה אפרודיטה לצדו.
להמשיך לקרוא ←
מאת mharpaz
|
פורסם גם בצ'ילה
|
תגים אי הפסחא, אלכסנדר פון הומבולדט, אמריקה הדרומית, ארגנטינה, הר געש, הרי האנדים, וולקנו, וולקנו אוסורנו, וולקנו וילהריקה, וולקנו לאנין, וולקנו קלבוקו, ז'ול ורן, יוהן וולפגנג פון גתה, צ'ילה, ראפה נוי, רעש אדמה
|
מסיבה כלשהי, כזאת או אחרת, העפתי מבט או התבוננתי בפרוטרוט על מפת ראשל"צ. וראה ראיתי מקום ועליו כתוב "גן המוזיקה". הולכים? הולכים. הלכנו.
להמשיך לקרוא ←
כן. יודע אני כי אנו ב-2018. אך אוניברסיטת היידלברג והמכון לחקר קונפליקטים (להלן: "סכסוכים") טרם פרסמו את סיכום הסכסוכים ברחבי העולם לשנת 2017. לעת הזאת נסתפק, אתם הקוראות והקוראים, ואני בתוכם, בסיכום 2016.
וראשית, נפתח, כמתבקש במתודה המגדירה את סוגי הסכסוכים ומסווגת אותם ל-5 רמות של עצימות:
לפי הסיכום העולמי – זוהו 402 סכסוכים בכל רמות העצימות. הוגדרו 176 סכסוכים ברמת עצימות 1 ו-2. דהיינו לא-אלימים. 226 סכסוכים הוגדרו כאלימים (רמות 3, 4 ו-5). מתוכם הגדיר המכון 38 סכסוכים ברמות עצימות גבוהות – 4 ו-5.
להמשיך לקרוא ←
שלושה סיפורונים אודות שלדים בארון… נסענו עד סוף העולם. ואחר כך פנינו שמאלה ואף ימינה. שעות רבות של המתנות בטרמינלים שהמשך טיסות. בין-לאומיות, מקומיות. 9 המראות. 9 נחיתות… חלק ארוכות – נמתחו על פני 13 ש'. וחלקן, למזלנו, קצרות – 1.5 ש'. ולקחתי עמי ספר: "כתבים מן העיזבון של מועדון הפיקוויקים" אותו כתב צ'רלס דיקנס (מאנגלית: דפנה רוזנבליט, הוצאת כרמל, 2017). ספר עב-כרס האוחז ב-787 ע'. וזאת שכתב אודותיו מיודענו פרננדו פסואה, המשורר הפורטוגזי: "אחת הטרגדיות הגדולות בחיי היא שכבר קראתי את מועדון הפיקוויקים – לא אוכל לשוב ולקרוא אותו בפעם הראשונה." נו-טוב, הבחור הלז היה די מלנכולי ובעבר כבר ציטטתי כמה מאמרותיו בפייס…
כך או אחרת, בחרתי לצטט קטע מספרו של דיקנס, לו הענקתי את השם בכותרת הנ"ל. לא בטוח שזה יביא קהל… אך תמיד (כמעט) אנו בעד האיכות ולא בעד הכמות. זוגתי שתחיה גמעה ספר של רונית מטלון. אבל זה כבר סיפור אחר… בכל מקרה – האתר שלי עוסק בקשרים המסועפים שיש לתרבות עם הגיאוגרפיה.
להמשיך לקרוא ←
סין. לא רחוק מהעיר צ'ונגצ'ינג. קרוב לוודאי ששמה אינו מוכר. זאת עיר, או שמא מגה-עיר / סופר-עיר, ובה מעל 30 מיליון איש. תתרגלו לעובדה שיותר מ-50% מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים. וישנן ערי ענק החומקות מתחת לרדאר. פעם, לפני כ-70 שנה שימשה צ'ונגצ'ינג כבירת סין. זה קרה במשך מלחמת העולם השנייה, בתקופת הכיבוש היפני. הגנרליסימו הסיני צ'אנג קאי-שק נסוג לכאן תחת לחץ היפנים. ומכאן נמלט, מאימת מאו והקומוניסטים, אל האי לצד היבשת. פורמוזה. שהפכה להיות "סין הלאומנית". הלוא היא טאיואן. עד היום הקומוניסטים טרם כבשו אותה…
דאדזו היא עיירה קטנה בלב מחוז הנקרא על שמה. ייחודה בפסלי ותגליפי הסלע החקוקים בקירות הטבעיים. מדובר בעשרות אתרים ובאלפי פסלים. הפסלים ותגליפי הסלע נוצרו החל משנת 650 לספירה ופרץ היצירות שפע עד אמצע המאה ה-13.
להמשיך לקרוא ←
קנדה. קולומביה הבריטית (בריטיש קולומביה). ונקובר. האוניברסיטה של בריטיש קולומביה. ובשוליה, צופה אל הים, ניצב המוזיאון. המוזיאון האנתרופולוגי של אוניברסיטת קולומביה הבריטית. MOA = Museum Of Anthropology. נכנסו אליו על-מנת לחקור, טרם צאתנו אל ארץ הטוטמים, את האמנות של "האומה הראשונה" (First Nation) כפי שנקראים האינדיאנים (הילידים) של מערב צפון-אמריקה (במרחב הקנדי). שנדע במה מדובר.
ומהו טוטם? לפי ויקיפדיה זהו עצם המייצג בעל-חיים או צמח ומטרתו לשמש כסמל לשבט. יש (חוקרים רבים) המקנים לו חשיבות דתית. ועמוד טוטם עשוי מעץ מסיבי, גדול בממדיו, מגולף, שבעבר היה שכיח בקרב חברות המשתייכות לאומה הראשונה. עמוד טוטם הוא למעשה מערכת סמלים מורכבת. שבט-שבט והעמודים שלו.
ולכן, דבר ראשון – רוכשים ספר הרלוונטי לנושא:
להמשיך לקרוא ←
צבר. סברס. יליד הארץ האולטימטיבי.
אבל ישנה גם אמת אחרת. על אף היותו צמח שיובא לארץ הוא נתפש, קוגניטיבית, כסממן פלסטיני.
"כמו במקומות רבים בארץ, וכאן ביתר שאת, צומחים בצד הבוגנוויליות והחצבים גם שיחי צבר. מרבית הצברים בארץ הם אנדרטה דוממת. ביניהם מבצבצות ההריסות שישראל עשתה הכל כדי למחוק את זיכרן מעל פני האדמה. אבל הם מבצבצים. מתעקשים לבצבץ, לא מוותרים, גם אם רק חדי העין ופתוחי הלב ישימו לב אליהן.
פה קיר, שם קורה, גדם מדרגות או קשת חרבה. וזאת לדעת: בכל מקום שיש צברים, היו חיים אחרים לפני 1948. בשפלת החוף יש הרבה צברים. אין כמותה בממדי הטיהור האתני שהתבצע בה. מיפו ועד עזה לא נותר יישוב פלסטיני אחד על מכונו. אף לא אחד. עשרות כפרים ועיירות נהרסו וזכרן נמחה. הריסות עיראק-מנשייה ליד קרית גת, קסטינה ליד קרית מלאכי, סוכרייה ומשארפה ליד נועם ושלווה, חתא מתחת לזבדיאל ולקוממיות, עאקר מתחת לקרית עקרון וצומת ביל"ו. גבעות הסברס נותרו מיותמות. לכפרים הללו אין שום אזכור, כמו לא התקיימו מעולם, זולת שיירי ההריסות וצאצאי הפליטים שנמצאים במקום אחר, חלקם שומרים את מפתחות בתיהם וכולם נוצרים את זיכרונותיהם." [מקור: גדעון לוי, חוצה חצי ישראל, הארץ,29.9.2017, ע' 14]
להמשיך לקרוא ←
