ארכיון קטגוריה: גבול

חומה ומגדל 10 – על כל גבעה

לאחר עשור של כיבוש ניתן היה למנות 24 התנחלויות במרחב יהודה ושומרון (כולל בקעת הירדן). ב-1992 כבר נמנו 117 יישובים יהודיים חוקיים ברחבי הגדה המערבית. בשנים שחלפו מאז הוקמה התנחלות מאושרת אחת – מודיעין עלית – ואף זאת במטרה לפתור (באופן חלקי) את מצוקות אכלוס המגזר החרדי. לאחר מימוש תכנית ההתנתקות מרצועת עזה וצפון השומרון (אוגוסט 2005) קיימות ביהודה ושומרון 121 התנחלויות סטטוטוריות בשטח בנוי של פחות משלושה אחוזים משטח הגדה אך שליטתן המוניציפאלית גדולה לעין ערוך – מעל ל-40 אחוז. [1]

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 9 – הבה נתנחל

ההתנחלויות כפר-עציון, קריית-ארבע ועפרה – הדוגמאות שהוצגו במאמרים קודמים – סללו הדרך למאות ההתנחלויות, היישובים והמאחזים, החוקיים ואלה שאינם כאלה. המדינה הרימה ידיים והסכרים נפרצו. והתוצאה מוכרת, ידועה ואינה מחמיאה:

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 8 – שבנו אל ארץ אבותינו

מלחמת ששת הימים, שהחלה ב-5 ביוני 1967, הייתה קו פרשת מים ששינתה את מפת המזרח התיכון ושרטטה מחדש את גבולות המדינה. לאחר 1967, בעקבות המלחמה – כיבוש רמת הגולן, יהודה ושומרון, רצועת עזה וחצי האי סיני [1] – נפתח מחדש אזור הספר החיצוני:

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 7 – האמנם בשר תותחים?

כאמור, אחד הכלים שהופעלו למניעת חדירה והסתננות למדינה היה ייסודם והקמתם של יישובים חדשים, לאורך הגבולות שנתקבעו ובאזורי הספר הפנימי. בארבע השנים הראשונות לקום המדינה הוקמו מעל ל-350 יישובים חדשים – מרביתם מושבי עובדים. מינואר 1949 הוחל בהקמתם של 10 עד 15 יישובים חדשים מדי חודש. הוקמו, לפי ארנון סופר (1982: 72-71), בין 1948 ל-1954, 90 קיבוצים ומושבים שתופיים ומעל 200 מושבי עובדים. היישובים הוקמו במספר אזורים: בגבול לבנון כ-25, בגבול סוריה שבאצבע הגליל כ-10, בעמק יזרעאל כ-10, בשרון המזרחי כ-50, בפרוזדור ירושלים כ-30 ובגבול עם רצועת-עזה כ-10. כן הוקמו בתחומי הספר הפנימי – משפלת יהודה ועד לצפון הנגב – כ-80 יישובים.

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 6 – התבצרות מעל לכול

במלחמת הקוממיות הוכח כי ליישובים קיימת חשיבות ביטחונית-צבאית-אסטרטגית עליונה.  יישובי הגבול והספר, רובם ככולם קיבוצים, היו מוגנים באמצעות עמדות מבוצרות, מקלטים, חפירות, גדרות תיל היקפיות ואף היו כאלה שרצועות של מיקוש סבבו אותם. "למעשה היה כל יישוב מצודה קטנה" (מוריס, 2003: 187). עם הכניסה למלחמת הקוממיות כבר היה דגם ביצורי מוסכם של יישוב עברי:

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 5 – הספר הפנימי

לאחר מלחמת הקוממיות, התפוגג לכאורה הספר הקולוניאלי. כתבתי לכאורה משום שתוך פחות מעשרים שנה נוצר ספר חדש. אבל על הספר ההוא – עוד נרחיב את הדיבור בהמשך. המאמר הזה מוקדש לספר שנוצר, בגבולות 1949 או אם תרצו – 4 יוני 1967. עדין היה קיים ספר פנימי – גליל, נגב, פרוזדור ירושלים, עוטף יהודה ולאורך הגבולות וקווי שביתת הנשק. בשל נטישת ובריחת הערבים (או גירושם) מכפריהם היה שונה הספר הפנימי הישראלי מהספר הערבי בימי חומה ומגדל.

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 4 – קו מגן דוד

שם הפרק הזה – "בונים קו מגן דוד". על שום מה? והרי התשובה: "בואו נבנה קו מגן דוד, אם זה אפשרי, ונסגור בגדרות ומוקשים את כל הגבולות במדינת ישראל". כך התבטא רב-אלוף יצחק רבין, הרמטכ"ל דאז, במפגש המטכ"ל עם ועדת השרים לענייני ביטחון שהתקיימה ב-2 ביוני 1967, שלושה ימים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים (אורן, 1.6.2007).

ביום ה באייר תש"ח הוכרז על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. זאת הייתה פעולה חד-צדדית. מדינת ישראל קמה על חורבות המנדט הבריטי בארץ-ישראל. מערכת הגבולות ושטחה של מדינת ישראל הריבונית לא תאמו את תכנית החלוקה שעליה הכריזו האומות המאוחדות בנובמבר 1947. תוצאות מלחמת הקוממיות יצרו מציאות חדשה בארץ-ישראל. [1]

להמשיך לקרוא

מחסום נ"ט, רמה"ג

גבול, גדרחומה – זה השטח שלי. וכרגיל במחוזותינו – עוברים, מבחינים, עוצרים, מצלמים. זאת התוצאה:

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 3 – גדר הגבול הראשונה

מבין הצעדים שנקט הצבא הבריטי לדיכוי המרד הערבי שהיו להם השלכות גיאוגרפיות-מרחביות ניתן לציין את סלילת דרך פטרולים בגבול לבנון – ארץ-ישראל המנדטורית כפי שסוכם ב-1923 בין צרפת לבריטניה – מחזיקות המנדט משני עברי הגבול – שלאורכה הוקמו עשרים מגדלי שמירה – מצדיות (פילבוקסים), וכן הקמתה של "חומת טיגרט" – "גדר הצפון" – גדר תיל משוכללת, שהשתרעה לאורך גבולות המנדט הבריטי עם סוריה ולבנון שבחסות הצרפתים. [1]

הבריטים השתמשו תדיר בגדר התיל כאמצעי לדיכוי מהומות. גדר-התיל הומצאה ב-1874 על-ידי החקלאים האמריקניים במטרה למנוע מעדרי הבקר לעלות על האדמות המעובדות ולהשחית את התבואה והגידולים החקלאיים האחרים.

הבריטים נכסו את גדר-התיל והשתמשו בה ככלי צבאי למיגור המתקוממים במלחמת הבורים (1899 – 1902) שהתחוללה בדרום-אפריקה:

להמשיך לקרוא

חומה ומגדל 2 – כינונו של מיתוס

הקמת יישובי חומה ומגדל היה מבצע שהחל להתגלגל כתגובה להחרפת היחסים בין יהודים לערבים ופרוץ מאורעות הדמים בשנים 1936 – 1939. מאוחר יותר ניתן לו תוקף נוסף בשל מסקנות וועדת פיל ולפיכך הפך לנכס אסטרטגי במאבק על גבולות המדינה הריבונית. המטרה הייתה להזדרז ולקבוע עובדות בשטח באשר לגבולות ההתיישבות בארץ-ישראל.  זוהי שיטת התיישבות המאופיינת בחדירה מהירה לאזורי הספר – שטחים מבודדים ומרוחקים שהיו בבעלות יהודית. המתיישבים עלו לנקודות הללו מרצונם ונכונים לשמש כחוד החנית. הישובים החדשים שנוסדו בתקופת המאורעות נועדו לבלום את פעילות הכנופיות הערביות מחד ומאידך ליישב את האדמות שטרם יושבו ובכך ליצור רצף קרקעי של יישוב יהודי המרחיב את הממד הטריטוריאלי של המדינה היהודית שבדרך. כאמור, מפעל זה נמשך כשלוש שנים. 

היישובים האלה הוקמו בשיטה אשר בדומה ל'העפלה' זכתה לכינוי הרואי: 'חומה ומגדל'.  המתיישבים, רובם ככולם צעירים, מקורבים לתנועת העבודה, היו מגיעים אל שטחי ההתיישבות בלילות, או בשעת בוקר מוקדמת, מגדרים את השטח ומקימים מגדל תצפית.  בשלב ראשון נועדו המאחזים האלה למנוע מאיכרים ערבים לעבד את האדמות שרכשה התנועה הציונית. יישובי חומה ומגדל נהנו מהילה דרמטית של מרדנות פטריוטית, כמו היה זה מבצע צבאי חשאי. דבר זה ביטא גם חלק ממאמציה של תנועת העבודה לשמור בידיה את השליטה על הלהט הלאומי של אנשיה. (שגב, 1999: 309)

הצורך בהקמה מהירה של נקודות היישוב, בטרם יספיקו הבריטים או הערבים להגיע למקום ולהתערב בנעשה, הוליד שיטה רבת-תושייה:  חלקי ומרכיבי היישוב הוכנו מראש, הובאו לאתר ההקמה על-ידי שיירת של משאיות שגויסו לשם-כך והורכבו במקום בפרק זמן קצר ביותר – בתחילה מבוקר ועד ערב ולאחר פרסום הספר הלבן מערב ועד בוקר.

להמשיך לקרוא