גלריה "חזי כהן" הייתה האחרונה בה ביקרתי בסבב גלריות שערכתי ב-27.4.2023. התערוכה נושאת את הכותרת: Brown Eyes Darling. אישית, איני מתחבר לכותרות באנגלית שכן בקרב עמי אני יושב. אלא אם מיועדת התערוכה להיות מוצגת גם מחוץ לארצנו…
וכך כתבה, בין היתר, האוצרת טלי בן-נון, ולי נותר להנות ולצטט:
עבודותיה החדשות של חן שיש [Shish] הן מופע ציורי על טורים גבוהים. בבדים גדולים, במחזות נוף, עם הידיים, באצבעות, במכחול או ישירות משפורפרת הצבע, מציגה האמנית ציור ראוותן-רעבתן, גדוש, מרובה שכבות. במיומנות של זיקית היא נעה בין ציור אקספרסיבי, גופני, חושני וסוער, ובין ציור כמעט מדידטיבי, מושגי, רישומי, מצומצם מאוד. המנעד הצבעוני של שחור-לבן-ורוד-זהב, המזוהה כל-כך עם שיש, נפתח ומתרחב בתערוכה הנוכחית.
לצד הציורים הגדולים מוצגים גם ציורים קטנים יותר. צאצאים מרדנים שכמו חורצים לשון לציורים הגדולים, עושים להם פרצופים. בציורים אלה שיש מציינת בפשטות ובהומור דימויים פרונטליים, ישירים, שנדמים כדיוקנאות מאונשים. אל מול התשוקה של האמנית לחזור לציור הגדול, הניכרת היטב בגוף עבודותיה הנוכחי, מתנהגים הציורים הקטנים כהערות שוליים עוקצניות.
דימוי נוסף, שנוכח בגוף העבודות הנרחב של שיש הוא סירה. סירה למטה וסירה למעלה וביחד עין: אובלית, חצויה, חתוכה, דומעת. סירה-עין מתנדנדת על קצה תורן מעל אין-ים. הסירות של שיש נעות על מי מנוחות, נטושות בלב ים, תקועות על היבשה, או מוצבות כמו פסל על פדסטל. לאן הן מפליגות?
ובסוף סבב הגלריות הנוכחי הגיעה שעתי לאכול ולשתות… וכך התיישבתי בקפה שפירא. סלט יווני וכוס של בירה. לא אוזו…
צילומים: משה הרפז (27.4.2023).
משה הרפז 