ביקור בתערוכה: "ואם נתקרב" – עבודות מאוסף דורון סבג

עמד לרשותי הזמן וקפצתי לראות תערוכה. צילמתי מספר עבודות שלדעתי מייצגות את רוח התערוכה. מטבע הדברים לא הכול. גם לא חצי, שליש או רבע. הרבה פחות. מה שבעיני היו ביטוי מייצג. ובל נשכח – אני המתבונן. איני מבקר אמנות. גלגלו…

*

נורית דוד, מכאן ולהבא, 1998, שמו על בד

*

יאן דה מסחאלק, ללא כותרת, 2015, אקריליק על נייר

*

אלכסנדרה ולישבסקה, ללא כותרת, 2015, טכניקה מעורבת על קרטון

*

וכך כתבו האוצרות (הררי של הגלריה וגולן מילר של האוסף):

התערוכה "ואם נתקרב" היא תולדה של שיתוף פעולה עם אוסף דורון סבג, חברת או.אר.אס. בע"מ, מאוספי האמנות הגדולים והוותיקים בארץ.

[…]

התערוכה מקבצת עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים במגוון סוגי מדיה, שנוצרו לאורך שלושה עשורים. הראשונה בהן נוצרה ב-1987, והאחרונה ב-2017. אף שכלולות בה עבודות מכל שנות קיומו של האוסף, התערוכה אינה מבקשת למיינן מנקודת מבט כרונולוגית, לפי מועדי רכישתן או לפי התקופה שבה נוצרו, אלא ללכוד בהן הלוך רוח עכשווי ביחס לקיום האנושי. העבודות שנבחרו מתמקדות בדמות האדם, כפי שהיא מיוצגת באוסף לאורך השנים, ומנסחות הצעה לקריאה עכשווית של המצבים הרגישים והפסיכולוגיים שהיא מבטאת. בכולן נראות דמויות אדם בודדות; דיוקנאות של פרטים, התלושים מרקע מוכר, מהקשר קונקרטי או מזמן וממקום מסוימים. הניתוק מהקשר חיצוני מובהק מחדד את היכולת להתמקד בעולמן הפנימי והרגשי של הדמויות תוך עיסוק במהותו ובמשמעותו של המבט בימינו. זה הפנימי, וזה הפונה החוצה.

*

נטעלי שלוסר, בדרך לקנות ארוחת בוקר, 2013, שמן על בד

*

סיגלית לנדאו, טווס מעלה גירה, 2005, שריון מתכת, עיסת נייר, וטכניקה מעורבת

*

[…]

אולי ברוח התקופה – בשלהי מגפה עולמית, שהכתיבה בידוד חברתי, זימנה בחינה מחודשת של יחסים והגבירה את הצורך במגע ובקרבה – העבודות בתערוכה מתארגנות, בין היתר, סביב ציר נפשי, שקוטבו האחד הוא בדידות, תלישות וניכור, וקוטבו האחר – ערגה וגעגוע, חלקן חושפות נימה יצרית, חושנית ופתיינית, ולעתים מתגנבים אל תוכן גוון ארוטי טורד מנוחה או צל של אלימות כבושה. אחרות משדרות הלך נפש מהורהר, הגותי, כמעט מדיטטיבי. חלק מן הדמויות נטולות תווי פנים או הבעה רגשית, יש בהן המבטאות התכנסות ואיפוק, ואילו אחרות נושאות תפילה. דומה שהמבט הפרשני העכשווי המוצע בתערוכה, המושפע ודאי מנקודת הזמן שבה אנו נמצאים, מתאר אוסף מגוון, הנע בין תשוקה ליופי, לצבע, לחומר ולגוף לבין מינימליזם סגנוני, ריקון חומרי ושאיפה להתעלות רוחנית; אוסף הנע בין פיתוי לכמיהה.

*

מיכאל בורמנס, נערה אוכלת, 2015, צבע מים על תצריב

*

אורי קצנשטיין, ללא כותרת, 2000, יציקת ברונזה צבועה

*

צילומים: משה הרפז (28.12.22). התערוכה עד 28.2.23.

כמו כן ישנם קטלוגים (חופשי) של תערוכות אחרות מאוסף דורון סבג. בהחלט כדאי לקחת, לשבת עם כוס קפה, בנוח, ולעיין בצילומי העבודות ובטקסטים הנלווים (או שמא העבודות נלוות אל הטקסט…).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: