ולאחר שביקרנו בתערוכת פיסול חוצות – "כמו באירופה" (ראו קישור) – שפרושה בשדרה המרכזית של כפר יהושע, עלינו על הגבעה שממול. היא קריית טבעון. אל מרכז ההנצחה האוצר בתוכו גלריות, ספרייה ועוד. הופתענו: ספר הנופלים נשאר פתוח כפי שהותרנו אותו בעת ביקורנו הקודם ב-15.7.2021. סגן ישראל כהן שנהרג במלחמת יום הכיפורים. הכרנו אותו משירות משותף בחטיבה 7 בתחילת שנות ה-70. מעציבה העובדה שאף לא אחד דפדף בספר הנופלים זה עשרה חודשים…
שלוש תערוכות לפנינו: "מטען חורג" (קבוצתית ובה שמונה משתתפים), שי כנעני ("חציו מואר, חציו חשוך") ודודו מליניאק ("בעבותות של חושך").
***
מטען חורג, אוצרת מיכל שכנאי יעקבי (קישור לקטלוג התערוכה)
וכך כותבת האוצרת:
בתערוכה "מטען חורג" משתתפים אמנים שההתמודדות עם הטראומה הצבאית היא חלק מהווייתם האישית, בשר מבשרם – אם כלוחמים ששבו משדה הקרב, אם כאימהות ששלחו את בניהן למלחמה ואם כצאצאים של לוחמים שלקו בפוסט טראומה. החיבור בין טראומה ליצירה הוא סוג של ריפוי.
[…]
התערוכה "מטען חורג" מציגה רסיסים של דימויים, של זיכרונות, של חוויות והרהורים, כפי שעלו מתוך עולם של האמנים. רסיסים, שהחיבור ביניהם מיידי. תמונה המתפרקת ומתחברת שוב ושוב, תמונה היוצאת מהמקום האישי אל הקולקטיבי, הישראלי – תמונה של חברה בטראומה.
עברנו על פני העבודות המוצגות בתערוכה. שמונה אמנים: יוני שור, אבירו לילו, זהר טל ענבר, דוד סוסנובסקי, מרב שין בן-אלון, יהושע (שוקה) גלוטמן, אלי קופלביץ, משי קופלביץ. לכל סדרת עבודות של אמן/נית מצורף טקסט מאת האוצרת.
נציג אותם, האמנים, או אותן, העבודות, בסדר כפי שקלטה המצלמה. כנגד כיוון השעון. כך יצא…
*
יוני שור
זה כבר יותר מעשור שיוני שור שומר את משקעי הקפה שלו לטובת עבודותיו. הוא מצייר בעזרתם ויוצק מהם שרידים שונים אותם הוא מציג על גבי לוחות – אינוונטר שלם של שאריות קפה, שאריות נפש. התוצרים נראים כמו רסיסי מתכת או חלודה, כמו גלדים של פצע, כמו בשר, או עור כמעט שקוף.
יוני שור, בוגר מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון, מציל חומרים מושלכים: מהשאריות הוא מייצר שרידים של ארכיאולוגיה אישית. בפעולות אלה הוא מנסה לייצר שליטה בתוך הכאוס, ליצור ודאות במקום שאין בו ודאות.
*
אבירו לילו
חרוטי עץ דמויי קליעים מרחפים לאורכו של קיר, מדמים תעופה או תנועה שקפאה לכיוון אחד. החרוטים שגולפו ביד מכפיסי עץ, יוצרים מקסם של תנועה, של ריחוף, של הרגע המכריע. הניגוד בין ההצבה המינימליסטית והפיוטית בולט אל מול מצג אלים של צרור אל עבר מטרה נעלמה.
*
זהר טל ענבר
בציוריה של זהר טל ענבר נוכח הגוף הגברי, הצעיר והחשוף. לצד זרי הניצחון והתהילה (או שמא האבלות) מענפים של זית, לזרים תפקידים שונים בכל ציור וציור – באחד הוא הכוכב, או השמש, שאליה שואף איקרוס ואינו נזהר, בשני הוא משא כבד על גבו של סיזיפוס ובאחר הוא ההילה מעל ראשה של האשה של האם הקדושה המעונה.
*
דוד סוסנובסקי
משחקים, ערכות להרכבה עצמית, צעצועים מעוצבים – כל אלה הם הכלים שבאמצעותם מנסה דוד סוסנובסקי, מעצב שחווה פוסט טראומה במבצע חומת מגן, להתמודד עם הזיכרונות שצפים ולא מרפים. "אולי", הוא אומר, "זו הדרך שלי לבכות על הילד שהייתי, שלא חזר משדה הקרב".
*
מרב שין בן-אלון
מרב שין בן-אלון מציגה בתערוכה מסמכים שמצאה בעיזבון של אביה, לאחר מותו. מדובר בפרשייה מטרידה בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל – חקירת חיילי צה"ל שחזרו מן השבי לאחר מלחמת יום הכיפורים.
החקירות התקיימו במתקן צבאי סגור שהוקם בבית ההבראה של מבטחים בזיכרון יעקב, בו שוכנו פדויי השבי. רבים מהם טרם התאוששו מאימי נפילתם בשבי ומטראומות השבי עצמו; חקירתם, שנועדה לברר את נסיבות נפילתם בשבי ואת התנהגותם במהלכו, הוסיפה נדבך משל עצמה לטראומה.
*
יהושע (שוקה) גלוטמן
*
אלי קופלביץ
בציוריו של אלי קופלביץ, מפציעים רסיסי זיכרון מהחוויות הקשות שחווה כלוחם במלחמת יום הכיפורים – חויות טראומטיות של הרג ואובדן, של פחד מוות: המסוק שחג מלמעלה, אות מלחמת יום הכיפורים, חרב, ענף של זית, כתם דם או להבות אש, דמותו של מלאך המוות עוטה קפוצ'ון (מעין אלטר אגו של האמן).
ציוריו הם ציורים יומניים, ציורים המתארים מסעות ומפגשים מדומיינים, קומפוזיציות סיפוריות משוללות היגיון, המחברות באופן מתוחכם מגוון של דימויים מעולמות שונים שלכאורה אין ביניהם כל קשר.
הוא מצטט יצירות קנוניות מתולדות האמנות, לצד דימויים מהלקסיקון הצבאי או הצרכני. ציוריו קלילים, מדוללים, ספונטניים, נראים כאילו נעשו כמעט ללא מאמץ, מסרבים למשמעות ולהסבר.
*
משי קופלביץ
"קלסתרון קלאוסטרופובי", שם סדרת עבודות האנימציה של משי קופלביץ, מבטא היטב את רוחם של הדורות הצעירים, הגדלים אל תוך שרשרת של טראומות בין דוריות. דמויותיה עוטות מסכות אב"כ, אשר הופכות להיות חלק מגופן – מעין יצורי כלאים.
משי קופלביץ היא בתו של אלי קופלביץ, דור שני לטראומה, שאליה נוספו טראומות מילדות רווית מתח וקטיושות ביישוב ספר סמוך לגבול הצפוני. גם היא, כאביה, עובדת בצבעי מים, מציירת דימויים שעולים מנבכי התת מודע, בין חלימה לערות, ללא תכנית וללא פירוש.
***
חציו מואר, חציו חשוך
אמן: שי כנעני. אוצרת: מיכל בראור.
וכותבת האוצרת:
בתערוכת הצילום של מציג שי כנעני שני גופי עבודה: האחד "אני אנדרטה" והשני "הקרנות".
[…]
בגוף העבודה "אני, אנדרטה" בודק כנעני את גופו שלו ביחס למבנים המומנטליים המסמלים את האופן שבו מדינת ישראל משמרת את זיכרון המאבקים המלחמתיים על קיומה ואת זכר הנופלים במאבקים אלה.
[…]
בגוף העבודה "הקרנות" מציב כנעני מצלמה שמצלמות באופן אוטומטי בחדר הקרנה שבו הוא עובר טיפול רדיותרפי להסיר גידול ממאיר בגרונו.
***
עבותות של חושך
אמן: דודו מליניאק. אוצרת: שחר מרנין דיסטלפלד.
וכותבת האוצרת:
"ויש גם את החיילים", הוא אומר, והשעין שני קנבסים על הקיר. והיו שם חיילים: צועדים על הבד, ירוקים אדומים, צעירים, כאובים.
ולידם סדרת ציורים אביבית של גבעות מוריקות וכלילי חורש, ועוד סדרה נפלאה של דיוקנאות עצמיים. הוא השעין את כולם, התבוננו שנינו. אז מה? חייכנו זה לזו. יש כל מיני כיוונים…
***
צילומים: משה הרפז (11.5.2021). כל הזכויות שמורות לאמנים.
משה הרפז 