תחילתו של המסע – כתבה במרשתת. וכך מצאנו עצמנו בחיפוש אחר השושן הצחור. מה הסיפור שלו?
ראשית דבר – פרח נדיר. כמעט ונכחד. נותרו ברחבי הארץ רק פקעות בודדות. ומדוע? משום שהצלבנים תרו אחריו ועקרו את הפקעות עבורם. בלע"ז הוא קרוי "הפרח של המדונה" ומסמל את הגעת השליחים אל מרים, אמו של ישוע שאנו מכנים יש"ו. יימח שמו וזכרונו ובפיהם הבשורה… ומכאן ברורה תשוקת הנוצרים לקטוף ת'פרחים, לחמוס את הפקעות, וכמעט הצליחו להכחידו שלכאורה נתפס כאבסורד – הם היו צריכים לטפח את הפרח ולשמור עליו מכל משמר!
יש טוענים כי ממבט מעל הוא נראה כמגן דוד. במקרה שלנו זווית הצילום לא אפשרה זאת. הפרחים היו למעלה. על המצוק. ואנו בתחתיתו. ראו בהמשך. להרחבה בעניין השושן הצחור – ראו במרשתת.
ההמלצה הייתה לצאת לשטח בחילוף החודשים. דהיינו כשאפריל מסתיים ומאי מבצבץ. כך פעלנו. בדיעבד אפשר לומר כי ניתן היה לחכות עוד שבוע. אך האם הטמפרטורות הנוסקות לקראת הקיץ הי ממתינות לנו ומטפסות רק לאחר לכתנו? יצאנו לדרך בשבוע ה-1 של חודש מאי.
עולים מכביש החוף אל בית אורן. כמאתיים מטר לאחר האנדרטה לזכר אסון הנשרפים בכרמל, שגם לחקירתו לא קמה וועדת חקירה ממלכתית אלא נרכש הסופרטנקר, מגיעים אל צומת הפנייה לבית אורן. ימינה – המשך הכביש לכלא דמון ולכפרים הדרוזיים. שמאלה – אל בית אורן. לשעבר קיבוץ. ישר – דרך עפר. ברביע הצפון-מערבי ממוקמת חוות סוסים.
מחנים את המכונית ומתחילים לצעוד בדר העפר המסומנת כשביל לבן-אדום-לבן. עד שמגיעים… זהו מסלול ליניארי שמשמעותו הלוך ושוב באותו השביל. אפשר גם להפוך אותו למעגלי. וללכת ולעלות במורד נחל כלח מזרחה בואכה כלא דמון. או-אז ישתנו תנאי המשחק: משך הזמן ומידת הקושי… בנקודת ההחלטה הסתכלנו ימינה ושמאלה ובלית-ברירה הסתפקנו בליניארי. קיבלנו עודף משעתיים…
ואתם הקוראות והקוראים – דפדפו בקצב שלכם.ן. הצילומים סדורים לפי סדר לקיחתם:
השלט מבשר שהגענו אל היעד
אין ברירה. מחליפים את העדשה. שכן אנחנו לא נעבור את הגדר… ולגבי האחרים? אין לנו עניין.
הנה פרח שאו-טו-טו יפרח. אך אנחנו כבר לא נחזה בפריחתו אלא אם נחזור אל האתר בתוך ימים אחדים
צילומים: משה הרפז (הר הכרמל, 4.5.2021). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 