רובים, חיידקים ופלדה

נא לרשום – סיימתי לקרוא: ג'ארד דיימונד (2007), רובים, חיידקים ופלדה – גורלותיהן של חברות אדם, מאנגלית: עתליה זילבר, ספרית אפקים, הוצאת עם עובד.

ספר עיון. לקח לי זמן ממושך לחצות אותו. מכריכה לכריכה. ובדרך נתקלתי במהמורות ומכשולים. לדוגמה: חוסר ידע בבוטניקה, בביולוגיה, בזואולוגיה, בבלשנות ובעוד מספר תחומי ידע בהם לא השתפשפתי די ו/או מספיק. או אז משתמשים בטקטיקה של הגנרל (5 כוכבים) דאגלאס מקארתור, מי שהיה מפקד כוחות הברית (ברובם אמריקנים ומיעוטם בריטיים) במלחמת העולם השנייה בחזית האוקיאנוס השקט. האויב היה היפני. ובידיו היו הרבה איים. והגנרל הבין, די מהר, שאין צורך להתכתש ולהקיז דם על כל אי ואי. עוקפים את האי המסוים ומכריעים את זה שבעורפו. בעל כורחו נופל האי הראשון. וכן הלאה. "אני עוד אחזור" אמר כאשר נאלץ לנטוש את מפקדתו בפיליפינים. הבטחות צריך לקיים. והוא אכן חזר. אך זהו כבר סיפור אחר וברשותכם.ן נחזור לענייננו.

כאמור, זהו ספר עיון. ספר על אי-שוויון. ניסיון ליתן הסבר כיצד ומדוע נוצר אי-השוויון. פרקים-פרקים. נושאים-נושאים. ראו התוכן. אין זה ספר עלילה או מותחן. אמנם, במובן מסוים, קיימת עלילה והיא תולדות האדם ביקום ובכול זאת אתה יכול להניחו מידך. לתת למידע שרכשת ביגע לשקוע בתאים האפורים. ולקבל החלטה אם להמשיך ולהשקיע באיסוף חומרים נוספים או לחילופין, להפליג אל האי הבא.

ב-1972, כאשר מחבר הספר, ולא מחבר שורות אלו, שהה במחקר על בעלי-כנף באי הטרופי ניו-גינאה, הוא פגש במדינאי, או פוליטיקאי מקומי, יאלי שמו, ששאל את השאלה המתבקשת ששואל יליד כאשר הוא פוגש את הפולש הקולוניאלי:

"למה אתם הלבנים פיתחתם כל כך הרבה מטען והבאתם אותו אל ניו גינאה, אבל אנחנו השחורים היה לנו מעט מטען משלנו?" [שם, עמ' 14]

באותם ימים רחוקים, ובאותו אי שבו מדובר, כל מוצר (או כל סחורה מכול סוג שהוא) נקרא "מטען" וכל זר נקרא "לבן".

השאלה של אותו יליד האי, יאלי, הייתה הטריגר לכתיבת ספר זה. מבעלי כנף הסיט המחבר את מבטו אל בני האדם. בהמשך כתב המחבר גם את הספר "התמוטטות" – אודות שקיעתן של ציליוויזציות. נעזרתי בו רבות משום שפרק שלם, ולא דק, הוקדש להתמוטטות החברה האנושית באי הפסחא הוא ראפה נוי בשפה הפולינזית. ראו כאן לסדרה של עשר רשימות אודות אותו אי מופלא.

"אף על פי ששאלתו של יאלי עסקה רק בניגוד בין אורח החיים של הניו גינאים לאורח החיים של האירופים הלבנים, אפשר להרחיב אותו לסדרה גדולה יותר של ניגודים בתוך העולם בן זמננו. עמים ממוצא איראסיאתי, ובייחוד אלה שעדיין חיים באירופה ובמזרח אסיה, וכן אלה שהשתרשו בצפון אמריקה, שולטים בעולם המודרני ככל שהדברים אמורים בעושר ובעוצמה. עמים אחרים, ובכללם רוב האפריקאים, נפטרו מהשליטה הקולוניאלית האירופית, אבל נשארו הרחק מאחור ככל שהדברים אמורים בעושר ובעוצמה. ועמים אחרים, כגון התושבים הילידים של אוסטרליה, של אמריקה הצפונית והדרומית ושל קצה דרומה של אפריקה, אינם אדונים עוד על אדמותיהם, וקולוניאליסטים אירופים הרגו בהם, שעבדו אותם ובמקרים מסוימים אף השמידום כליל.

אפשר אפוא לנסח מחדש את שאלות האי-שוויון בעולם בן זמננו ולשאול למה התחלקו העושר והעוצמה כפי שהתחלקו, ולא בדרך אחרת? למשל, למה לא הרגו שעבדו או השמידו כליל הילידים האמריקאים, הילידים האפריקאים והאבורג'ינים האוסטרלים את האירופים והאסיאתים?

בקלות נוכל להזיז את השאלה הזאת עוד צעד לאחור. כבר בשנת 1500 לסה"נ, כשרק החלה ההתפשטות הקולוניאלית של אירופה לכל רחבי העולם, נבדלו העמים ביבשות השונות במידה רבה בטכנולוגיה ובארגון הפוליטי שלהם. ברוב אירופה, אסיה וצפון אפריקה היו מדינות או אימפריות בעלות מתכת, ומקצתן כבר היו על סף תיעוש. שני עמים ילידים באמריקה, האצטקים והאינקה, משלו באימפריות על ידי כלי אבן. אזורים באפריקה שמדרום לסהרה היו מחולקים בין מדינות או נגידויות (Chiefdoms) קטנות בעלות כלי ברזל. רוב העמים האחרים – ובכללם כל עמי אוסטרליה וניו גינאה, רבים מעמי איי האוקיאנוס השקט, רוב עמי יבשות אמריקה, וכן עמים מעטים באפריקה שמדרום לסהרה – חיו בשבטים חקלאיים, ואפילו בחברות של ציידים-לקטים המשתמשים בכלי אבן.

כמובן, ההבדלים הטכנולוגיים והפוליטיים האלה ששררו ב-1500 לסה"נ היו הגורם הישיר לאי-שוויון בעולם בן זמננו. אימפריות בעלות נשק פלדה יכלו לכבוש או להשמיד שבטים שכלי נשקם עשויים אבן או עץ. אבל איך הגיע העולם למצבו בשנת 1500 לסה"נ?

ושוב, בנקל נוכל להזיז את השאלה עוד צעד אחד לאחור, בשימוש בהיסטוריה בכתב ובתגליות ארכיאולוגיות. עד סוף תקופת הקרח האחרונה, ב-11,000 לפסה"נ בערך, עדיין היו כל העמים בכל היבשות ציידים-לקטים. קצב שונה של התפתחות ביבשות שנות משנת 11,000 לפסה"נ עד 1500 לסה"נ הוא שהביא לידי האי-שוויון הטכנולוגי והפוליטי של 1500 לסה"נ.

[…]

על כך נוכל לבסוף לנסח מחדש את שאלת האי-שוויון בעולם המודרני ולשאול למה התקדמה התפתחות האדם בקצב שונה כל כך ביבשות השונות? הקצב השונה הזה הוא הדפוס הרחב ביותר של ההיסטוריה, והוא גם נושא ספרי." [שם, עמ' 15-14]

וכפי שמעיד תוכן העניינים – הספר סוקר תחומי ידע רבים בדגש על תנאים גיאוגרפיים, ייצור המזון והתפשטותו, התפתחות הכתב, הטכנולוגיה, הממשל והדת ותרומתם של החיידקים לעניין.

"שאלתו של יאלי נוגעת לעיקרו של מצב האדם בימינו ולעיקרה של ההיסטוריה של האדם לאחר הפליסטוקן. עכשיו שהשלמנו את סיורנו הקצר ביבשות, איך נשיב על שאלתו של יאלי?

הייתי אומר ליאלי: ההבדלים הבולטים בין ההיסטוריות ארוכות הטווח של עמים בני יבשות שונות אינם נובעים מהבדלים מולדים בעמים עצמם אלא מהבדלים בסביבות שלהם. אני משער שאילו הוחלפה אוכלוסיית אוסטרליה האבוריג'ינית באוכלוסיית איראסיה בתקופת הפליסטוקן המאוחר, האבוריג'ינים האוסטרלים המקוריים הם שהיו מיישבים את רוב אמריקה ואוסטרליה, נוסף על איראסיה, ואילו האבוריג'ינים האירואסיאתים המקורים הם שהיו מצטמצמים עתה לרסיסי אוכלוסייה רמוסה ומושפלת באוסטרליה. תחילה אולי ייראו הדברים האלה חסרי משמעות, מפני שהניסוי הוא דמיוני ואי אפשר לאמת את טענתי בדבר תוצאתו. אבל ההיסטוריונים יכולים בכל זאת להעריך היפותזות דומות במבחנים רטרוספקטיביים. למשל, אפשר לבדוק מה קרה כשהתיישבו איכרים אירופים בגרינלנד או במישורים הגדולים של ארצות הברית וכשהיגרו איכרים שמוצאם ביסודו של דבר בסין אל איי צ'טם, אל יערות הגשם של בורנאו או אל האדמות הוולקניות של יוה והוואי." [שם, 317]

בסופו של יום אפשר והתשובה לשאלתו של יאלי מניו גינאה אינה דטרמיניסטית או של כוח עליון… אבל בשל כך אתם.ן מתבקשים.ות לקרוא ת'ספר. בהצלחה.

© כל הזכויות להוצאה. אין לעשות בחומר שימוש מסחרי. אני, כהרגלי, רק שימשתי כיונת דואר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: