יהודים וסיפורים

יהודים וסיפורים. היהודים והסיפורים כרוכים זה בזה מקדמא-דנא. על בסיס ספר הספרים צמחו ופרחו ספרים חיצונים, המשנה, התלמוד, הגמרא והמדרשים, והם אוחזים באגדות, מעשיות, סיפורים. כל שאלה ששואלים חז"ל – תחילתה של התשובה מצויה בסיפור ועוטה דפוס קבוע: למה הדבר דומה? משל היה אדם… או היו שניים מהלכים ושאל חיליק את ביליק.. או היה מלך ולו פלטין… או בלבוש מודרני יותר – מעשה שהיה כך היה… וסיפורים זה דבר ט"מ. לטעמי. שכן אני הוא המתבונן.

סיפור, בייחוד זה המשויך לסגנון/ז'אנר של סיפור-עם, אינו דבר של מה בכך. שכן סיפור שכזה הוא סוג של תיקון. אתה מספר סיפור ויוצר/מביא תיקון.

ופעם אף הוצאתי לאור רשימה, או שתיים, שתכליתה לספר סיפור. ומהן אצטט בקצרה. בחצרות החסידים הלך, וממשיך להלך, וכנראה שימשיך גם ללכת, ומתגלגל לו סיפור. ש"י עגנון העלה אותו על הכתב באחד מכתביו. וגם אחרים. הפעם לוקח אני אותו, את הסיפור החסידי, ומעתיקו מילה במילה, לא מעם עגנון אלא כפי שכתב לאחרונה חיים באר:

"אני לא יודע מה לענות לך, אבל אני יכול לספר לך סיפור. סיפור חסידי שעגנון שכלל אותו וסיפר לגרשם שלום, שבחר לחתום בו את ספרו על זרמים מרכזיים במיסטיקה היהודית. אני משוכנע שכבר שמעת אותו, אבל מה בעצם אכפת לך לשמוע אותו עוד פעם. סיפור חכם אפשר לשמוע כמה וכמה פעמים, כי בכל פעם אתה טועם בו טעם אחר כמו שכל אחד מיוצאי מצרים טעם מה שרצה לטעום במן שירד להם מהשמים כל בוקר. כשהיתה צרה מתרגשת על עם ישראל, היה הבעש"ט הולך למקום מסוים ביער, מדליק אש, מכוון כוונות ומתפלל והצרה היתה חולפת. דור אחד אחר כך, כשהתרגשה צרה כזאת, הלך 'המגיד', יורשו של הבעש"ט לאותו מקום ביער ואמר: 'את האש כבר איננו יודעים להדליק, אבל אנחנו עדיין יודעים לכוון את כוונות התפילה,' והוא התפלל והצרה חלפה. ושוב, דור אחר כך שבה הצרה והתרגשה וממשיך דרכם של השניים, ששכחתי משום מה את שמו, הלך אל אותו מקום ביער ואמר: 'את האש איננו יודעים להדליק, גם את התפילה ואת כוונותיה איננו יודעים לומר, רק את המקום ביער אנחנו מכירים, ודי בכך,' והצרה חלפה. וכשחזרה הצרה והתרגשה בדורו של רבי ישראל מרוז'ין [נינו של המגיד ממזריטש שהיה תלמיד הבעש"ט] התיישב הרבי על כס הזהב שלו ואמר: 'איננו יודעים להדליק את האש, גם את התפילה איננו יודעים לומר, ואפילו המקום ביער כבר אינו ידוע לנו, אבל את הסיפור הזה אנחנו עדיין יודעים לספר.' והוסיף עגנון שהסיפור של הריז'ינאי השיג בדיוק אותה תוצאה שהשיגו מעשיהם של קודמיו." [חיים באר, חלומותיהם החדשים, עם עובד, 2016, עמ' 367-366].

לספר סיפורים – זאת אנו יודעים. ומצאתי, ויש עוד, שלושה-עשר ספרים העוסקים במעשיות, אגדות וסיפורים. סיפורי יהודים מכל התפוצות. לא רק מעשיות הבעש"ט או ר' נחמן. אני מתכוון מכל התפוצות – מזרח אירופה, פולין, בוכרה, ליטא, טוניס, לוב, מצרים, תימן, עיראק, הודו. היכן שיש יהודי – שם גם ישנו סיפור או מעשייה או אגדה…

*****

סדרתי את הספרים, אותם מתי-מעט שאיתרתי בספרייתי, לפי סדר אותיות ה-א"ב של מחבריהם (שם משפחה כמובן…). ראשון ראשון ואחרון אחרון:

 

**

 

ישראל הר (עורך), תשמ"א, רבי נחמן מברסלב – סיפורי מעשיות, הקיבוץ המאוחד.

 

**

 

זאב וילנאי (1986), אגדות ארץ-ישראל (2 כרכים), הוצאת קרית ספר, ירושלים.

 

**

 

בן איש חי (הרב יוסף חיים – ראש גולת בבל) (תשנ"ב), נפלאים מעשיך, הוצאת י.מ.כ. השקעות, ירושלים.

 

**

 

צבי משה חיימוביץ (1976), שומרים נאמנים, עיריית חיפה, המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור.

 

**

 

צבי מרק (2014), כל סיפורי רבי נחמן מברסלב – המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, ידיעות ספרים, בית – יצירה עברית.

 

**

 

מרדכי נאור (1979), מסיפורי ארץ אהבתי, משרד הבטחון.

 

**

 

מאיר נוי (1968), סיפור ומנגינה בו – שישה סיפורי עם ממזרח אירופה, עיריית חיפה, המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור.

 

**

 

פישל סידר (1968), סיפורי-עם מבוריסלאוו – שבעה סיפורי-עם, עיריית חיפה, המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור.

 

**

 

שמואל יוסף עגנון (תשמ"ז), סיפורי הבעש"ט, הוצאת שוקן, ירושלים – תל-אביב.

 

**

 

דבורה פוס (1969), שבע חבילות זהב – שבעה סיפורי-עם מליטה, מיידיש: ישראל רוזנטל, עיריית חיפה, המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור.

 

**

 

יעקב פינחסי (1978), עשרה סיפורי-עם מבוכארה, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים.

 

**

 

יהושע חנא רבניצקי וחיים נחמן ביאליק (תרפ"ב), ספר האגדה, הוצאת מוריה, ירושלים-ברלין.

 

**

 

שלמה שבא (2001), ארץ ישראל – אוטוביוגרפיה, דביר.

 

**

 

פנחס שדה (תשמ"ג), ספר הדמיונות של היהודים – סיפורי-עם, הוצאת שוקן, ירושלים – תל-אביב.

 

**

 

אברהם שטאל (1976), סיפורי אמונה וחסד – ל"ו סיפורי-עם, עיריית חיפה, המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור.

 

*****

ואם תחפצו לקרוא סיפור אחד או שניים, או אגדה אחת או שתיים, או מעשייה אחת או שתיים, מבין מאות הסיפורים שרשומים בתוכן העניינים של הספרים הנ"ל, אך לא יותר – יודעים אתם לאן לפנות. גם אם הדבר מצריך שאקליד אות אחר אות…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: