מעשה העז – סיפור של עגנון לחודש טבת תשפ"א

מעשה העז – סיפור של עגנון לחודש טבת תשפ"א. זהו הסיפור ה-11 בסדרה. והסיפור הפעם הוא סיפור על עז. אין זה הסיפור הידוע שבסופו מוצאת העז את עצמה מחוץ לבית ונתרווח קמעה ליושבי הבית. זהו סיפור אחר. אין קיצורי דרך. תקראו עד הסוף ותגיעו לנמשל.

"מעשה בזקן אחד שהיה גונח מלבו. באו ושאלו לרופאים. אמרו שישתה חלב עזים. יצא וקנה לו עז והכניסה לדיר. לא היו ימים מרובים עד שנתעלמה העז. יצאו לבקשה ולא מצאוה לא בחצר ולא בגן, לא על גג בית המדרש ולא אצל המעיין, לא בהר ולא בשדה. שהתה כמה ימים עד שחזרה מאליה ובחזירתה היו דדיה מלאים חלב וטעמו כטעם גן עדן. ולא פעם זו בלבד אלא כמה פעמים בחודש היתה העז מתעלמת והולכת למקום שהולכת. יצאו לבקשה ולא מצאוה עד שחזרה מאליה והיו דדיה מלאים חלב מתוק מדבש וטעמו כטעם גן עדן.

היה לו לזקן בן. פעם אחת אמר לו לבנו שוב הלכה לה. מתאוה אני לדעת להיכן היא הולכת ומהיכן היא מביאה חלב זה שטעמו כטעם גן עדן ולכל בשרי מרפא.

אמר הבן לאביו, אין לך דבר קל מזה. כיצד, קושר אני משיחה בזנבה ושומר אני את צעדיה וכיון שאני מרגיש בה שמזמינה עצמה לדרך תופס אני בידי את המשיחה ואוחז אותה בידי ונמשך עמה ולכל מקום שהיא הולכת אני הולך. נענע לו הזקן בראשו וקרא עליו, בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. קשר הבחור משיחה נאה בזנבה של העז ונתן דעתו עליה. כיון שעמדה לילך תפס את המשיחה בידו ולא הניח הימנה, וכיון שהלכה נגרר והלך אחריה, עד שהגיע למערה אחת.

נכנסה העז למערה ונכנס הבחור עמה, כשהוא אוחז במשיחה והולך אחריה. וכך היו הולכים שעה או שתים, ואולי יום או יומים. כשכשה העז בזנבה וגעתה בפיה, והמערה לסופה הגיעה. כיון שיצאו מן המערה ראה הרים רמים וגבעות עם פרי מגדים ובאר מים חיים נוזלים מן ההרים ורוח מפיחה כל מיני בשמים והעז עולה באילן, והאילן מלא חרובים מלאים דבש והיא אוכלת מן החרובים ושותה ממעיין גנים. עמד הבחור וקרא לעוברי דרכים, השבעתי אתכם אנשים טובים הגידו לי היכן אני ומה שם המקום הזה? אמרו לו, בארץ ישראל אתה וסמוך לצפת אתה. תלה הבחור עיניו למרום ואמר, ברוך המקום ברוך הוא שהביאני לארץ ישראל. נשק עפרה וישב לו תחת העץ. אמר לעצמו, עד שיפוח היום ונסו הצללים אשב לי על ההר תחת העץ, אחר כך אלך לביתי ואביא את אבי ואת אמי לארץ ישראל. עד שהוא יושב ומתבשם בקדושתה של ארץ ישראל שמע כרוז בואו ונצא לקראת שבת המלכה, וראה בני אדם כמלאכים מעוטפים בסודרין לבנים וענפים של הדסים בידיהם וכל הבתים מוארים בנרות הרבה. הבין מדעתו שהגיע ערב שבת עם חשיכה ואין בכדי שיחזור. עקר קנה וטבלה בעפצים עושין מהם דיו לכתוב ספר תורה ונטל פיסת נייר וכתב מכתב לאביו, מכנף הארץ זמירות אשמיע כי הגעתי בשלום לארץ ישראל והנה אנכי יושב סמוך לצפת עיר הקדושה ומתבשם מקדושתה. ואל תשאלני איך הגעתי לכאן אלא אחוז במשיחה שקשורה בזנבה של העז וצא לך בעקבי העז אז תלך לבטח דרכך ותבוא לארץ ישראל. גלל הבחור את הפתק ותחבו בתוך אזנה של העז. אמר אל לבו, כשהיא מגעת אצל אבא, אבא מחליקה על ראשה והיא מנענעת באזניה מיד נופל הפתק מתוך אזנה, מיד נוטל אבא את הפתק וקורא מה שכתוב בו והוא תופס את המשיחה והולך עמה לארץ ישראל.

חזרה העז אצל הזקן, אבל באזניה לא נענעה והפתק לא נפל. כיון שראה הזקן את העז שהיא חזרה ובנו איננו התחיל מטפח על ראשו וצועק ובוכה ומילל, בני, בני איכה? בני מי יתן מותי אני תחתיך, בני בני. והיה בוכה והולך ומתאבל על בנו, כי אמר חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף בני. וימאן להנחם ויאמר, ארד אל בני אבל שאולה. וכל אימת שראה את העז היה אומר, אוי לו לאב שהגלה את בנו ואוי לזו שטרדתו מן העולם. ולא נחה דעתו של אותו זקן עד שקרא לשוחט לשחטה. בא השוחט ושחט את העז. הפשיטו את עורה ונפל פתק מן האוזן. נטל הזקן את הפתק ואמר, כתב בני. וקרא כל מה שכתב לו בנו. התחיל מטפח על ראשו ובוכה וי וי, אוי לי לאיש שקיפח את מזלו בידיו ואוי לו לאיש שגמל רעה לעושה טובה. נתאבל על העז ימים רבים וימאן להתנחם ויאמר, אוי לי שהייתי יכול לעלות לארץ ישראל בקפיצה אחת ועכשיו אקפח את ימי בגלות זאת.

מני אז פי המערה סמוי מן העין, ודרך קצרה עוד אין. ואותו בחור אם לא מת, עוד ינוב בשיבה דשן ורענן, בארצות החיים שקט ושאנן."

מקור: ש"י עגנון (תשנ"ז), "מעשה העז", בתוך: אלו ואלו, שוקן, עמ' 305-303.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  ביום 12 בינואר 2021 בשעה 11:38 AM

    הסיפור סיפור. עוד אחד ממיני התירוצים להם נדרש האדם השם שם את ירושלים על ראש שמחתו פעם אחר פעם. לא בו האשם. האשם בעז שלא נענעה ראשה.

  • mharpaz  ביום 12 בינואר 2021 בשעה 8:21 PM

    כוונתו של עגנון הייתה – יש לעלות לארץ ישראל. גם אם הדרך ארוכה וקשה. ואין קיצורי דרך. שריפת ספריתו בגרמניה הוכיחה לו שמקומו אך ורק בא"י. וכך עלה ארצה בפעם השנייה. מומלץ לקרוא את הסיפור "בלבב ימים" בספר "אלו ואלו". הפרשנות שלך אמנם שונה – אך גם לה משפט קיום. כי העז לא נענעה…

  • צביקה  ביום 12 בינואר 2021 בשעה 8:39 PM

    העז עז. פז מתהדרת בחנויות המקלות את משקל העזים.שעיר עזים נשא על ראשו את חטאי כל ישראל.
    אז קטן על המספר להטיל על העז שלא נענעה את האשמה.

    אחרי שהסופר סיפר הסיפור כבר לא רק שלו. כך שנה באזני ידידי מ' יותר מפעם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: