חקר הקמת בי"ס לרפואה בגליל כמחולל שינוי בפריפריה – פרק ח: אחרית דבר

ממשלת ישראל החליטה, ב-2005, על בחינת הצורך בהקמה של אוניברסיטה, מכון מחקר יישומי ובית ספר לרפואה, בגליל. ב-2009 החליטה הממשלה על הקמת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת וציינה כי היא רואה בכך "פרויקט לאומי מחולל שינוי בפריפריה" שכן צמצום הפער בין הגלעין לבין שולי המדינה בישראל הוא מרכיב חיוני לחוסן לאומי. השר לפיתוח הנגב והגליל הכריז, במספר הזדמנויות שנקרו לפניו, שהקמת הפקולטה תביא להעצמת ההון האנושי במרחב הצפון באמצעות הוספה של 5,000 מקומות עבודה בגליל וצירוף של מאות משפחות חדשות שיתיישבו באזור.

האוניברסיטה ומכון המחקר טרם הוקמו ולעת הזאת הקמתם כלל אינה מצויה על סדר היום של הממשלה ושל המל"ג/ות"ת על אף מחקרים, מסמכי מדיניות וניירות עמדה שהכינו הרשות לפיתוח הגליל, חברת צפונה-דרומה וגופים נוספים כדוגמת ה-OECD, שהצביעו על נחיצותם של האוניברסיטה ומכון המחקר כמאיצי פיתוח אזורי. אין ספק כי אי-הקמתם של האוניברסיטה ושל מכון המחקר פוגעת ביכולת הצפון הפריפריאלי לצמצם פערי אי-שוויון ביחס אל הגלעין.

במקרה המונח לפנינו דומה כי הגודל קובע. בהשוואה אל ההגירה המסיבית והמתוכננת של בסיסי ומחנות צה"ל, ממרכז הארץ אל הנגב, שהיא תוצאה ישירה מהחלטת הממשלה בדבר תכנית אסטרטגית לנגב, וחלקה כבר יצא אל הפועל כדוגמת בסיס "קריית ההדרכה" (עיר הבה"דים) נמצא, בעת כתיבת שורות אלה, בתהליכי אכלוס מתקדמים, הקמת הפקולטה לרפואה בצפת, היא פרויקט צנוע ומוצנע ממדים, בכל מישורי בחינה, לרבות כלכליים וחברתיים. בקרב משרדי הממשלה המעורבים בפיתוח הגליל דומה כי משרד הביטחון נפקד, לעת הזאת, מן התמונה הכללית בצפון המדינה.

מוסכם על כל שמחוז צפון והגליל בעיבורו נמנה על הפריפריה הלאומית. נתוני מחוז צפון נמוכים, כמעט בכל תבחין ומדדי השוואה, מערכים של הממוצע הארצי בכלל, וממחוזות מרכז ותל אביב בפרט, לרבות מיקום במדד אשכולות חברתיים-כלכלים, רמת הפריפריאליות, מחירי נדל"ן, הכנסות משקי בית, מיטות אשפוז ולידות חי, כמו גם מממוצע ה-OECD בתחומים שנסקרו.

תכניות פיזור האוכלוסייה לסוגיהן ולדורותיהן לא עמדו במבחן המציאות וניתוח תכניות האב ותכניות המתאר השונות שעסקו בניסיון ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסייה, החל מ"פיזור-מפוזר" ועד "פיזור-מרוכז", מציג תמונה קבועה של כישלון לאורך שנים ביישום המדיניות. חצי הכוס המלאה מצביע על העובדה שמחוז צפון שמר, פחות או יותר, לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל, על חלקו היחסי בקרב אוכלוסיית המדינה. ביחס בין יהודים ללא יהודים במחוז חלו שינויים. עם הקמת המדינה היווה המגזר היהודי מיעוט במחוז צפון – 37%. מאמצי השלטון המרכזי לייהד את הגליל ולהביא לכך שהיהודים יהוו בו את קבוצת הרוב הצליחו רק לפרק זמן קצר בתחילת שנות ה-80, וכיום עומד אחוז האוכלוסייה היהודית, מקרב תושבי מחוז צפון, על כ-43%.

עבודה זו בוחנת את השפעותיה של הקמת הפקולטה, ישירות ועקיפות, על המתרחש בגליל. העבודה מציבה על סדר היום הציבורי את השאלה בדבר יכולתו הממשית של פרויקט מסוים, בהיקף כזה או אחר, לחולל מפנה בפריפריה והאם אכן ניתן לעמוד על היקף התמורה. יודגש כי הממצאים העלו שאלות נוספות, אך הללו אינן קשורות לשאלת המחקר ודיון בסוגיות הללו חורג מתחום ומהיקף מאמר זה.

פתגם עממי אומר כי להצלחה אבות רבים והכישלון – יתום. משרדי ממשלה וארגונים שונים נכסו לעצמם או זקפו לזכותם את ההחלטה בגין הקמת הפקולטה לרפואה בצפת. האם מכאן למדים אנו על הצלחת הפרויקט? לאו דווקא. לשיח יש דינמיקה משל עצמו. משפט הפתיחה של כמעט כל המרואיינים, היה זהה, אופטימי, ונפתח במילים: "אין ספק כי הקמת הפקולטה הצליחה" (אם כי היו אחד או שניים שיצאו חוצץ ומלכתחילה הביעו ביקורת כנגד ההקמה: "הוקמה בחטא בשל פוליטיקה".) במשפט השני כבר הושמעה ההסתייגות המתבקשת: "הפוטנציאל של ההקמה אינו ממומש". במשפט השלישי כבר הביעו המרואיינים את אכזבתם: "הפקולטה אליטיסטית ואינה מחוברת אל השטח." אי-שיתופי פעולה (נוכחיים) בין חוקרים במכללת תל חי ובמיגל לבין עמיתיהם בפקולטה הוא דוגמה בולטת לכך.

במשפטי הסיכום מפנים כל המרואיינים, ללא יוצא מן הכלל, אצבע מאשימה כלפי השלטון המרכזי ומצביעים על הממשלה כעל החסם העיקרי לאי-מימוש הפוטנציאל הגלום: "לממשלה יד קפוצה בנוגע לתקנים ולתקציבים." זאת ועוד: "הממשלה אינה עומדת בהתחייבויותיה." נציין כי המחקר נערך בתקופת משבר פוליטי: הכנסת ה-19 פוזרה, הממשלה הפכה לממשלת מעבר, והמשק ממתין להקמת ממשלה חדשה ולאישור התקציב. משום שתקציב המדינה לא הובא לאישור מסתפקת המערכת הממסדית בתקציב חודשי בשיעור של 1/12 מתקציב 2014 בלי יכולת להרחיבו. אין ספק כי קיפאון תקציבי פוגע, באופן גורף, בכל מאמצי הפיתוח. ממצאי המחקר נפגעו בהתאם.

חזון לחוד ומציאות לחוד. מתוך בחינה וניתוח גוף מוצק ונרחב של ממצאים שזוהו ואותרו בשטח, רובם ככולם ברמת ה"מיקרו", עולה שהקמת הפקולטה בצפת חוללה שינוי תודעתי מסוים במרחב. אך מכאן ועד למימוש בשטח – עוד רחוקה הדרך. בשטח ישנן אמנם מספר תוצאות חיוביות אך הן מזעריות. הן נותרו עדיין ברמת המיקרו. ברמת המקרו דומה וכלל לא התרחש. חזון הוספת 5,000 משרות עבודה בגליל טרם קרם עור וגידים ויעד זה רחוק ממימוש. אל הגליל הגרו, קרוב לוודאי, פחות מ-100 נפשות, מרביתן נמנה על המערכים הרפואיים ועל המעגלים הסובבים אותם. נציין כי לא כל אנשי הסגל האקדמי בפקולטה ובבתי החולים המסונפים אכן העתיקו את מקום מושבם אל הצפון. כיווני ההתפתחות החיוביים הם במספר תחומים, שדרוג הציוד הרפואי וקידומו האישי של הפרט, דהיינו של מספר רופאים במרחב הגלילי, ולעת הזאת הם בהיקפים מזעריים, לעיתים אינם משמעותיים.

עדים אנו להתרחשויות נקודתיות בצפון. מספר בתי חולים שודרגו. מי יותר ומי פחות. ציוד רפואי חדיש הגיע אל מספר מרכזים רפואיים. לעתים, הטרימה הגעת המכשור, את הקמת הפקולטה. בבתי החולים המסונפים אקדמית לפקולטה הוקמו תשתיות הדרכה ומחקר בסיסי ומספר רופאים מתוכם השיג קידום אישי ויוקרתי כולל מלגות ומענקים, שנתיים או לתקופה קצובה של מחקר, הניתנים אך ורק לחוקרים גליליים. ואולם בחלק מן המקרים מתקשה כותב שורות אלה להבחין ולהחליט מה קדם למה: הביצה לתרנגולת או להיפך? האם שדרוג בית חולים, שממילא היה נחוץ לנוכח מצוקת האזרח בפריפריה הצפונית, התרחש בשל הקמת הפקולטה או בשל המציאות הקריטית. כך או אחרת, גם הפקולטה לרפואה יוצאת נשכרת מכך וגם האזרח הגלילי. האוכלוסייה היהודית עדה לשיח גם אם בפועל אין לכך כמעט השפעה מקומית, אך האוכלוסייה הערבית עדיין אינה חשה בתמורה כלשהי או במשב רוח חדש למעט אותם מתי-מעט המשרתים בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים שהפכו לאוניברסיטאיים והתקדמו במישור האישי.

בפרק הממצאים הצבענו על כך ששיתוף הפעולה בין הפקולטה לבין מוסדות גליליים אחרים להשכלה גבוהה אינו כפי שציפו. דומה כי עננה עכורה מעיבה על מסכת הקשרים המרחביים וכך לדוגמה מתנהל "קרב סמוי" בין המוסדות הגליליים העוסקים בהוראת מדעי החיים על "משיכת" תלמידים לתארים מתקדמים, בעיקר ע"י הגדלת מלגות אישיות.

מסקנת העבודה היא שאכן יש ביכולתו של פרויקט לאומי לחולל שינוי בפריפריה אך עוצמתו של המפנה מותנת הן בגודלו של הפרויקט, הן בהמשך פעילויות של השלטון המרכזי, קרי משרדי הממשלה ומשרד האוצר בראשם, לקידום ולפיתוח הפרויקט והקשור בו, והן בגורמים מקומיים העשויים למנף את התהליך. כותב השורות סבור כי אם הקמתם של האוניברסיטה הגלילית ושל אשכול מדעים בגליל המזרחי היו יוצאים אל הפועל וחוברים להקמת הפקולטה לרפואה, כפי שציינה הממשלה, אזי ניתן היה לקבל מהפרויקט הלאומי המורחב תרומה משמעותית יותר לפיתוח הגליל שכן אין ביכולתו של פרויקט קטן-ממדים לחולל השפעה של ממש בטווח זמן קצר.

פטור בלא כלום – אי אפשר. כאמור, זוהו על-ידי מחבר טורים אלה מספר כיווני צמיחה מקומיים. אמנם הם עדיין מבחינת שתילים קטנים אותם נדרש להמשיך ולטפח על-מנת שיישאו פרי, אך הם בהחלט מהווים בסיס מוצק להמשך פיתוח הגליל. לפיכך מומלץ למקבלי ההחלטות, במשרדי הממסד ובדרגיו השונים, להתמקד בקידום של מספר נושאים רלוונטיים "שוברי שוויון" שאין בהם כל חדש אלא חיזוק מגמות וכיוונים שכבר הומלצו בעבר על-ידי מספר גופים בלתי-תלויים:

  1. לכונן ולגבש תכנית אסטרטגית ולהגישה בהקדם האפשרי לאישור ולתקצוב הממשלה. כאמור, נקבע בהחלטת ממשלה 4092 מיום 9.8.2005, כי יונחו בהקדם על שולחנה תכניות אסטרטגיות הן לנגב והן לצפון. עוד באותה שנה הוגשה לממשלה תכנית אסטרטגית לנגב. התכנית אושרה ותוקצבה בהתאם [1]. עוד נוסיף כי עדכון לתכנית האסטרטגית של הנגב התקבל בהחלטת ממשלה 2025 מיום 23.9.2014. עוד נוסיף שבשטח כבר קיימות מספר הצעות כדוגמת העבודות שהוכנו בעבר על-ידי חברת הד-און (2007), צפונה (2008) וה-OECD (2011);
  2. לפעול, ככל הניתן, להקטנת הפערים במערך הרפואי בצפון המדינה בכל הקשור למספר רופאים ומספר מיטות אשפוז ל-1,000 נפש, וליישר קו מול הממוצע הארצי וממוצע ה-OECD;
  3. לקדם הקמה של אוניברסיטה גלילית, במספר שלבים, על בסיס מכללות אקדמיות קיימות במרחב הצפוני. וכבר הצבענו על כך שהבסיס למעשה קיים. אמנם וועדת גרוסמן קבעה, ב-2006, שאין מקום בחמש השנים הקרובות להקים אוניברסיטה נוספת בישראל והמל"ג קיבלה המלצה זו (ראו פרק ג). ואולם חלף עשור מיום קבלת ההחלטה ומומלץ לבחון שוב את נושא ההקמה של אוניברסיטה בגליל. אין מדובר אך ורק בנושא תקציבי או כלכלי גרידא אלא בהוגנות חברתית ומאמץ מושכל לצמצום הפער בין הגלעין לבין הפריפריה. מיקום אפשרי – במרכז הגיאוגרפי של מרכיבי האוניברסיטה העתידית;
  4. לחזק ולקדם את מיגל ולמסדו כמכון מחקר אקדמי יישומי כפי שהוא מתפקד בפועל. כאמור לעיל, החליטה המל"ג, ב-2005, לבחון הקמת מכון מחקר. הממשלה, ב-2009, דחקה במל"ג לבצע את הבחינה אולם בחינה זאת, למיטב ידיעתו של כותב שורות אלה, טרם בוצעה. לאור אי-קידום הנושא, במשך עשור, מוצע לשוב ולבחון נושא זה על-ידי המל"ג והממשלה;
  5. לפעול לשיתוף פעולה כן, אמיתי ומלא בין המוסדות להשכלה גבוהה וגורמי המחקר המקומיים על-מנת ליצור ידע, ככל הניתן, בנושא ייצור מזון רפואי, ולנצל את היתרון היחסי של האזורים הטבעיים בצפון ואת הפוטנציאל הטמון במגוון של תאי שטח, הנבדלים זה מזה בסוג הקרקע, בגובה ובתנאי מיקרו-אקלים מקומי, ליצירת מוקד יצרני ראשוני, או אז יזהו וייכנסו לתמונה יזמים וכוחות שוק אחרים. האגבור יושג אך ורק באם יוקמו בצד הפקולטה שקמה גם אוניברסיטה גלילית ומכון מחקר אקדמי יישומי;
  6. ריכוז מאמץ לייצור מזון רפואי על-ידי אגבור ומינוף הידע והרצון הקיימים תוך הכוונת מוסדות להשכלה גבוהה בגליל לפיתוח "נישה" זאת;
  7. ואולי החשוב מכל – על הממשלה לעמוד בכל הסיכומים ולקיים את הבטחותיה.

האם הפקולטה לרפואה היא מבחינת סנונית המבשרת את בוא הגשם? האם בעקבותיה אכן יוקמו אוניברסיטה גלילית ומכון מחקר אקדמי יישומי בגליל במסגרת אשכול המדעים עליו הכריזה בזמנו הממשלה? לממד הזמן תפקיד מכריע. פרק הזמן הקצר שחלף מן הקמת הפקולטה ועד למחקר זה כנראה אינו מאפשר בחינה מקיפה של תהליכים מערכתיים שמטבעם אטיים. ייתכן ויידרש מחקר משלים בעוד כעשור שנים.

ועוד משהו – באריאל הוקמה אוניברסיטה (כלומר הכריזו על המכללה כעל אוניברסיטה) ובה הוקם בי"ס לרפואה…

מחבר שורות אלה מקווה שעבודה זו לא תחפש מסתור בארון הספרים אלא תונח על שולחנם של מקבלי החלטות. לצערי לא כך פני הדברים.

 

***

הערות:

[1] ראו החלטה 2025 מיום 20.11.2005. אין זה מעניינה של עבודה זו לבחון את הביצוע בפועל.

מראי מקום:

הד-און (2007), הגליל המזרחי: אסטרטגיה לפיתוח אזורי, הד-און ניווט עסקי ושיווקי בע"מ.

צפונה (2008), שמים את הצפון במרכז: תוכנית לפיתוח הצפון.

OECD (2011), Higher Education in Regional and City Development: The Galilee, Israel, Paris

קישור לפרקים קודמים: א'; ב'; ג'; ד'; ה'; ו'; ז'

© כל הזכויות שמורות. מחקר זה התאפשר על-ידי סיוע מיוחד של קרן קיימת לישראל באמצעות המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צביקה  ביום 19 במרץ 2021 בשעה 5:14 PM

    מיליארדים נשפכו בשטחים הכבושים בטוענה שאלה שטחי מולדת. למרות המיליארדים ולמרות הרטוריקה מספר היהודים בשטחים הכבושים נמוך. נמוך מאוד יחסית למיליארדים שהושקעו.
    מיליארדים אלה חסרים כאן. מערכת הבריאות סובלת ממחסור. הנזקקים לתרופות מצילות חיים יודעים עד כמה. הרופאים וצוותי בתי החולים יודעים עד כמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: