מוהאו מודיסקנג (Mohau Modiskeng)

ובאמצע יום חולין הלכנו, מחבר טורים אלו וזוגתו שתחיה, לראות תערוכה. ואולי  נראה עוד אחת. וגם להצטייד בחומרים לציור שכן הם, החומרים, הניירות והצבעים, הולכים ואוזלים. בקרוב מאוד יראו אור באתר זה רשימות ובהן רישומי נוף ישראלי. כבר נצבר גוף עבודות מכובד. ולפיכך שמנו עלינו, או שמא עדיף לומר עטינו מסכות, מעבר למסכות בהן משתמש האדם בדרך הילוכו בחיי היום-יום, וירדנו אל העיר הגדולה.

גלריה "ברוורמן" שקודם שכנה בסביבות התחנה המרכזית הישנה (רח' השרון), ארזה ומצאה לה משכן ברח' אילת 33. בכך המשיכה קו או כיוון או מגמה של גלריות אחרות שהדרימו אף הן לדרום העיר. חלל במבנה תעשייתי החליף תכולה. מענף כלכלי מסוים לאחר. שכן אתם.ן ודאי מסכימים.ות שיש לאמנות גם, או בעיקר, גוונים כלכליים. ובעצם לאיזה ענף לא? לידיעתכם.ן: התערוכה – עד 8.10 ש"ז. המציג – אמן דרום-אפריקני ושמו בישראל מוהאו מודיסקנג (Mohau Modiskeng). זאת תערוכתו הראשונה בארצנו הקטנה.

בכניסה מצהירים שהכול בסדר. רושמים פרטים. מושכים דף מידע. מתיישבים וקוראים.

וכך כותבת האוצרת, עדי גורה:

מוהאו מודיסקנג (נולד ב-1986, סוואטו, דרום אפריקה) מעלה שאלות נוקבות של זהות ביחס לעברה של האוכלוסייה השחורה באפריקה, וביחס לאופן שבו עבר זה נוכח כיום.

עבור מודיסקנג, ההיגד המפורסם "האישי הוא פוליטי" הינו דרך חיים. עבודותיו מושפעות מחוויות העבר שלו כילד צעיר בסווטו. בתקופה שהייתה פרשת דרכים פוליטית ואלימה. מודיסקנג משתמש בזיכרון זה כפורטל בין עבר להווה דרכו נבחנים היסטוריה, גוף ומקום בהקשרים של פוסט-אפרטהייד. צילומיו, סרטיו, הופעותיו ומיצביו מתמודדים עם הפוליטיקה הסותרת של מנהיגות ולאום, תוך ניסיון לפרק את מורשת אי-השוויון של יחסי ההון והעבודה שמאפיינים את הרדיפה אחר משאבים מינרליים באדמת דרום אפריקה עד היום. הוא משתמש בלקסיקון אישי של טקסים וסמלים בו הצורה הפיזית של גופו הופכת הן לכלי והן למסמן.

חמושים במידע זה יצאנו בעקבות העבודות ומול כל עבודה (ועבודה לעתים היא מספר תמונות) המשכנו לקרוא את שכתבה האוצרת. שכן כיצד נוכל להתחבר אל "זר בארץ נוכרייה"?

הנה עומדים אנו מול סדרת הצילומים Zanj, משנת 2017, וקוראים:

בסדרת הצילומים Zanj, משנת 2017, בוחר האמן לגלם דרך מצע החול את המדבר ואת האוקיינוס, שאת שניהם יש לחצות. בדואליות נוקבת השזורה כחוט השני בעבודותיו, התצלומים מעידים על השבריריות הפיזית של הדמויות לעומת כוחן הסטואי, והגוף נוכח בהם הן ככלי והן כמשא.

וכיצד חוצים את הים? בסירות כמובן. וכך מוצאים אנו את עצמנו מול סדרת תצלומי הסירות. שם העבודה – Passage ואף היא משנת 2017. שלוש דמויות, מתוך סדרה ארוכה יותר, כך למדים אנו מן הטקסט, היוצאות למסע, בסירה הסמלית, לעבר עתיד, כביכול טוב יותר. לולא חסרונם של הצדפים על העיניים יכולת לדמיין שמדובר בחציית הנהר ע"י המשיט, העושה חסד אחרון עם המתים, טרם העברתם אל ארץ המתים.

אין אפשרות נוחה ומהירה להעביר את עבודת הווידאו להעביר במדיה הנוכחית. צילום וידאו של עבודת ווידאו נראה לי, אפעס, דבר שאינו מעשי. תצטרכו להגיע ולהתבונן בה באופן עצמוני.

והספקנו, ללכת דרומה, לאורך רח' אליפט, חלק מפרויקט "שלבים", ולהגיע אל גלריה גורדון. על כך יסופר בנפרד.

צילומים: משה הרפז (8.9.20). © כל הזכויות שמורות הן לאמן והן לגלריה. אני כאן רק משמש כיונת דואר עבור תריסר הקוראים והקוראות אשר עדיין נאמנים, מנויים וכולי תקווה שגם קוראים.ות…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: