חקר הקמת בי"ס לרפואה בגליל כמחולל שינוי בפריפריה – פרק א: פתח דבר

"בגליל מאוד נעים. בגליל יפה מאוד. הכול יפה מאוד. הנוף יפה מאוד. משוש תבל. הירוק יפה מאוד. הגבעות משתפלות יפה מאוד. ההרים יפים. אל יבנה הגליל." (ברוך, 2004: 197)

"מכאן עלה בדעתי שראוי לי להתרגל למקומי החדש שמול הכנרת מדרום והחרמון מצפון" (גרבוז, 2014: 28)

במרוצת העשור הראשון של שנות ה-2000, דנו ממשלת ישראל, המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת), במספר ישיבות, בהקמת אוניברסיטה נוספת בישראל, בהקמת מכון מחקר אקדמי יישומי בגליל והקמת בית ספר חמישי לרפואה. החלטות ממשלות ישראל ממחישות את התפישה התכנונית ולפיה על השלטון המרכזי ליזום ולקדם פרויקטים לאומיים שיחוללו שינויים בפריפריה. ב-2009 החליטה הממשלה על הקמת בית ספר חמישי לרפואה בצפת. בתשע"ב (2011) החלה שנת הלימודים הראשונה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בצפת. אוניברסיטה ומכון מחקר בגליל טרם הוקמו.

הממשלה ראתה בהקמת הפקולטה לרפואה בצפת מנוף מרכזי לפיתוח האזור שכן צמצום הפער בין הליבה לבין השוליים הוא מרכיב חיוני וקריטי לחוסן לאומי. עבודה זו בוחנת את השפעותיה של הקמת הפקולטה, ישירות ועקיפות, על המתרחש בגליל. העבודה מציבה על סדר היום הציבורי את השאלה בדבר יכולתו הממשית של פרויקט מסוים, כזה או אחר, לחולל מפנה בפריפריה והאם ניתן לעמוד על היקף התמורה.

המחקר נשען על סקר נרחב של ספרות, בארץ ובעולם, בנושאי הקשרים בין המוסדות להשכלה גבוהה לבין אותם אזורים בהם האוניברסיטאות והמכללות ממוקמות. במסגרת הבחינה נערכו מעל ל-20 ראיונות ופגישות עם אנשי מפתח ובעלי עניין. מטבע הדברים התמקד המחקר בהון האנושי ולא בפן הכלכלי.

מסקנה ראשונית העולה מן המחקר היא שאכן יש ביכולתו של פרויקט לאומי לחולל שינוי בפריפריה אך עוצמתו של המפנה מותנת הן בהמשך פעילויות של השלטון המרכזי, קרי משרדי הממשלה ומשרד האוצר בראשם, והן בגורמים מקומיים העשויים למנף את התהליך.

העבודה כוללת שמונה פרקים. הפרק הנוכחי, פרק א, פותח אשנב לעבודת המחקר.

בפרק ב מוצגת סקירה גיאוגרפית ודמוגרפית של מחוז צפון שהגליל מהווה את חלק הארי שבו. דגש גיאוגרפי הושם על הגליל העליון. הגליל, כמרחב גיאוגרפי הטרוגני, מאופיין במספר רב ובגיוון של יישובים – ערים, עיירות, כפרים, מושבות, מושבים, קבוצות, קיבוצים, יישובים קהילתיים ואף חוות בודדים ומצטיין אף בהטרוגניות דמוגרפית לרבות שונות חברתית, תרבותית, דתית, עדתית וכיו"ב. דומה כי הצפון הוא האזור ההטרוגני ביותר בישראל. יישובי מחוז צפון מהווים מעל לשליש מכלל יישובי המדינה והפרק סוקר את גלי ההתיישבות היהודית בו בעת החדשה.

פרק ג דן ביחסי גלעין-שוליים ובו מוצגים הפערים שבין מחוז צפון לבין מרכז הארץ במדדים של רמת הפריפריאליות ומיקום באשכולות חברתיים-כלכליים. הפרק פותח צוהר אל סוגיית גלעין-שוליים בישראל בכלל ובצפון בפרט תוך תהייה על מהותו של המקף המחבר. מאליו מובן כי אין ביכולתו של הפרק להכיל את מלוא הנושא ונסתפק בדיון בסיסי בלבד.

הרקע של החלטות הממשלה והמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) בנושא הקמתם של אוניברסיטה, מכון מחקר יישומי ובית ספר חמישי בישראל לרפואה בגליל מוצג בפרק ד. החלטות הממשלה והמל"ג, שהביאו להקמת בית ספר לרפואה בצפת מוצגות לפי סדר כרונולוגי של השתלשלות הדיונים וההחלטות.

פרק ה פורס בפני הקורא תשתית תיאורטית ואמפירית לבחינת יחסים וקשרים בין מוסדות להשכלה גבוהה קרי אוניברסיטה, מכללה ומכון מחקר, לבין האזור בו ממוקם המוסד. התשתית מושתתת על סקר ספרות בעולם ובארץ ומדגישה את הצורך של המוסד במילוי התפקוד השלישי, מעורבות אזורית, של האוניברסיטה, מעבר לתפקודים המסורתיים של הוראה ומחקר. הבחינות האמפיריות שנערכו מאוששות את ההנחה שמוסדות להשכלה גבוהה מסייעים ותומכים בפיתוח אזורי.

פרק ו עוסק בבחינת התכנון האזורי בישראל. במרכז הפרק עומד ניתוח התכניות לפיזור האוכלוסייה, הן תכניות האב המוקדמות והן תכניות המתאר הארציות הנוכחיות לאורך שנות קיומה של המדינה בתוך דגש על מחוז צפון.

ממצאי מחקר זה מוצגים בפרק ז וכוללים סקירה והתייחסויות אל גורמים משפיעים ומושפעים לרבות הפקולטה לרפואה, מערך הרפואה בצפון הארץ, מרכזים רפואיים המסונפים אקדמית לפקולטה, משרדים ממשלתיים כדוגמת משרד המדע הטכנולוגיה והחלל והמשרד לפיתוח הנגב והגליל, אוניברסיטה ומכון מחקר, אשכול יישובים גליל מזרחי בדגש על העיר צפת ותכנון אסטרטגי. פרק זה מהווה את מסד העובדות.

הפרק השמיני והאחרון, פרק ח, מסכם את עבודת המחקר ומסתיים בהמלצות אופרטיביות.

מחבר השורות אמנם נקט בגישה מרחיבה, מערכתית אך הציב לעצמו מסגרת מסוימת, על-מנת שלא למתוח את יריעת המחקר יתר-על-המידה שכן ניתן היה להרחיב, להוסיף ולדון בכל נושא כהנה וכהנה. יובהר כי הפרקים העוסקים בהנחת התשתית התיאורטית למחקר, בדגש על יחסי גלעין-שוליים ובכל האמור לפיתוח אזורי ולתרומת המוסדות המקומיים להשכלה גבוהה לעניין זה, אינם מתיימרים להקיף את מלוא ההיבטים של הנושאים הרלוונטיים הללו.

תודתי נתונה למרואיינים שניאותו להתראיין, הקדישו מזמנם, הציעו עצות, קראו והעירו לטיוטת המאמר והעמידו לרשותי, כל אחד בתחומו, חומרים רלוונטיים לקידום המחקר. מסקנות המחקר משקפות את דעותיו של המחבר. מאליו מובן כי אין בנמצא עבודה החפה מכל שגיאה טעות. והיה וטעה כותב טורים אלה – טעותו תלון עמו.

מחקר זה התאפשר על-ידי סיוע מיוחד של קרן קיימת לישראל באמצעות המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי קרקע.

מראי מקום:

ברוך, א. (2004), מה נשמע בבית, עורכת: מורן שוב, דביר.

גרבוז, י. (2014), יומן: בית בגליל, אחוזת בית.

© כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • salant4  ביום 8 בספטמבר 2020 בשעה 9:36 PM

    כל הכבוד לעבודת המחקר החשובה וגם לחוקר , שאני מבין כי הוא ד"ר משה הרפז (בצניעותו לא הדגיש זאת)

  • hanna  ביום 19 במאי 2021 בשעה 11:52 AM

    מחקר מעמיק. ראוי שיעלה לפלטפורמות נוספות. עם ריענון ויזואלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: