עגנון לחודש אב – סיפור על מטבע של נחושת רחוצה בדמעות

סיפור על מטבע של נחושת רחוצה בדמעות:

מלמד גמרא היה בעירנו, שיגע כל ימיו בתורה ולמד ולימד והעמיד תלמידים הרבה. כיון שהזקין התחיל חושש והולך עד שהוצרך להסתלק מן המלמדות, דחקה לו שעתו ונתמוטטה פרנסתו. ראו תלמידיו ונצטערו. רבם שלימדם תורה ויגע עמהם הרבה לסוף בא לידי עוני שכזה שאין לו במה יתפרנס. בחרו מביניהם שנים, מן הטובים שבהם שיחזרו בעיר ויקחו מכל איש ככל אשר ידבנו לבו לתת לו.

לבשו מלבושי כבוד ממיטב בגדיהם כדי שיהו ניכרים שמבני עשירים הם וחיזרו בעיר ואספו כמה שאספו. ביטשאטש אינה קופצת ידיה מן העני, כל שכן עני תלמיד חכם, כל שכן שבני עשירים משתדלים לטובתו.

כשהגיע זמן תפילת מנחה נכנסו שני הבחורים להתפלל. בין מנחה למעריב מצאו בין המתפללים אנשים שעדיין לא לקחו מהם נדבתם. באו אצלם ונטלו מהם.

ראה אותם רבם ואמר להם, קינדרלך לעבין, כ'פארשטיי אז איר נעמט צונאויף פאר א נצרך, און אפשר טאקי פאר אנ עני הגון, בכן וויל איך מעך אויך משתתף זיין אין דער מצוה.

רואה אני שרוב הציבור אינו מכיר בלשון אידית, אם כן אתרגם את הדברים ללשון הקודש. בני שתחיו, רואה אני שאתם מאפסים מעות בשביל נצרך, ואולי אפשר בשביל עני והגון, אם כן אף אני רוצה להשתתף במצוה זו.

משמש הזקן בבגדיו ולא מצא פרוטה, שכבר ימים הרבה לא ראו כיסיו צורת מטבע. פשט את ידו כנגד צווארו. צוארו כמין חוט היה קשור עליו, ותרמיל קטן היה תלוי ויורד משם על לבו. הוציא את התרמיל וקרע בו תפר והוציא מטבע של נחושת ונתן להם.

ראו הבחורים את המטבע והיו תמיהים, שמימיהם לא ראו מטבע שכזו. כבדה היתה ולא היתה מהלכת בשוק ואותיות של לשון זרה היו בה וישנה היתה. הרגיש הזקן בדבר ואמר להם, בני, תמיהים אתם על המטבע שהיא ישנה ואינה מן המטבעות המהלכות במדינה זו, אם כן אפרש לכם. אף אני ממדינה אחרת הביאו אותי לכאן, שבאותה המדינה שהביאו אותי משם מָלך מלך קשה שהיו גזירותיו קשות. גזר על היהודים שבכל מדינות מלכותו שיחטפו מהם את בניהם כשהם קטנים וימסרו אותם לעבודת המלך. כשהייתי כבן שש שנים או כבן שבע שנים התחילו מתייראים שמא יתפסו אותי לעבודת המלך. ישראל כל צרותיהם כפולות. באה צרה מן החוץ מיד מזדווגת לה צרה מבפנים. באה צרה מידי הגויים באים יהודים להכפיל את הצרה. משנגזרה אותה הגזירה נמצאו יהודים שהיו עוברים ממקום למקום והיו תופסים תינוקות מישראל מתחת ידי אמותיהם. מכרו אבותי את דירתם ומישכנו את בגדי השבת ונתנו למבריכים את שכרם שיעבירו אותי מחוץ לגבול מדינת המלך הרע למדינה זו שנוהגת עין טובה ביהודים. נפטרתי מלעבוד עבודת מלך בשר ודם וזכיתי לעבוד עבודת מלך מלכי המלכים הקב"ה ללמוד את תורתו הקדושה וללמד את בניו תורה. ולענין מטבע זו שנתתי לכם, באותה המדינה כבדות היו המטבעות. ובשעת פטירתי מאבי ואמי תפרה לי אמי כמין תרמיל והוציאה את הפרוטה האחרונה שנשתיירה לה מכל מעותיה שנטלו ממנה המבריחים ושומרי הגבול ורחצה את הפרוטה בדמעותיה ונתנה אותה בתרמיל קטן ותלאה את התרמיל על צוארי. והרי אני נותן לכם את הפרוטה כדי לשתף עצמי במצות צדקה. ואל תחושו שיצאה מן השוק. אספנים יש בעולם שמאספים מטבעות ישנות ושוקלים כנגדן כסף עובר לסוחר.

כרוב המשלים אין הנמשל דומה בכל דבר למשל. מכל מקום דומה לדומה הוא.

ש"י עגנון (תש"ס), מעצמי אל עצמי שוקן, עמ' 56-55.

קישור לעגנון לחודשים: אדרניסן. סיון. תמוז.

© כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן. אנכי כאן, בפינתי, משמש כיונת דואר הפורשת לפניכם/ן איגרת. ואתם/ן – כנרות חג חנוכה – מתבקשים/ות שלא להשתמש בחומר שלפניכם/ן לשום דבר מסחרי מסוג כלשהו, פרט לקרוא וליהנות מן הסיפור.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: