גן פסלים של יגאל תומרקין בבורגתה 1/2

נסענו לבורגתה ולסביבותיו. גם לגן הפסלים של תומרקין שבתוך היישוב, גם למצפור ויקר וגם למצפור שוקה. נקטנו בלשון זכר שכן בורגתה הוא שמו של מושב הנטוע בשרון. בתחום המועצה האזורית עמק חפר. ולכן בורגתה זה הוא. ואולי צריך היה לכתוב "בורגתא" משום שבמקום הזה, פחות או יותר, בתקופת המשנה והתלמוד, שכן יישוב יהודי. בורגתא. ובאותם ימים דברו בעיקר ארמית. וכתבו ארמית בכתב עברי, מרובע, הכתב שבו השתמשנו בתקופת החשמונאים ונותר על כנו עד עצם היום הזה. וזאת הסיבה שכאשר מתגלגלת לידך הקורא, מגילה ממגילות ים המלח, יכול אתה לקרוא ואינך נצרך לתרגום.

ובלבו של המושב נטוע גן פסלים שבו זרועים או שתולים, כיאות למושב חקלאי, פסלים אותם יצר האמן יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל לפיסול. חמוש במצלמה ובזוגתי שתחייה, עצרנו וערכנו ביקור בגן. מישהו אחר, לדוגמה מ"י, היה קורא לכך "סיבוב". כיוון שהמילה סיבוב תפוסה נאלץ להשתמש במילה אחרת. ומה רע אפוא במילה "ביקור"? נלך על זה.

אנו נתבונן בפסלי עמוד/טוטם/אובליסק, תגזירי פלדה, פסי קרוניות וראשים נמחצים.

והנה כמה מילים אותן מצאתי בספרו של גדעון עפרת (יגאל תומרקין, 2019, הוצאת קרן לוין לאמנות) אותן מגיש אני לקורא/ת:

כל פסל מסדרת ה"קרוניות" הוא מין פצצה או מטען חבלה פיסוליים המשוגרים על פסי הברזל הישר אל עבר מטרה נייחת המוצבת בקצה המסילה. [שם, עמ' 375]

[…]

בשנת 1991 נחשף תומרקין לשתי טכניקות חדשות: האחת, תגזירי הפלדה – רישום מוגדל וחתוך בלוח פלדה באמצעות מחשב וקרני לייזר; והשנייה, ליבון גוף ברזל עבה בחום של 1200 מעלות ועיצובו באמצעות מכבש של אלף טונות. תומרקין: "להכות בזמן הנכון (הברזל אדום-לוהט); בנקודה הנכונה (זוהי נגיעת האמן, במרב הריכוז); הזמן קצר (הברזל מתקרר). זהו, לדעתי, סוג של זן. שאול משם ומיושם כאן בין צליבה ללחץ."

במהלך השנים הקרובות, ובהסתמך על עוצמות החיתוך, הליבון והלחץ על עמודי ברזל ארוכים, יצר תומרקין שורה של פסלי "אובליסקים" (או "עמודים", או "טוטמים"), שונים מכל שיצר עד אז. אלה הזדקרו השמימה, דקים וגבוהים, בגובה מספר מטרים, כאנדרטאות המאחדות ארכאיות "גסה" ומודרניזם עדין, נושאות בעיקר בראשן סימנני לחץ מוטבעים, או תצורות שנחתכו בברזל העבה. [שם, עמ' 395]

כיוון שסדרת הקרוניות מתוארכת ע"י עפרת לשנים 1992-1984 וסדרת האובליסקים מתוארכת לשנים 1994-1991 ובצירוף הטכניקה לתגזירי הפלדה שנרכשה, שוב על-פי עפרת, ב-1991, נגיע למסקנה המתבקשת, בזהירות הנדרשת, שמדובר בפסלים שנוצרו בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 (כנראה שלא לפני 1991).

כשפיתחתי בביתי את הצלולואיד הדיגיטלי מצאתי שמדובר בהרבה צילומים. רבים מדי לרשימה אחת. צנזרתי. דיללתי ל-60. גם זה עלה לי בבריאות. על איזה צילומים או מבט לוותר… חילקתי אפוא את ה-60 שהגיעו לשלב הגמר ל-2 קבוצות. כל אחת בת 30 צילומים. ברשימה זאת (1) – 30 צילומים. 30 הצילומים הנוספים יוצגו ברשימה הבאה שתתייחס לאותו גן הפסלים בבורגתה (2).

גלגלו:

המשך יבוא…

צילומים: משה הרפז (1.7.2020). © כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: