נוף ישראלי: הר תנופה (2)

צררתי את מחברת הרישום, עפרונות ומספר מכחולים, פלטת צבעי מים הקרויים אקוורלים במחוזות אחרים, צבעי גואש ואקריליק לא, מבחר מפירות העונה, כריך ובקבוק מים, כובע ומשקפי שמש, וספר לקרוא בו בין לבין – וטיפסתי ועליתי אל ראש ההר. הר תנופה. 386 מ' מעל פני הים.

וכך עשיתי זאת לאחרונה. שלוש פעמים רצופות. שבוע לאחר שבוע. 27.5, 3.6, 10.6. כולם השתא דאחר הגל הראשון ולפני הגל השני של מולקולות החלבון.

ובעבר כבר התיישבתי אל שולחן העץ שבראש ההר ורשמתי מרשמיי רישומים. ראו כאן וגם פה. בסה"כ הגעתי אל הפסגה הרלוונטית הזאת – הר תנופה – מכל כיוון אפשרי. צפון, נגב, קדמה וימה. עם זוגתי שתחיה (2 פעמים), פעם עם ידידי צ' ופעמיים לבדיתי כפי שכתבה המשוררת. איזו? מרים ילן-שטקליס.

והספר אותו נשאתי אל ראש ההר, אתם שואלים, מהו או מיהו? קחו אוויר. והרבה. ושמו בישראל (ובפולין) כדלקמן: אולגה טוקרצ'וק (תש"ף), ספרי יעקב או המסע הגדול דרך שבעה גבולות חמש שפות ושלוש דתות מרכזיות להוציא את השוליות כפי שסופר על ידי המתים וכפי שהשלימה המחברת על סמך עיון בספרים שונים ובעזרת הדמיון שהוא המתת הגדולה של הטבע שזכה בו האדם, מפולנית: מרים בורנשטיין, הוצאת כרמל, ירושלים. כיף של ספר. פולניה כותבת על יהודים, ועל אחרים, בעיקר פולנים, לפני כ-270 ש'. רק על זה הגיע לה לזכות בפרס נובל לספרות. ואכן היא זכתה בו. בפרס לשנת 2018. הספר מחזיק מעל 700 ע'. מומלץ. בעתיד הקרוב לעין אפשר ואכתוב עליו רשימה…