ניו-זילנד 10: אל מפל הומבולדט ומסה אקולוגית בצדו וגם הנקודה היהודית

שלט

פרידריך וילהלם היינריך אלכסנדר פון הוּמבּוֺלדט (Humboldt). רשמו בפניכם את השם. אמנם קצת ארוך ומסורבל אך לא באמת בלתי-נסבל. בסופו של יום משתמשים רק בשם פרטי אחד – אלכסנדר… וברשימה זאת, בהמשך, נשתמש בקיצור: א"ה. פרטים אודותיו ניתן לקושש מאנציקלופדיות כאלה או אחרות. ובכללן גם הדיגיטליות. זאת אשאיר לקוראים להשלמת הידע ולשיעורי בית אם יש רצון לכך. רק זכרו שהיה, מה שקרוי בימינו, איש אשכולות. ברשימה זאת נצטט את שכתבה אנדריאנה וולף בספרה "המצאת הטבע". מומלץ בחום.

אנו, מחבר רשימה זו, וזוגתו שתחיה, מצויים בחצי העולם הדרומי, בניו-זילנד, באי הדרומי, בחבל ארץ הקרוי "פיורדלנד" הכולל 14 פיורדים. אנו, בשל מחסור כרוני בזמן העומד לרשותנו, מצב תמיד בכל מסע, נסתפק רק באחד: במפורסם ובמתוייר ביותר – מילפורד סונד (Milford Sound). יכול שאנו "מפסידים" או "מפספסים" דבר העולה עליו. ויכול להיות שלא… האמת בעיני המתבונן.

אנו בדרך אליו. ממערת התולעים הזוהרות ב-טא אנאו (Teano) אל המעגן. ומשם לספינה. ואחר-כך – כל הדרך בחזרה. ובדרך אל ראיתי את השלט. מפלי הומבולדט. ואמרתי: קודם כל לפי התכנית. אל השייט. ובדרך בחזרה נבקר במפל זה.

וכך עשינו. ואחרי השייט ירדנו מן הכביש הראשי, הסלול, אל דרך עפר חצצית. פה ושם "קורדרוי"… אסור לנסוע מהר. לכלי הרכב אין אחיזה של ממש. בלית-ברירה, ובשל הקורדרוי, אתה נאלץ לרדת ל-20 קמ"ש. עוברת עלינו חצי שעה ארוכה שבה אין פוגשים נפש חיה. שממה אנושית. לא ספרנו את בעלי הכנף. כאן, לעומת הרחש-בחש במילפורד, לא קורה דבר או חצי דבר. והשעון דופק. ואתה מחפש מציאות להיאחז בה. והנה, סוף-סוף, צצה מכונית ממול. היא כבר בדרך חזרה. אפשר להתרווח. יש אור בקצה המנהרה. הגענו.

ברחבת החניה חנתה עוד מכונית אחת. וזהו. ניגוד גמור למתחולל במילפורד עת עשרות הסדרנים "נאבקים" במאות המכוניות התרות אחר מקום במגרשי החניה הפזורים סביב המעגן. חצי-שעה נוספת מביאה אותך, אחרי שהלכת ב-Bush (כך קוראים המקומיים את סבך יער הגשם הבלתי עביר), אל נק' התצפית. הנה המפל לפניך. ועכשיו כל הדרך בחזרה. מקצה אל קצה – סטייה של כשעתיים מן המסלול המתוכנן. אך הסירו דאגה מלבכם – יען כי אנו הסירונו זאת: יש לנו חדר מרווח במלון נחמד, והחשכה ממתינה ל-9 בערב לפני שמתחילה העלטה לרדת אל הארץ, לכסות ולנכס את האדמה, ולמשול בה…

מפל הומבולדט

שבנו אל הכביש הראשי. הסלול. והנה מצפור. הצופה, איך לא, אל הר הומבולדט. הוא, א"ה, מעולם לא היה באזור זה. ורק בפרו הוא חצה את קו המשווה דרומה (וגילה שיש הבדל בין הצפון הגיאוגרפי לבין הצפון המגנטי).

תצפית אל הר הומבולדט

כיום שמו של אלכסנדר פון הומבולדט כמעט אינו נזכר מחוץ לאקדמיה – לפחות בעולם הדובר אנגלית – אבל רעיונותיו עדיין מעצבים את חשיבתנו; וגם אם ספריו צוברים אבק בספריות, שמו מוסיף להישמע במקומות אחרים ברחבי העולם – מזרם הומבולדט הנמשך לאורך חופי צ'ילי ופרו ועד עשרות אנדרטאות, פארקים והרים באמריקה הלטינית, ביניהם סיירה הומבולדט במקסיקו ופּיקוֺ הומבולדט בוונצואלה. עיירה בארגנטינה, נהר בברזיל, גייזר באקוודור ומפרץ בקולומביה – כולם נקראים על שם אותו פלוני הנושא את השם "הומבולדט".

יש כף הומבולדט וקרחון הומבולדט בגרנלנד, וכן רכסי הרים הנושאים את שמו בצפון סין, בדרום אפריקה, בניו זילנד ובאנטארטיקה. יש נהרות ומפלי מים בטסמניה ובניו זילנד, יש פארקים בגרמניה ויש רוּ אלכסנדר דה אימבולט בפריז. באמריקה הצפונית לבדה, ארבע נפות, 13 עיירות, הרים, מפרצים, אגמים, ונהר קרויים על שמו. וכמוהם פארק הסקוויה של מדינת קליפורניה ופארקי הומבולדט בשיקגו ובבאפלו. מדינת נוודה כמעט קיבלה את השם הומבולדט, כשדנה עצרת חוקתית בשם המדינה בשנות ה-60 של המאה ה-19. כמעט 300 צמחים ויותר מ-100 בעלי-חיים נקראו על שמו, ובכללם חבצלת הומבולדט הקליפורנית, פינגווין הומבולדט הדרום-אמריקני והדג אורגון נקוד המאיר את חשכת המעמקים בזרם הומבולדט. כמה מינרלים נושאים את שמו – מהומבולדטיט עד הומבולדטין – ובירח יש אזור בשם Mare Humboldtianum. יותר מקומות קרויים על שם הומבולדט מאשר על שמו של אדם אחר. [עמ' 24-23]

כף רגלי דרכה רק במספר זעום של מקומות, שניים או שלושה, מקרב הרשימה לעיל שאינה, מטבע הדברים, שלמה. וכאן, אל מול המפל, החלטתי סופית להכין אודותיו רשימה. שכן, בנוסף, הוא היה האקולוג הראשון אם כי אז טרם הופיע המונח אקולוגיה על סדר היום של השיח הציבורי והמדעי.

כפי שנכתב במילות הפתיחה – א"ה היה בפועל האקולוג הראשון. בטרם "המציאו" את המונח. לא בכדי כותרת ספרה של וולף היא "המצאת הטבע".

אנו נמצאים בוונצואלה של השנים הראשונות במאה ה-19:

בלב העמק המוקף הרים נח אגם ולנסיה. כתריסר איים טרשיים היו פזורים באגם, קצתם גדולים די הצורך למרעה עזים ולעבודת אדמה. עם השקיעה התעוררו השמיים לחיים, כשאלפי אנפות, פלמינגואים וברווזי-בר חצו בטיסה את האגם למקומות הלינה שלהם באיים. המראה היה אידילי, אך כפי שאמרו להומבולדט תושבי המקום, מפלס מי האגם הלך וירד במהירות. כברות אדמה גדולות, שרק 20 שנה לפני-כן נמצאו תחת המים, היו עכשיו שדות מעובדים בצפיפות. מה שהיו בעבר איים הפכו לגבעות ביבשה, משום שקו החוף נסוג בהתמדה. באגם ולנסיה הייתה גם מערכת אקולוגית מיוחדת במינה: כיוון שלא היה לו מוצא לאוקיינוס, ורק נחלים קטנים הזינו אותו, ההתאיידות לבדה היא שוויסתה את מפלס מימיו. המקומיים האמינו שמוצא תת-קרקעי מנקז את האגם, אבל הומבולדט לא היה שותף לדעתם.

הוא בדק, מדד ושאל שאלות. כשמצא חול דקיק בחלקיהם הגבוהים יחסית של האיים, הבין שהם נמצאו פעם תחת פני המים. הוא גם השווה את שיעור ההתאיידות השנתי הממוצע של נהרות ואגמים ברחבי העולם, מדרום צרפת עד איי הודו המערבית. חקירותיו הביאו אותו לכלל מסקנה כי בירוא היערות שמסביב והטיית המים להשקיה הם שגרמו לצניחת מפלס המים. לשם פיתוח החקלאות בעמק ניקזו בעלי המטעים והטו אחדים מהנחלים המזינים את האגם להשקיית שדותיהם. הם כרתו עצים כדי לברא אדמה, ותוך כדי כך נעלם סבך הצמחייה התחתון של היער – טחב, שיחים ומערכות שורשים – והשאיר את האדמה שמתחת חשופה לאיתני הטבע וחסרת יכולת להחזיק במים. עוד בצאתו את קומאנה אמרו לו המקומיים שיובש האדמה עולה בד בבד עם בירוא החורשות העתיקות. בדרך מקראקס לעמק ארגואה הבחין הומבולדט מה יבשה האדמה, וקונן על שראשוני המתיישבים "הרסו את היער שלא בחכמה". עם הידלדלות האדמה והירידה בתנובת השדות התקדמו בעלי המטעים מערבה והותירו מאחוריהם שובל של הרס. "יער מדולדל מאוד", רשם הומבולדט ביומנו.

רק כמה עשורים לפני-כן היו ההרים ומרגלותיהם שמסביב עמק ארגואה ואגם ולנסיה מיוערים. עכשיו, משנכרתו העצים, סחפו הגשמים הכבדים את העפר. כל הדברים האלה "קשורים במהודק אלה באלה", הסיק הומבולדט, "מפני שבעבר הגנו היערות על האדמה מפני קרני השמש, וכך הפחיתו את התאיידות הרטיבות".

כאן, באגם ולנסיה, פיתח הומבולדט את רעיונותיו בדבר שינוי האקלים עקב מעשי האדם. כשפרסם את תצפיותיו, הוא לא הותיר מקום לספק באשר לדעתו:

"כאשר משמידים יערות, כפי שעושים בעלי מטעים בכל רחבי אמריקה, בפזיזות ובלי שיקול דעת, המעיינות מתייבשים לגמרי או נעשים שופעים פחות. אפיקי הנהרות, הנשארים יבשים במשך חלק מהשנה, הופכים לנתיבי שיטפון כשיורדים גשמים גדולים במקומות הגבוהים. העשבייה והטחב נעלמים עם השיחים בצלעות הערים, ודבר אינו בולם עוד את שטף מי הגשם: תחת שיתווספו אט-אט למפלסי הנהרות בסינון הדרגתי, הם חורשים תלמים בצלעות הגבעות ברדת ממטרים כבדים, זורמים על העפר שנעשה תחוח וגורמים להצפות פתאומיות העושות שמות בארץ."

שנים אחדות לפני-כן, בעת שעבד כמפקח מכרות, כבר הבחין הומבולדט בבירוא המופרז של יערות, לעצי בניין והסקה, בהרי פיכטל שבקרבת ביירוט. מכתביו ודוחותיו מאותם ימים תובלו בהצעות להפחתת השימוש בעץ לבנייה במכרות ובמפעלי ברזל. הוא לא היה הראשון שדיבר על כך, אבל לפניו הסיבות לדאגה היו כלכליות ולא סביבתיות. היערות סיפקו דלק לתעשייה, ועצי הבניה היו חשובים לא רק לבניית בתים, אלא גם לבניית האוניות החיוניות כל-כך לאימפריות ולמעצמות ימיות.

העץ היה השמן על גלגלי המאות ה-17 וה-18, וכל מחסור בו עורר דאגות לדלק, לתעשייה ולתחבורה, דומות לתגובותינו על הסכנות הנשקפות לייצור נפט בימינו. כבר ב-1664 חיבר ג'ון איוולין, גנן וסופר, רב-מכר על יערנות בשם סילבה, מסה על עצי היער, שתיאר את המחסור בעץ לבניין כמשבר לאומי. "מוטב לנו בלי זהב מאשר בלי עץ," קבע איוולין, כי בלי עץ לא יתקיימו תעשיות הברזל והזכוכית, לא יובערו אחים לחימום הבתים בלילות החורף הקרים, וגם לא יהיה צי להגנה על חופי אנגליה.

חמש שנים אחר-כך, ב-1669, קם שר האוצר הצרפתי, ז'אן-בטיסט קולבר, ואסר על-פי חוק על קהילות כפריות לנצל את היערות; הוא גם הורה לטעת עצים לשימוש הצי עתיד. "באין עץ תגווע צרפת," פסק כשהציג את חוקיו הדרקוניים. נשמעו אפילו כמה קולות בודדים בארצות רחבות הידיים של מושבות אמריקה הצפונית. ב-1749 קונן ג'ון ברטרם, איכר ואספן צמחים, כי "העץ יושמד רובו ככולו בקרוב" – חשש שהביע גם ידידו בנג'מין פרנקלין, שהודאג מחמת "מחסור בעץ". כפתרון המציא פרנקלין אח בעלת נצילות דלק גבוהה.

ועתה, באגם ולנסיה, החל הומבולדט להבין את בירוא היערות בהקשר רחב יותר, והשליך את התוצאות של ניתוחו המקומי על העתיד, כדי להתרות כי שיטות החקלאות של זמנו עלולות לגרור תוצאות הרסניות. פעילות האנושות ברחבי כדור הארץ, הזהיר, עלולה להשפיע לרעה על הדורות הבאים. את שראה באגם ולנסיה היה עתיד לראות שוב ושוב – מלומברדיה שבאיטליה עד דרום פרו, וכעבור עשורים רבים גם ברוסיה. כשתיאר הומבולדט כיצד האנושות משנה את האקלים, הוא נעשה בלא יודעין לאבי התנועה הסביבתית.

הומבולדט היה הראשון שהסביר את התפקידים הבסיסיים שממלא היער במערכות האקולוגיות ובאקלים: יכולתם של העצים לאחסן מים ולהעשיר את האטמוספירה בלחות, הגנתם על האדמה והשפעתם כמצננים. הוא דיבר גם על השפעת העצים על האקלים באמצעות החמצן שהם פולטים. כבר עכשיו, טען הומבולדט בתוקף, תוצאות התערבותו של המין האנושי "לא ישוערו", והן עלולות לגרום אסון, אם ימשיך האדם לשבש את דרכי העולם ב"ברוטליות" שכזו.

הומבולדט היה עתיד לראות שוב ושוב כיצד מחבלת האנושות באיזונו של הטבע. רק כמה שבועות אחר-כך, במעבה יער הגשם של האורינוקו, הוא ראה נזירים ספרדים במנזר נידח מאירים את כנסיותיהם המטות לנפול בשמן שנלקח מביציהם של צבי-מים. התוצאה הייתה ירידה ניכרת בגודל האוכלוסייה המקומית של הצבים. מדי שנה טילו הנקבות את ביציהן על שפת הנהר, אבל המיסיונרים, תחת שישאירו כמה ביצים לבקיעת הדור הבא, אספו כה רבות מהן בכל שנה חולפת, עד שמספר הצבים הצטמק, כפי שסיפרו הילידים להומבולדט. עוד קודם לכן, בחוף ונצואלה, עמד הומבולדט על כך ששליית הפנינים הבלתי-מבוקרת דלדלה לחלוטין את מרבצי הצדפות. כל אלה היו תגובות שרשרת אקולוגיות. "כל הדברים," אמר הומבולדט לימים, "הם פעילות גומלין ותגובות הדדיות."

בהדרגה נטש הומבולדט את ההשקפה שהעמידה את האדם במרכז, זו שמשלה ביחסה של האנושות לטבע במשך אלפי שנים: החל באריסטו, שכתב כי "הטבע יצר את כל הדברים במפורש עבור האדם", וכלה בבוטנאי קרל ליניאוּס, שעדיין ביטא גישה זו מקץ יותר מ-2,000 שנה, ב-1749, כשקבע כי "כל הדברים נוצרו למען האדם". זמן רב האמינו הכול שאלוהים מסר לאדם את השלטון בטבע. אחרי ככלות הכול, האם לא אמר אלוהים לאדם וחוה בתנ"ך (בראשית א', כ"ח): "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ"? [ומתוך מקורותינו אוסיף: "והארץ נתן לבני אדם" (תהלים, קט, ט"ז) – מ.ה]. במאה ה-17 הכריז הפילוסוף הבריטי פרנסיס בייקון כי "העולם נברא לאדם", ואילו רנה דקארט טען שבעלי-החיים אינם אלא אוטומטונים – מורכבים אמנם, אבל חסרים את כוחות הבינה, ולפיכך נחותים מבני-האדם. אלה האחרונים, כתב דקארט, הם "אדוני הטבע ובעליו".

במאה ה-18 רווח בחשיבה המערבית הרעיון שהטבע ניתן לשכלול. האנושות יכולה לשפר את הטבע באמצעות עבודת האדמה, האמינו הוגי הדעות, ו"שיפור" היה צו השעה. שדות סדורים, יערות מבוראים וכפרים נאים הופכים ישימון פראי לנוף נעים ופורה. יערות הבראשית של העולם החדש, בניגוד לכך, היו "שממה פראית" שיש לכובשה. יש להשליט סדר בתוהו ובוהו, יש להפוך רע לטוב. ב-1748 כתב הוגה הדעות הצרפתי שרל-לואי דה מונטֶסקיֶיה שהאנושות "עשתה את הארץ ראויה יותר למשכנה" – הפכה אותה לארץ נושבת בידיה ובכליה. מטעים נושאי פרי, גני ירק סדורים וכרי מרעה לבקר היו האידיאל של הטבע באותם ימים. הלוך המחשבה הזה היה עתיד למשול זמן רב בעולם המערבי. כמעט 100 שנה אחר הכרזתו של מונטסקייה מצא ההיסטוריון הצרפתי אלכסיס דה טוקוויל, שביקר בארצות הברית ב-1833, כי "רעיון ההרס" – הגרזן המונף ביד אדם על יערות אמריקה – הוא שהעניק לנוף את "החינניות הנוגעת ללב" שלו.

באמריקה הצפונית נמצאו אפילו כמה הוגי דעות שטענו כי האקלים דווקא השתנה לטוב מאז בוא המתיישבים הראשונים. עם כל עץ שנכרת ביערות העד, טענו בתוקף, האוויר נעשה בריא ונעים יותר. המחסור בראיות לא מנע מלהפיץ את התיאוריות שלהם. אחד מהם היה יו ויליאמסון, רופא ופוליטיקאי מצפון קרוליינה, שפרסם ב-1770 מאמר בשבחי הבירוא של כברות יער ענקיות. לטענתו, הדבר הועיל לאקלים. אחרים האמינו שבירוא היערות יגביר את הרוחות הנושאות אוויר בריא יותר מעל פני הארץ. רק שש שנים לפני ביקורו של הומבולדט באגם ולנסיה הציע אמריקני אחד לכרות עצים בלב היבשת כדרך מועילה ל"ייבוש הביצות" שלאורך החוף. הקולות המודאגים המועטים הוגבלו למכתבים פרטיים ולשיחות. בכללותו של דבר, הסכימו הרוב, "כיבוש השממה" הוא "היסוד לרווחים בעתיד".

האיש שעשה אולי יותר מכל אדם אחר להפצת ההשקפה הזאת היה חוקר הטבע הצרפתי ז'ורז'-לואי לֶקלֶר, הרוזן דה ביפון. באמצע המאה ה-18 צייר ביפון את תמונת יער העד כמקום תועבה מלא בעצים נשחתים, עלים נרקבים, צמחים טפילים, שלוליות של מי רקק וחרקים ארסיים. הישימון, טען, הוא עיוות. אמנם ביפון מת שנה לפני פרוץ המהפכה הצרפתית, אבל השקפותיו על העולם החדש עדיין עיצבו את דעת הקהל. היופי זוהה עם התועלת, וכל שעל שחולץ מהישימון היה ניצחון לאדם התרבותי על הטבע הלא-תרבותי. "עיבוד הטבע," כתב ביפון, הוא-הוא ה"יפה!"

הומבולדט, לעומת כל אלה, התרה באנושות ללמוד ולהבין כיצד פועלים כוחות הטבע, כיצד נשזרים כל החוטים השונים. האדם אינו יכול פשוט לשנות את עולם הטבע כראות עיניו ולתועלתו. "האדם יוכל לפעול על הטבע ולהפקיע את כוחותיו לשימושו," היה הומבולדט עתיד לכתוב, "רק אם יבין את חוקיו," יש בכוחה של האנושות להרוס את הסביבה, הזהיר, והתוצאות עלולות להמיט אסון. [עמ' 74-69]

שנים רבות לאחר מכן, בגיל 59, יצא שוב אל הדרך וערך מסע מחקרי ברוסיה (1829):

הומבולדט, כדרכו תמיד, התעניין לא רק בבוטניקה, בזואולוגיה ובגיאולוגיה, אלא גם בחקלאות וביערנות. הוא עמד על ההיעלמות המהירה של היערות סביב מרכזי הכרייה, כתב לקנקרין [שר האוצר הרוסי – מ.ה] על "המחסור בעץ לבנייה" ויעץ לו שלא להשתמש במנועי קיטור לניקוז מכרות מוצפים, משום שהדבר יצרוך יותר מדי עצי בערה. בסטפת בראבה, האזור שבו השתוללה מגפת הגחלת, עמד הומבולדט על ההשפעה הסביבתית של גידול בהמות אינטנסיבי. האזור היה אז (ועודו היום) מרכז חקלאי בסיביר, והאיכרים ייבשו ביצות ואגמים כדי להכשיר אדמות לעיבוד ולמרעה. הדבר גרם להתייבשות ניכרת של המישורים הביצתיים, וזו עתידה להימשך ולגבור, סיכם הומבולדט.

הומבולדט חיפש את "הקשרים המחברים יחדיו את כל התופעות ואת כל כוחות הטבע". רוסיה הייתה הפרק האחרון בתפיסתו את הטבע – הוא גיבש, אימת והשווה את כל הנתונים שצבר בעשרות השנים הקודמות. ההשוואה, לא התגלית, היא שהייתה נר לרגליו. לאחר זמן, כשפרסם את תוצאות מסעו ברוסיה בשני ספרים, כתב הומבולדט על הרס היערות ועל השינויים ארוכי-הטווח שמחוללת האנושות בסביבת קיומה. כאשר מנה את שלוש הדרכים שבהן משפיע המין האנושי על האקלים, הוא ציין את בירוא היערות ואת ההשקיה חסרת המעצורים, והוסיף עליהם, אולי ברוח הנבואה, את "המסות הגדולות של קיטור וגז" המיוצרות במרכזי התעשייה. שום איש, לפני הומבולדט, לא ראה באורח זה את היחסים בין האדם לבין הטבע. [עמ' 217]

וכבר אמר קהלת וכתב – "אין חדש תחת השמש". איכשהו נראה שאנו מצליחים להרוס את הסביבה או למצער לפגוע בה קשות. בקצרה – אנחנו הם אלה הכורתים את הענף שעליו יושבים אנו. אולי זה לא יקרה בקדנציה שלנו אך יום יבוא ו…

חלפו ימים. ומצאתי הזדמנות ומקום להוסיף נדבך לרשימה. לא שידעתי על קיומה או חיפשתי אחר קשר כלשהו ליהדות. אך מצאתי אותה. את הנקודה היהודית. הנה קורא אני בעיתון הארץ מאמר שכתב יעקב שביט ולפיו חיים זליג סלונימסקי (1904-1819), עליו כתבתי כאן, פרסם ב-1858, ספרון, שנשא את השם "אות זכרון לאלכסנדר פאן הומבאלד ביום מלאת לו שמונים ושמונה שנה, קורות ימי חייו, מסעיו, וספריו". מתוכו בחר שביט לצטט, ואני, עבדכם הנאמן, מצטט את המצטט כדלקמן:

"קורות ימי חיי האיש הגדול הזה נושאים בד בבד עם קורות השתלשלות החוכמות והמדעים, אשר הלכו ונתרחבו במשך שבעים השנה האחרונים, כי כל פעולותיו ומעשיו שר עמל וידע בהם כל ימי חלדו, המה ארוגים ומסובכים בתוך המדעים החדשים ההם. ומי האיש אשר שקד על דלתי החכמה לראות את הגדולות והנפלאות אשר הוציאו לנו הימים האחרונים האלה, ולא תבענה שפתיו תהילה להחוקר הגדול הזה? ע"כ [על כן] מצאתי את לבבי נכון לספר גם לבני עמנו התאבים לשמוע דברים בשפת עבר [עברית – מ.ה], את תולדות האיש היקר הזה, אם למען העיר את לבבם את תפארת הידיעות הרבות אשר נפוצו על הארץ בימינו אלה, ולהראות להם את היגיעות והשתדלות העצומות אשר יגעו ולא יעפו בהם החוקרים על ימי חלדיהם לגלות מצפוני החכמה ולהוציא האמת למענהו, וגם למען הקים בזה אות זיכרון לשם החכם ההוא על שדמות לשון עבר, עמד ברוב צדקתו וחסידותו לימין עם בני ישראל, לדבר טובה עליהם לעיני כל העמים והלשונות. וכל איש ישראל אשר אהבת עמו נגעה בלבבו, ימלא פיו תודה ותהילה לעבור החכם היקר ההוא, אשר לפני שמש ינון שמו וצדקתו תעמוד לעד."

ועוד הביא שביט מדברי סלונימסקי שציין, בעיקר את הספר "קוסמוס" [במקור 5 כרכים – מ.ה] שבו מוצגת הראייה המערכתית – הכלל עולמית: "להראות כי סיבה אחת לכל המסובבים ורוח אחד לכולם".

ועל זאת אמרו חכמים – כל עכבה לברכה. משום שהתעכבתי בפרסום הרשימה הצטרפה אליה הנקודה היהודית…

מראי מקום:

[1] אנדריאנה וולף (2017), המצאת הטבע – הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט הגיבור האבוד של הטבע, מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצאת שוקן.

[2] יעקב שביט (29.9.2019), "למען הקים בזה אות זיכרון לשם החכם ההוא על שדמות לשון עבר", הארץ, תרבות וספרות, עמ' 7.

צילומים: משה הרפז (1.12.18). כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן.

זכרו – הציטוטים מספרה של וולף שבהוצאת שוקן  הנם לעיונכם הפרטי בלבד ואין לעשות בהם כל שימוש פרט לקרוא (וליהנות) ולחשוב: איך הגענו לאן שהגענו. אני שימשתי כאן כיונת דואר בלבד©.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: