כמה מלים על י"ח ברנר הי"ד במלאת 99 ש' להירצחו

כמה מלים על י"ח ברנר הי"ד במלאת 99 ש' להירצחו. ברנר. יוסף חיים ברנר. קיצור תולדות: נולד ב-11.9.1881 בעיירה העונה לשם נובי-מליני (טחנת הקמח החדשה) באוקראינה שבתחום רוסיה הצארית. למד בישיבת פוצ'פ אצל אביו של אורי ניסן גנסין. עבר לביאליסטוק ושב, ב-1898 לפוצ'פ. עבר להומל לתקופה קצרה ובסתיו 1901 גויס לצבא הרוסי. בתחילת 1904, כאשר יחידתו התכוננה לצאת לסיביר אל מול היפנים (ע"ע יוסף טרומפלדור) ערק ונמלט אל לונדון. לאחר 4 שנים, בתחילת 1908 עבר אל לבוב היא למברג הגרמנית, בפלך גליציה שבשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית (היום זאת לביב אשר באוקראינה). הוא שהה בה כשנה. בפברואר 1909 ירד בנמל חיפה ומצא עצמו בא"י העות'מנית שהפכה לאחר מכן לא"י המנדטורית. בתרפ"א פרצו בארצנו מהומות. קדימון למאורעות תפר"ט שלעצמן היו קדימון למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. יש הרואים בהן את תחילת המאבק המזוין על הארץ, בינינו לבין הערבים. י"ח ברנר נרצח ע"י פורעים ערבים ב-2.5.1921 בעת נסיגתו, ונסיגת חבריו, שישה במניין, מבית יצקר (בית מנטורה או הבית האדום) בו שהו, לכיוון ת"א הקטנה של אותם ימים רחוקים. הם כנראה פגשו מסע הלווייה של צעיר ערבי שנהרג יום לפני כן. ההמון השתלהב: "איטבאח אל-יהוד". עמו נרצחו: יהודה יצקר, אבהרם יצקר, צבי שץ, צבי גוגיג, יוסף לואידור. הרוצחים התעללו בגופות הנרצחים.

לזכרו, במלאת 99 שנה להירצחו, רואה אור רשימה זאת. נכון, אין זה "מספר" עגול, אבל הנחת העבודה שלי היא שבשנה הבאה יהיו/תהיינה רבים/ות שיהיה להםן מה לכתוב ולהביע. אז הקדמתי בשנה. וחוץ מזה – 99 נראה עגול לא פחות מ-100. אולי אף יותר…

***

פרופ' אניטה שפירא כתבה ת'ביוגרפיה על ברנר (ברנר – סיפור חיים, עם עובד, 2008). הולך אני בעקבות הסופר חיים באר, הטוען כי יש ומהותו של הסיפור כבר מתומצת במשפטי הפתיחה, ולפיכך אצטט מתוך הספר עבורכםן את פרק המבוא (שם, 7):

"ישבתי בחדר המיטות בשעה מאוחרה בלילה שקוע בקריאה. נפתחה הדלת, מבלי דפוק יד עליה תחילה, ואיש נכנס ומבלי הוציא הגה מפיו השתטח אפיים ארצה, הילקה את גופו, קם והסתלק בחפזון.

" – ברנר? – השתוממה אשתי.

" – ברנר! – אמרתי".

תיאור זה של אשר ביילין את ברנר הוא אופייני כשם שהוא יוצא דופן. הניגודים והמתאמים בין הסופר לאדם, הקדוש למטורף, הנעלה לשפל, הרך לנוקשה, המקרב למרחיק, המאמין לכופר, היו חלק בלתי נפרד מאישיותו. קשה למצוא אדם שהסתירות שבנפשו מצטרפות לדיוקן כובש לב כמו ברנר. אהבו אותו בלהט ושנאו אותו בלהט. הוא עורר רגשות מנודים, אך לא היה אפשר להישאר אדיש כלפיו. היו שראו בו את נביא ארץ ישראל החדשה, מוכיח בשער המבקש להזעיק את עמו לעשות מעשה ולהתיר את אסוריו בטרם תבוא עליו שואה, והיו שראו בו מי שמוציא את דיבת העם היהודי רעה, שונא עצמו ושונא חברתו, רואה שחורות שאינו מבחין באור העולה. היה בו גם זה וגם זה. ברנר נמנה עם בני דור שחיפשו אמונה, לאחר שאיבדו את האמונה באל. בעיני בני דורו הוא נתפס כאיש האלוהים בעולם ללא אל, והם עיטרו אותו בעטרת קוצים ובעטרת קדושה. הוא היה סופר עברי שהשפעתו גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם, ההרצאות שהרצה. שעה שראה הוא את ייעודו בעולם הספרות והתרבות העברית, ראו בו חבריו את מצפון החברה היהודית המתגבשת בארץ ישראל, את מורה הדרך הרוחני בתהפוכות ההיסטוריה במאה העשרים, חוליה מקשרת בין העבר היהודי ובין העתיד היהודי, אם יהיה. ויחד עם זאת הוא סימל את המרד הבלתי פוסק במציאות הקיימת, את התביעה הנוקשה להביט בלי למצמץ בתהומות החיים, את החשיפה העצמית חסרת הרחמים. ואולם למרות כל אלה, הוא גם הביא נחמה. המסע בעקבות חיי ברנר הוא מסע אל תהומות נפשו של האדם, הסופר, ואולי גם הדור.

***

ובהמשכו של סיפור חיי ברנר, מצאתי קטע נוסף, תמציתי ומהודק (שם, 186):

היה ניגוד חריף בין אישיותו הספרותית ובייחוד זו הפובליציסטית של ברנר, ובין דמותו בשר ודם. ברנר הפובליציסט היה כולו קוצים: חושף כל נגע, כל חולשה, מנקר בכל פצע מדמם. עטו החד לא ידע רחמים. לעומת זאת, היה ברנר האיש כולו חמלה, דאגה, אהבת הבריות. הפינות החדות שבאישיותו התגלו בכתיבתו, לעתים מתוך הגזמה זועקת, כאילו כל התקפנות שבו התנקזה אל הכתוב. אך בחיי יום-יום היה איש רך, עדין, נענה לכל אדם.

***

מאליו מובן שניתן היה לצטט מלים ומשפטים נוספים מספרה של שפירא. אך זאת הפריבילגיה שלי ככותב הרשימה אותה אתםן קוראים/ות… גילוי נאות: תמה ולא נשלמה מלאכת הציטוט. בהמשך רשימה זאת אצטט עוד משפט אחד.

***

ברנר ועגנון עלו ארצה ב-1909. ברנר אז כבן 30 ועגנון כבן 20. ברנר כסופר ידוע ועגנון עוד בחיתוליו הספרותיים. עדיין היה צ'צ'קס או איך שכותבים זאת ב"ט" ו-"ש" המחליפים את ה"צ". עגנון ראה בברנר סוג של מנטור, לא רק לענייני ספרות, ומעיד על עצמו כי בארבע שנותיו הראשונות בא"י, טרם ירידתו לגרמניה (ועלייתו השנייה לאחר כעשור), כי "ידו לא זזה מידי"… ונזכיר לקוראות ולקוראים כי ברנר הוציא לאור את ספרו הראשון של עגנון בא"י – "והיה העקוב למישור".

עגנון, בשלב שהייתו בגרמניה, ניתק עצמו מברנר וגם לא כתב דברי הספד על מותו. שנים רבות לאחר-כן, חיבר את ספרו "תמול שלשום". בן דמותו של ברנר מצוי בדפים הללו. חלפו כ-40 מיום הירצחו של ברנר ועגנון חיבר, בתשכ"א, מאמר לזכר של ברנר [ש"י עגנון, תש"ס, "יוסף חיים ברנר בחייו ובמותו", בתוך: מעצמי אל עצמי, שוקן, עמ' 147-115]. מממנו אצטט מספר מלים:

ברנר קידש את חייו במיתתו וקידש את מיתתו בחייו. טהורים וזכים היו חייו, לא נמצא בהם שמץ פסול. לא ביקש כבוד לעצמו ולא רדף אחר הממון ועל אחרים לא התנשא. חבר היה לכל נדכא, אח וריע לכל אדם.

מבני העניים יצא ברנר ומעוני אל עוני הלך. מבית אביו העני לישיבה של תורה, ומישיבה של תורה לעמלה של פרנסה. בנפשו הביא לחמו, פרוסה כשרה מיגיע כפיו. באהבה ובחיבה קיבל עליו את גזירת העניות, לא קבל ולא התאונן. באהבה ובחיבה קיבל עליו את גזירת העניות, לא קבל ולא התאונן. אדרבא הוא עשאה עטרה לכל ימי חייו. ואפילו כשניתן לו להחליף את אורח חייו בחיים טובים לא החליף ולא שינה. עושה היה כפועל ונהג בעצמו כשכיר יום, שאין לו אלא שכר פעולתו בדוחק ובצמצום. לא אתעכב על עבודתו בצבא הרוסי ועל בריחתו משם, ולא אדבר על ימי ישיבתו בלונדון במרתף של עוני, שהיה עושה את מלאכתו ביום בבית דפוס כסדר אותיות ובלילה היה עורך את המעורר, בזמן שדימו שהגיע קצה של הלשון העברית ופסקו סופרינו מלתת את תנובתם. על מה אדבר אני, על מה שחזיתי בו בברנר.

היום שלושים יום לעומר. לפני חמישים ושלוש שנים בימי ספירת העומר כשעליתי לארץ ישראל שיברתי את הדרך ונכנסתי ללמברג כדי לפוש מידידי שהיו לי שם ובראשם החכם ר' אליעזר מאיר ליפשיץ ז"ל. מצאני סופרינו הגדול שופמן שיחי' וביקש לעשות לי נחת רוח והביאני אצל ברנר.

באנו לחדר אחד וראיתי שם אדם מסורבל ושחוי, לבוש בגדים מהוהים, שתמהתי עליו שהוא מדבר עם שופמן כאדם שמדבר עם חבירו ותמהתי על שופמן שהוא מדבר עמו כאדם שמדבר עם חבירו. לא הספקתי לצאת מאותן התמיהות עד שבאה תמיהה שלישית קשה מן הראשונות. מסורבל זה ברנר היה. ברנר שתיארתי אותו בדמות אדם סופר. אף על פי שהכרתי כבר כמה סופרים ובתוכם שלום עליכם עדיין לא באה רוח דמיוני על סיפוקה ועדיין ביקשתי לי צורת סופר כמות שצריך היה היוצר ליצור אותה. על כרחי הוצרכתי להשלים עם המציאות שזהו ברנר שהיה שמו מבהיק מתוך השילוח ומתוך שאר כתבי עתים ומתוך המעורר שנערך על ידו. זה האיש וזה לבושו. איש שאינו מצטיין בשום דבר מן הדברים החיצונים שרוב בני אדם להוטים אחריהם, אבל מצויין הוא בדברים שלאו כל אדם זוכה. אין צריך לומר, כשרון סופרים, אלא אף שיחתו מצויינת היתה בפשטותה ובתמימותה. לא היתה בה חריפות יתירה אלא אמת לאמיתה. בהרגשה עמומה הרגשתי כאילו היה אומר מה אנו ומה חיינו ומה צורך בלשון מדברת גדולות. וכשסיפרתי לו שאני עולה לארץ ישראל אמר לו לשופמן, אפשר שבאמת לא נשתייר לנער עברי אלא ללכת אל ארץ העברים. (שם, 116-115)

***

בעקבות מאורעות פסח תר"ף בירושלים, כותבת שפירא, הציבור היהודי, לפי ברנר, צריך להתגונן מפני הערבים ולא להתחבא בנוסח הפוגרומים ברוסיה. וכך כותב ברנר המצוטט ע"י שפירא (שם, 337):

אל הרחוב נצא להגן על נפשנו כמה שאפשר. אין דבר. את כולנו לא ישמידו. מחר אולי תידקר היד היהודית הכותבת את המלים האלה, איזה 'שיך' או 'חג" ינעץ בה את פגיונו לעיני המושל האנגלי…

ולא ידע ברנר כי ניבא את מותו. נסיבות מותו לא נחקרו עד תום. בימינו היינו טוענים כי זהו מחדל והמהדרין היו מוסיפים – טיוח. כך או כך, בימים בהם נכתבה הרשימה, מנועים אנו מלשוטט בחוצות, סתם כך ללא מטרה, פרט לשבור שבר. וכך נבצר ממני להגיע, מעירי אל בית העלמין הישן ברח' טרומפלדור בת"א, שם קברו.

***

בספרו "מכאן ולכאן" (אתר פרויקט בן יהודה) פורש ברנר את צוואתו:

זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי-הויתי וזוהי צואתי האישית:

החיים רעים, אבל תמיד סודיים… המות רע.

העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.

האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר.

לעם-ישראל, מצד חוקי ההגיון, אין עתיד.

צריך, בכל זאת, לעבוד.

כל זמן שנשמתך בך יש מעשים נשגבים

ויש רגעים מרוממים.

תחי העבודה העברית האנושית!

***

ועוד מציתי שלושה שירים של ריטה קוגן המוקדשים לברנר, מחוות לשיטתה. גם היא, המשוררת, הקדימה בשנה את ציון שנת ה-100 לרצח:

***

עד כאן מספר מלים שקבצתי, מהתם להכא, אודות י"ח ברנר הי"ד במלאת 99 ש' למותו.

מי שיש בכוחו/ה ויש לו/ה זמן – ראו סרט של כשעה על ברנר מתוך פרויקט העברים של יאיר קדר. גם הסרטים האחרים מומלצים בחום.

***

© כל הזכויות שמורות למחברי הספרים ולהוצאות לאור. וגם לפרויקט "בן יהודה" ממנו נלקחה צוואת ברנר. הרשימה מיועדת לקריאה בלבד ואין לערוך בה שימוש כל שימוש אחר. אני רק השליח…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: