אל-קלאפטה

אל קלפאטה (El Calafate). עיירה ארגנטינאית בדרומה של פטגוניה. האינדיאנים המקומיים, בני שבט טהואלצ'ה, הגיעו לכאן מתישהו. מתי בדיוק? לפני כך וכך אלפי שנים. לעומתם, האדם הלבן הגיע לכאן רק ב-1867. הייתה זאת משלחת סקר. כמו לואיס וקלארק הצפוניים שטה משלחת חקר נהרות, במשך 33 ימים, במעלה נהר סנטה קרוז והגיעה אל אגם ארגנטינה עליו כבר סיפרנו לכםן כאן. לקח להם, לארגנטינאים, פחות זמן מהחבר'ה הצפוניים. אבל גם המסע היה פחות הירואי…

ואחר-כך הגיעו המתיישבים הראשונים והכבשים. כבשים כמעט שאין. ענף הגידול העיקרי, שממנו מוציאים המקומיים את לחמם, הוא התיירים. גידול תיירים הוא ענף כלכלי משמעותי. הנשיאה הקימה ש"ת והחלה נהירה של תיירים שכן זאת עיירת המוצא לשמורת הקרחונים. וכל שנה יותר ויותר תיירים מגיעים אלה. גם אלה הבאים מבואנוס איירס לבקר הם על תקן של תיירים…

מתוך האתר של "אקו" (כתב: גיא נוימן) שואב אני אגדה. שכן – אין כמו אגדה המתווספת אל תמונה ואל סיפור המעשה. יש בה את אותו ה"בונוס" שכולנו תרים אחריו. השם "אל-קלאפטה" נלקח משמו של שיח, קוצני, שפריחתו צהובה ופירותיו כאוכמניות סגולות. והטעם – מתוק/חמוץ. לא הזדמן לנו לטעום.

"בני שבט טהואלצ'ה מספרים כי קלפאטה הייתה בתו האהובה של ראש שבט חזק ונערץ. כל הבחורים בשבט העריצו את יופיה, וניסו לשהות במחיצתה ככל שיכלו. בייחוד היו ידועות עיניה העגולות והסגולות. לרוע המזל התאהבה קלפאטה בלוחם משבט מפוצ'ה, שבט יריב שאנשיו מתגוררים בשטח המצוי כיום בתחומי צ'ילה. אביה, שלא יכול היה להסכים לשידוך, פנה אל מכשף השבט וזה הפך את הנערה לשיח. הפירות הסגלגלים של שיח הקלאפטה מבשילים בעונת הקיץ ורבים הם הממינים כי טעימתם היא סגולה לחזרה לאל קלאפטה.

בני שבט המפוצ'ה, שהכירו גם הם את הפירות הטעימים של השיח, החזיקו במסורת שונה. על פי מסורתם נדדו בעבר בני השבט באזורי ההרים בחיפוש אחר ציד, והופתעו על ידי סופת שלג. ראש השבט החליט להפסיק את המסע, ולחזור אל אוהלי השבט שבמישורים. יחד איתם הייתה אישה זקנה וחכמה בשם קוּנק שמשמעו קלאפטה בשפת בני מפוצ'ה. קונק לא יכולה הייתה ללכת מהר ועיכבה את הקבוצה כולה, וכמנהג השבט הודיע לה במנהיג כי תיאלץ להישאר מאחור. לאחר שבנו לה אוהל והותירו בידה עורות כבשים, עצים לחימום ואוכל, המשיכו בני השבט בדרכם. קונק התקיימה מהמזון שהותירו לה וכשאזל החלה לאכול שורשים וקליפות עצים. על פי מסורת בני מפוצ'ה הייתה קונק "מאצ'י", מעין מכשפה. כאשר נותרה לבדה דיברה עם הציפורים והבטיחה להן כי אם תישארנה איתה היא תלמדן כיצד לשרוד בחורף הקשה. כאשר הגיע החורף לשיאו, כינסה קונק את הציפורים, והצביעה על פירות סגולים ובלתי מוכרים. היא קטפה כמה מהם, והציעה לציפורים את הזרעים הקטנים שבתוכם. כאשר אכלו הציפורים את הזרעים, לא רצו עוד לעזוב את המקום. זמן רב חלף ולבסוף מתה קונק לקול שירת הציפורים. ביום שלאחר מותה צמח על קברה שיח יפהפה עטור בפרחים רבים ובפירות סגולים ששימרו את תכונתם הנושנה, וכל האוכל מהם מתקשה לעזוב את המקום."

קיבלנו אפוא שתי אגדות במחיר של אחת. מחיר מבצע. ועל שבט המפוצ'ה ניתן לקרוא ברשימתי שקישורה הוא כאן.

ואחרי שביקרנו את קרחון אופסלה הנשפך אל "לגו ארחנטינה" הוא "אגם ארגנטינה", ולפני שנמריא אל התחנה הבאה, היא בירת המדינה – בואנוס איירס –  עיר "האוויר הטוב", ערכנו סיור בחצרות האחוריות של העיירה אל קלאפטה. שיהיה.

וזאת אשר ראינו:

צילומים: משה הרפז (נוב' 17). © כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: