עגנון לחודש אדר – אין כמו אמא!

ש"י עגנון (נווה צדק). צילום: משה הרפז

ש"י עגנון נפטר לפני 50 ש'. נשתדל, אחת לחודש, בשנה זאת, להציג בפניכם/ן, הקוראות והקוראים, ציטוט מקולמוסו. התחייבות לא קלה. אבל אנו מורגלים באירועים מתמשכים.

והפעם: אין כמו אמא! מתוך דברים שנשא ש"י עגנון בספרית שוקן באירוע למלאת לו ששים שנה (אב תש"ח):

"מקובל מצדיקים שסיפורי הבעש"ט מסוגלים לנשמה ומסוגלים לדברים הרבה. ברשותכם מורי ורבותי, אתחיל ואספר.

מעשה, פעם אחת אמר הבעש"ט לתלמידיו, סעו לעיר פלונית והשתדלו להקביל פניו של פלוני שהוא צדיק גדול, אחד מל"ו נסתרים. יצאו ושכרו להם עגלה ונטלו טלית ותפילין ונסעו כמה שנסעו עד שהגיעו לאותה העיר וזכו להקביל פניו של אותו צדיק. כשחזרו שאל אותם הבעש"ט, ראיתם אותו? אמרו, רבי ראינוהו, – ומה ראיתם בו? אמרו לו, כל המעלות שאנו רואים בך רבנו הקדוש מצאנו בו. ניענע להם הבעש"ט בראשו ושתק שעה קלה. אחר כך חייך ואמר, אמת נכון הדבר. כל מה שיש בי יש בו. שהוא בן גילי בן מזלי. בשנה אחת נולדנו ובחודש אחד נולדנו וביום אחד נולדנו ובשעה אחת נולדנו ובמזל אחד נולדנו. וכשהגיעה שעתנו לרדת לעולם השפל חזרנו על כל המצוות, מה מצוה אפשר לו לעובר לקיים במעי אמו, ומצאנו שמצוה אחת יש שאפשר לקיימה, זו כיבוד אם. קיבלנו עלינו שכל זמן שכל אחד שרוי בבטן אמו לא יצער את אמו, לא יפרכס במעיה ולא יתרוצץ שם כדי שלא יגרום לה צער הריון. ומהולל שם ה' שעלה הדבר בידינו והיינו שרויים כל אחד בבטן אמו בהשקט ובמנוחה, לא התרוצצנו ולא גרמנו לאמא שום צער, כך כל תשעה ירחי הלידה. וכיון שהתחזקנו באותה המצוה שוב לא הנחנו ממנה. וכשיצאנו לאויר העולם נוהגים היינו שתיקה בעצמנו. לא היינו בוכים כשאר התינוקות ולא היינו מגביהים את קולנו, כדי שלא לצער את אמא. אלא אני כל זמן שהיתה אמי עמי בבית הייתי מוטל לי בעריסה בלא להשמיע קול. אבל כשיצאה אמי לשוק מיד הרימותי קול צעקה והייתי גועה ובוכה. וכשחזרה שוב שכבתי לי במנוחה ולא צעקתי. ושוב כשהיתה פורשת ממני לשעה קלה לילך לחוץ שוב בכיתי וצעקתי. כך כל הימים. היו השכנות מתרעמות על אמא ואומרות, כמה אשה זו מתאכזרת על בנה, שמניחה אותו יחידי ונותנת לו לבכות ולצעוק. היתה אמא תמיהה ואומרת, מכירה אני את בני שאינו צועק ואינו בוכה, והן אומרות, אם כן שבי עמו בבית ותשמעי. ישבה אמא יום ושני ימים ולא פרשה ממני ושכבתי לי אני בנחת ולא השמעתי את קולי. משראתה אמי שאיני בוכה יצאה לה לשעה קלה. כיון שיצאה התחלתי גועה ובוכה. ושוב אמרו לה שכנותיה לאמי מה שאמרו והשיבה להן אמא מה שהשיבה. אבל חברי זה לא היה בוכה אפילו כשהלכה אמו ממנו והיה מוטל בעריסתו ולא היה מגביה קולו. משום כך זכה חברי שנעשה צדיק נסתר, ואני יצא דיני להיות מפורסם. ובאמת כל מה שיש בי יש בו, אלא משום שלא ציער את אמו לא בפניה ולא שלא בפניה זכה להיות נסתר, ואני שגרמתי לה לאמי יסורים שלא בפניה נעשיתי מפורסם."

ומוסיף עגנון את שורות המחץ שכן אין כעגנון לעניין זה:

"מורי ורבותי, כנגד מה סיפרתי סיפור זה? כנגד חברי בני גילי. כל המעלות שמניתם בי יש בהם, ויש בהם מעלות יתירות עלי, אלא אני כל זמן שאמא עמי שרוי אני בנחת ואיני מגביה קולי, כיון שהיא פורשת ממני לשעה קלה אני גועה ובוכה, ומשום כך יצא דיני להיות מפורסם."

ש"י עגנון (תש"ס), מעצמי אל עצמי, שוקן, עמ' 37-36.

עגנון / מעצמי אל עצמי (דף שער קדמי)

רשימה זאת נועדה לקריאה בלבד ואין לעשות/לערוך בה שימוש מסחרי כלשהו. אף אנכי עושה כך – ולראיה אין באתר זה – המתבונן – פרסומות ואיני מתפרנס מכך. אני רק השליח… הזכויות שמורות להוצאת שוקן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: