מחווה לש"י עגנון – 50 ש' לפטירתו (17.2.1970)

ש"י עגנון פרש מאתנו והלך לעולמו ב-י"א באדר א' ה'תש"ל (17.2.1970). ראו ברשימה זאת מחווה לסופר. ובחרתי, כמתבקש מאליו, להביא בפניכם את נאומו אותו נאם בטקס קבלת פרס נובל לספרות (אותו חלק עם אחת פלונית, משוררת בשם נלי זק"ש, אף היא משבטנו, וטען שאינו מכיר מי היא ושמה לא הגיע לאזניו), כ-4 שנים לפני פטירתו.

הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השוודית גבירותי ורבותי,

רבותינו זיכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה, צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פרות טובים, מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראייה. ראה חמה במחזור הגדול בתקופת ניסן, ראה ראייה ראשונה אילנות בפריחת ניצנם בחודש ניסן, ראה אילנות טובים ובריות נאות, מברך. כיוצא בזה לגבי שמועה.

ברכה אחת מברכות השמועה נתגלגלה לי על ידכם, אדונים יקרים.

מעשה ובא אצלי המיופה-כוח השוודי ובישרני שזיכתה אותי האקדמיה השוודית בפרס נובל, בירכתי בשם ומלכות כדין השומע שמועה טובה לו ולאחרים, ברוך הטוב והמיטיב. הטוב שנתן האל הטוב בלב חכמי האקדמיה המפוארת לזכות סופר מסופרי לשון הקודש בפרס הגדול והנכבד, והמיטיב, שהטיב עמי שבחרו בי. ועתה שבאתי עד הלום אברך עוד ברכה אחת כדין רואה מלך, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שנתן מכבודו למלך בשר ודם. ועליכם, חכמים מפוארים, אני מברך כדין ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם.

אמרו בגמרא [סנהדרין דף כ"ג עמוד א], נקיי הדעת שבירושלים לא היו מכנסים בסעודה, אלא אם כן יודעין מי יושב עמהם. ובכן אומר לכם מי אני שנכנסתם עמי בסעודה.

מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אחי בני עמי שומעים, לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה, נתנו לי לעשות שירים בכתב.

משבט לוי אני בא, ואני ואבותי מן המשוררים שבבית המקדש היינו, ומסורת קבלה במשפחת בית אבותי שמזרעו של שמואל הנביא אנו באים ושמו נקרא עלי.

בן חמש שנים הייתי כשכתבתי את שירי הראשון. מתוך געגועים על אבא כתבתיו. מעשה ונסע אבא ז"ל לרגל עסקיו. תקפו עלי געגועי עליו ועשיתי שיר. מכאן ואילך עשיתי שירים הרבה. מכל השירים שעשיתי לא השתייר כלום. בית אבא, שהנחתי שם חדר מלא כתבים, נשרף במלחמה הראשונה ונשרפו עמו כל שהנחתי שם. והאומנים הצעירים, החייטים והסנדלרים, שהיו שרים את שירי בשעת מלאכתם, נהרגו במלחמה הראשונה, ואותם שלא נהרגו במלחמה, מקצתם נקברו חיים עם אחיותיהם בבור שכרו לעצמם בפקודת האויב, ורובם נשרפו במשרפות אושוויץ עם אחיותיהם שפיארו את עירנו ביופיין והנעימו בקולן המתוק את שירי.

כגורל השרים והשרות שעלו הם ושירי באש היה גורל הספרים שעשיתי אחר כך. כולם כאחד עלו בלהב השמים בדליקה שנפלה בביתי בלילה אחד בהומברג עיר הרחצה, ואני מוטל הייתי חולה בבית החולים. ובתוך הספרים שנשרפו היה רומן גדול של שישים גיליונות דפוס שהודיע עליו המו"ל שהוא עומד להוציא את החלק הראשון. עם הרומן הזה, בצרור החיים שמו, נשרף כל מה שכתבתי מיום שירדתי מארץ ישראל לגולה וכן ספר שעשיתי עם מרטין בובר. מלבד ארבעת אלפים ספרים עבריים, שרובם באו לי בירושה מאבותי ומקצתם קניתי בכספי שקימצתי מלחמי.

אמרתי כאן, מיום שירדתי מארץ ישראל, ולא סיפרתי שדרתי בארץ ישראל. ובכן אספר. בן תשע-עשרה ומחצה עליתי לארץ ישראל לעבוד אדמתה ולאכול מיגיע כפי. מפני שלא מצאתי עבודה ביקשתי לי את פרנסתי ממקום אחר. נעשיתי מזכיר של ועד חובבי ציון ומזכיר של המועצה הארץ ישראלית, שהייתה מעין הפרלמנט בדרך, וכן הייתי המזכיר הראשון של בית משפט השלום. על ידיהם זכיתי להכיר פנים אל פנים כל אדם בישראל, ואותם שלא הכרתי על יי אותן המשרות הכרתי מתוך אהבה ורצון להכיר את בני עמי. קרוב לוודאי שבאותן השנים לא היה בארץ ישראל איש או אישה או תינוק שלא הכרתי.

אחר שריפת כל קנייני נתן ה' חוכמה בלבי לחזור לירושלים. חזרתי לירושלים, ובזכותה של ירושלים כתבתי כל אשר נתן ה' בלבי ובעטי. אף עשיתי ספר על מתן תורה וספר לימים נוראים וספר על ספריהם של ישראל שנתחברו מיום שניתנה תורה לישראל.

מיום שחזרתי לארץ ישראל יצאתי משם שתי פעמים. פעם אחת לשם הדפסת ספרי שהוציא זלמן שוקן ופעם אחת נסעתי לשוודיה ולנורווגיה. משורריהם הגדולים נתנו בלבי אהבה וחיבה לארצותיהם עד שאמרתי אלך ואראה אותן. עתה באתי בפעם השלישית כדי לקבל ברכה מכם, חכמי האקדמיה.

בימי ישיבתי בירושלים כתבתי סיפורים גדולים עם קטנים. מקצתם נדפסו, רובם עדיין בכתובים.

כבר סיפרתי שראשית מעשה שירי מתוך געגועים על אבא באו. אף ראשית לימודי מאבא בא לי וכן מהדיין שבעירי. קדמו להם שלושה מלמדים שלמדתי אצלם בזה אחר זה משנת שלוש ומחצה לחיי עד שנעשיתי בן שמונה ומחצה.

רבותי בשירה ובספרות מי הם? דבר זה שנוי במחלוקת. יש רואים בספרי השפעות של סופרים שאני בעוניי אפילו את שמותיהם לא שמעתי, ויש רואים בספרי השפעות של משוררים שאת שמותיהם שמעתי ואילו את דבריהם לא קראתי. דעתי אני מה היא? ממי קיבלתי יניקה? לאו כל אדם זוכר כל טיפת חלב ששתה מה שמה של אותה פרה ששתה מחלבה. כדי שלא להוציאכם חלק, אנסה לברר ממי קיבלתי מה שקיבלתי.

ראשון לכולם כתבי הקודש, מהם למדתי לצרף אותיות. שניים להם משנה ותלמוד ומדרשים ופירוש רש"י על התורה. אחריהם הפוסקים ומשוררינו הקדושים וחכמי ימי הביניים ובראשם אדוננו הרמב"ם ז"ל.

משהתחלתי לצרף אותיות לועזיות קראתי כל ספר שנזדמן לידי בלשון גרמנית, ובוודאי קיבלתי מהם כפי שורש נשמתי. מקוצר הזמן לא אעסוק בביבליוגרפיה ולא אזכיר שמות. אם כן, למה פירטתי את ספרי היהודים? מפני שהם העמידוני על עיקרי. ולבי אומר לי שהם המליצו עלי לכות בפרס נובל.

השפעה אחרת קיבלתי מכל איש ונכל אישה ומכל תינוק שנזדמנו לי בדרכי, הן יהודים הן אינם יהודים. שיחת הבריות, סיפורי מעשיהם נחקקו בלבי ומהם עלו על עטי. כיוצא בהם מראות הטבע. ים המלח שרואה הייתי בכל יום מגג ביתי עם הנץ החמה, נחל ארנון שטבלתי בו, לילות שעשיתי עם חסידים ואנשי מעשה בחצות לילה אצל הכותל המערבי עיניים נתנו לי לראות את ארצו של הקדוש ברוך הוא, שנתן לנו את העיר ששיכן שמו עליה.

כדי לא לקפח שכר כל בריה חייב אני להזכיר בהמות, חיות ועופות שלמדתי מהם. כבר אמר איוב [פרק ל"ה, פסוק י"א]: מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. מקצת מה שלמדתי מהם כתבתי על ספרי. אבל חוששני שלא למדתי כל צורכי. הרי ששמעתי קול נובח, קול ציפור מצייצת, קול תרנגול קורא, איני יודע אם מודים לי על כל מה שסיפרתי עליהם או אם קוראים עלי תיגר.

קודם שמסיים אני את דברי אומר עוד דבר. אם שיבחתי את עצמי יותר מדי, למענכם שיבחתי את עצמי, כדי להניח את דעתכם של שימת עיניכם עלי. כשאני לעצמי מאוד מאוד קטן אני בעיני. כל ימי אינו זז ממני המזמור שאמר דוד [תהילים קל"א]: ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אם מוצא אני חיזוק לעצמי הוא שזכיתי לדור בארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת אותה לנו כמו שכתוב [יחזקאל ל"ז, פסוק כ"ה]: וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי יעקב אשר ישבו בה אבותיהם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם.

אני טרם אכלה את דברי אתפלל תפילה קצרה. הנותן חוכמה לחכמים ותשועה למלכים, לאין שיעור חוכמתם ירבה וינשא את מלככם, בימיו ובימינו תיוושע יהודה וישראל ישכון לבטח. ובא לציון גואל ושמחת עולם ליושביה והתענגו על רוב שלום, כן יהי רצון, אמן.

מעצמי אל עצמי

את נאומו של ש"י עגנון ניתן ליירט בכמה וכמה כתובים. אני בחרתי להביא את הנוסח המופיע אצל: אניטה שפירא (עורכת), אנו מכריזים בזאת – 60 נאומים נבחרים, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2008, עמ' 104-101.

צילום: משה הרפז. הצילום נלקח, ב-2016, מקיר שניצב בפינת רח' אמזלג וסמטת אמזלג. נווה צדק. עברו שנים והקיר נצבע מחדש. יהי זכרו ברוך…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: