קיר הילידים בפוארטו נאטלס

יבשת אמריקה. חציה הדרומי. צ'ילה. דרום צ'ילה. פוארטו נאטלס. שער היציאה אל מה שיכולה להציע שמורת הטבע "טורס דל פיינה" לתיירים כמונו. אך רגע לפני שעולים על ההסעה מכאן לשם – צדה העין קיר. לאורכו של הרחוב. ועל הקיר – ציורי קיר. והקיר ארוך. כאורך מגרש כדורגל. ויש סקרנות ויש עוד זמן טרם נצטרך לעלות על ההסעה. שהיא רק שלנו – ואם נאחר קמעה לא יקרה אסון…

נקרא לקיר ולציוריו בשם: "קיר הילידים". המראות – מוטיבים של הילידים טרם השתלטות האדם הלבן, המהגר, במקרה שלפנינו ההיספאני, עליהם, על האינדיאנים/הילידים המקומיים – מפוצ'ה (Mapuche) –  ועל אדמותיהם. פירוש השם בשפת הילידים הוא הלחם/מישלב של "עם/אנשים" ושל "ארץ". דהיינו – "אנשי הארץ". שם גנרי לאינדיאנים של פטגוניה.

עם המפוצ'ה הם תושביה הילידים של פטגוניה שהיגרו לכאן לפני יותר מריבוא שנים כאשר ניתן היה לעבור בין היבשות אמריקה ואסיה ברגל. מיצר ברינג עוד לא היה מיצר אלא קשר יבשתי שנעלם כאשר גבהו מי הים עם תום עידן הקרח האחרון. בני המפוצ'ה מאגדים בתוכם מס' קהילות אתניות תחת לשון אחת. לא בהכרח אותה האמונה, הדת הפגנית, המסורות. מספרם נאמד בכ-10% מכלל האוכלוסייה הצ'יליאנית.

בין מלחמות לבין הסכמים – החזיקו המפוצ'ה מעמד שנים רבות כנגד הכובשים הספרדים. עד 1773. או אז הרימו ידיים. וכמו במקומות רבים אחרים – בסוף של יום כרת האדם הלבן ברית והסכם עם היליד – אינדיאני כזה או אחר, מאורי או אפריקני. ומאליו מובן שהפר את שנחתם…ב-1817 יצאה צ'ילה לדרכה ומכיוון שאנשי הארץ תמכו, משום מה, בספרדים ולא במורדים, נפתחה חזית חדשה. צ'ילה ושכנתה, ארגנטינה, נלחמו זו בזו על ייצוב הגבול ביניהן שחילק את פטגוניה. המפוצ'ה חצצו בין צפון צ'ילה לדרומה. לצנינים בעיני צ'ילה. בניגוד לפרא האציל שנלחם בכובש ציינו עתה את הלוחם המפוצ'י כבטלן, פרא, שיכור ועוד כהנה וכהנה. צ'ילה תקפה את שטח המפוצ'ה פעמיים. ב-1869 וב-1881. לאחר המלחמה האחרונה נושלו המפוצ'ה מאדמתם. צ'ילה יצרה בעלות על שטח טריטוריאלי רציף בין הצפון לבין הדרום. על-חשבון הילידים…

בני המפוצ'ה רוכזו בשטחים שהועידה להם הממשלה. מפוצלים. פה ושם. הפרד ומשול. היליד קיבל כ-70 דונם לגולגולת. הכובש לקח לעצמו כ-5,000 ד' פר ראש (נתונים ממוצעים). ממגדלי בקר הפכו אפוא המפוצ'ה לאיכרים מרודים. אין פלא שחלק גדול מהילידים התדרדר לעוני. תוסיפו לכך אפליה וגזענות. מה תקבלו?

כאמור, לקראת סוף המאה ה-19, כיסחו הלבנים את האדומים (אם אפשר לקרוא להם כך. אולי עדיף לקרוא להם – הילידים) באופן סופי. זאת אין הילידים שוכחים. נהפוך הוא, זאת הם זוכרים גם זוכרים. אז נתנו להם לעטר קיר… זאת התרופה? אין הדבר פותר את הבעיה. ומתחת לראדר, למכ"ם, בדרומה של הארץ, נראית הארץ כשקטה. הכול בסבבה. אבל פה ושם, ללא פרסום (השתקה), נעלם, נרצח או נפצע, חייל או שוטר. פה דקירה. שם ירי… הארץ גועשת ורועשת – אבל בשקט מתחת לפני הקרקע השלווה, לכאורה, מעל. ללא דיווחים בתקשורת. מציאות צ'יליאנית מושתקת בתקשורת הרשמית מחד אך מאידך מדווחת ברשתות החברתיות…

צילומים: משה הרפז (2017). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: