מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה

מסע מצולם אל העבר: ממושב צפרירים אל ח' עתרי (Etri) ובחזרה. ודעו לכם שאין אתם חייבים לעשות כמותנו וללכת, ברגל, את כל המסע אודותיו נספר. אתם בהחלט יכולים לנסוע, ברכב פרטי, שאינו בהכרח 4X4, לאורך 99% של המסלול. בדרך צרה, שאינה בהכרח הדרך הצרה לאוֺקוּ:

"הירח והשמש הם נוסעים של מאה דורות, והשנים שבאות והולכות גם הן מגזע הנוודים. אלה המשייטים את חייהם על אוניות, כמו אלה המזדקנים כשהם מוליכים סוסים, עושים את ימיהם למסעות, והמסעות הם ביתם. גם אנשי קדם רבים מתו בדרכים. וכמו ענן בודד שנסחף ברוח, לא הפסקתי גם אני – איני זוכר מאיזו שנה – לחשוב על נדודים.

בשנה שעברה שוטטתי לאורך החוף, ובסתיו חזרתי לבקתתי הרעועה שלחוף הנהר. אך סילקתי את קורי העכביש, והשנה באה לאט אל קיצה. האביב הגיע, והיה ערפל באוויר, אלי הנדודים כישפו אותי שאחצה ואלך אל מעבר למחסום שיראקאווה, ולא היה בי עוד כוח לעצור במחשבותי. רוחות הדרכים קראו לי, ולא יכולתי עוד לחשוב אלא על המסע." [1]

הדרך, כמעט לכל אורכה, סלולה. עד משהו כמו 200 מ' מן היעד. ממושב אדרת לכיוון מערב או, לחילופין, מן הכניסה לפארק עדולם ליד גבעת ישעיהו לכיוון מזרח. כך או כך מן הדרך הסלולה יוצאת דרך עפר רחבה אל האתר. עד למרגלות התל. לא. לא תוכלו לטפס עם ה-4X4 על התל. תודה לאל. שם, בקצה דרך העפר תוכלו לחנות ברווחה ברחבה.

אנו, מחבר השורות הללו וחברו צ', העדפנו, מטבע הדברים, את המסע הרגלי. כך אתה מוצא עצמך חשוף לטבע במלוא הדרו ותפארתו. הימים ימי האביב. כמה דקות לפני חג הפסח. זאת, ללא תלות או קשר מתי או אימתי תפורסם הרשימה או תראה אור אם בכלל. אינני מתחייב למועד מסוים. אני הולך. לפעמים מניב הדבר רשימה. לעיתים – לא.

כשאתה הולך, אתה ער, דרוך וקשוב, לסובב אותך. שומע, מאזין, רואה, מתבונן. מעבד את הקלט. אין לי, ולא יהיו לי, הערות לגבי הפלט… קולות. ציוצים והמיית בעלי הכנף. אוושת הרוח בעפאים ובאמירים. זמזום הדבורים, הצרעות והזבובים. דומני שהפרפרים משייטים באוויר ללא משק כנפיים.

אל הפרפרים המקומיים הצטרפו השנה גם פרפרים שהיגרו לכאן ממדבריות ערב. הם אמורים היו לערוך מסע ארוך אל הצפון ובדרך כלל אינם עוברים בתחומינו. אך השנה הינה שנה מיוחדת. ברוכת גשמים. וכמו שניים וחצי השבטים – ראובן, גד ומחצית מנשה – חלק ראה כי טוב והחליט לעצור כאן. להתנחל ולו לתקופה קצרה בלבד. שכן האגדה מספרת לנו שמשך חייו של פרפר בוגר, לאחר שמיצה את כל גלגוליו הקודמים, הוא כ-24 ש'. ולפי המומחה שהופיע על המרקע – סוג כזה חי כ-40 יום. יחי ההבדל. אך בעיקר אתה מקשיב לשקט. קול דממה דקה.

אתה חשוף לשלל הצבעים אותה מגישה לך פריחת הפרחים. במלוא העוז והתפארת. חלק מן הפורחים ניצב בשיאו. חלק עדין בתחילת הדרך. וחלק כבר מיצה את תפקידו במחזור הגדול של הטבע. ייצוג נאות של מרכיבי קשת הצבעים.

הפרחים פורחים ולרוב איני יודע את שמותיהם. לא הלטיני ולא הישראלי. רק מעטים זכורים לי: ברקן, שום הבר, לוף, כדן, כלנית, פרג, חרצית, סביון, דם המכבים, סביון, פשתה, תורמוס, חוטמית… וזכרתי: פעם, לפני שנים רבות, ידעתי גם ידעתי. הייתי קוטף ת'פרח, משטחו ומטמינו בספר כרסתן, רב-דפים, שעליו מונחת הייתה לבנה. קראנו לכך ייבוש פרחים. עברו שנים. את הפרחים נדרשים אנו שלא לקטוף. וחלק מן השמות נשתכח. חבל. כנראה שאצטרך לעבור בחנות לספרים משומשים ולתור אחר מדריך לצמחים של פעם. אותו אניח בתרמילי ואצא אל הדרך.

כאמור, ההליכה ברגל, הופה-היי, היא האופן המועדף למסע. את המכונית מניחים בעיבורו של המושב והולכים מזרחה. מטפסים על התל וחוזרים מערבה. הדרך הלוך אינה בהכרח הדרך חזור. רצוי לגוון ועשות מסע מעגלי ולא ליניארי. אם ניתן כמובן.

מקצה לקצה, לא כולל הזמן שהוקדש לכריכי הצהרים, כ-4 ש'. תוסיפו לכך זמן שיטוט באתר ותקבלו כ-5 ש'. יצאנו לקראת 10. חזרנו קצת לפני 15. בהחלט סביר.

מפת המסלול (על רקע טופוגרפי של מפת שביל-נט בקנ"מ 1:50,000)

ברחבת החנייה המאולתרת חנה אוטובוס. הנהג מצלם את הרכב על רקע הנוף. הצהובים והירוקים העוטפים אותו מכל עבריו. הנהג – מרחובות. גם האוטובוס. המטיילים, שלא פגשנו בהם, או כפי שעגנון כותב – לא פגענו בהם – עובדי מפעל ביטחוני הנמצא בסמיכות לרחובות. לפי הנהג – 37 איש כולל המדריך… לא ספרנו. בסופו של יום – ראינה את הקבוצה. מרחוק. אנו הלכנו במסלול המעגלי, כפי שמכוון השילוט. עם כיוון השעון. כנ"ל הם. ולפיכך לא התרחש מפגש. אמת צילמתי.

במסגרת התחקיר המטרים, על-פי רוב, את הביצוע, קראתי את המאמר על יעד הביקור אותו כתבו אנשי רשות העתיקות. וממנו אצטט את ההקדמה האמורה להכניס אותנו לתמונה:

"חורבת עתרי (ח' אל-חיח; ח' חוח) שוכנת בשפלה הגבוהה, בגוש הגבעות שבין עמק האלה לבין נחל גוברין. האתר משתרע על פני כ-20 דונם, בראש כיפה, במרכז שלוחה שמדרונותיה מתונים, בגובה 406 מ' מעל פני הים. המקום מעניק תצפית ושליטה על הסביבה הקרובה. מבחינה גיאוגרפית-היסטורית נמצא האתר בימי הבית השני באזור שבין יהודה לאדומיאה.

בשנים 2000-1999 נערכה במקום חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות, בעקבות שוד עתיקות שנערך באתר במשך שנים רבות. מטרת החפירה הייתה לחשוף את שרידי החורבה ולהכשירה לביקור.

ליישוב מוליכות דרכים עתיקות, התחומות משני צידיהן באבנים גדולות מכיוון מזרח, דרום ומערב. עמקי הנחלים שמצפון ומדרום לאתר שימשו לעיבוד חקלאי ונחפרו שם בארות שהגיעו אל מי התהום. במדרונות סביב הוכשרו טרסות חקלאיות. בין הטרסות מצויים שומרות, מחצבות, מערות ומתקנים חקלאיים. ממזרח לאתר נתגלו גתות אחדות החצובות בסלע. אחת מהן, הסמוכה למבנים [ראו תצלום לעיל – מ.ה] משוכללת במיוחד, ואחרות פשוטות יותר.

ריבוי הגתות בסביבת האתר מלמד על ענף הפרנסה העיקרי של התושבים: גידול גפן ליין, שנעשה במדרונות ובעמקים שלידו. גילוי חלקים של בית בד (בשימוש משני) מעיד על ענף חקלאי נוסף – גידול זיתים להפקת שמן." [2]

ברשותכם, נרחיב קמעה בעניין תולדותיו של המקום. המחקר מניח כי ראשיתו של היישוב היא בשלהי התקופה הפרסית. מתקופה זו, לפי החוקרים, נחשפו שברי חרסים מעטים ומספר מועט של מטבעות. התקופה הבאה היא התקופה ההלניסטית. ממנה נשתמרו אי-אלו חדרים, ששולבו, לפי החוקרים, בבנייה מאוחרת יותר. בתקופה הרומית הקדומה, דהיינו במאה ה-1 לספירת הנוצרים, אנו עדים לפעילות פיתוח ענפה: הכשרת קרקע והקמת מבנים. חלקים גדולים מן היישוב נהרסו/נחרבו בימי המרד הגדול ואף ייתכן כי היישוב נעזב לפרק זמן קצר. בתקופת הביניים, בין המרד הגדול לבין מרד בר-כוכבא (כוזיבא) חזרו יהודים ויישבו את המקום. לפי החוקרים, נטלו תושבי היישוב חלק במרד בר כוכבא. ויעידו על כך מערכות חללי המסתור. בשל כך נהרס היישוב ב"אופן אלים" כהגדרתם. כמאה שנה לאחר תבוסת מרד בר-כוכבא שוב אוכלס היישוב. והפעם מדובר באוכלוסייה פגאנית, המושתת ברובה על משוחררי הצבא הרומי, הווטרנים. והללו נעלמו מן המפה ההתיישבותית במחצית השנייה של המאה ה-4 לספה"נ. וזהו. מנקודת זמן זאת ואילך לא היה במקום יישוב של קבע. זה היה קיצור תולדות.

מפות האתר (מקור: קדמוניות):

והרי הצילומים לפניכם – מונחים, פחות או יותר, לפי סדר הצילומים:

הראות והנראות – שיתפו פעולה. הידד לנו ושאפו להן. ובקצה התל, בפינה הדרומית מזרחית, בסמוך לגת אותה ראיתם לעיל, התיישבתי. הוצאתי את מחברתי. התרשמתי מן הסובב. ורשמתי. בשחור/לבן. שניים או שלושה רישומים. בעיקר של מושב אדרת שניבט מן המזרח:

זהו זה. תם ולא נשלם. כי מי יודע אימתי יהפכו הרישומים לציורים?

***

הערה 1: אמנם פנייתו של מספר הסיפור אל הקורא כתובה בלשון זכר אבל היא בהחלט מיועדת גם לגברות שמבין הקוראים. רק מטעמי נוחות בחר הכותב את שבחר לכתוב.

הערה 2: אל תראו בכתוב מדריך לטיול או לסיור או לסיבוב. הכותב כתב את שכתב על דעתו בלבד. הוא אינו אמור להיות מדריך מדופלם אלא עצמאי בשטח…

מראי מקום:

[1] מאצוּאוֺ באשוֺ, הדרך הצרה לאוֺקוּ, מיפנית: יעקב רז, חרגול ועם עובד [זהו יומן מסע שערך בשנת 1689 המשורר היפני מאצואו באשו (1644 – 1694), מן הבירה אדו (כיום טוקיו) אל עבר צפון האי המרכזי – הונשו. המילה "אוקו" היא דו-משמעית. מאחד זהו שם מקום ומאידך אפשר לפרשה כ"עמוק". יחליט הקורא/ת)]

[2] בועז זיסו ואמיר גנור, תשס"ב, "חורבת עתרי – כפר יהודי תקופת הבית השני בשפלת יהודה", קדמוניות, שנה ל"ה, חוברת 1 (123).

צילומים ורישומים: משה הרפז (11.4.2019). © כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מנחם  ביום 25 ביוני 2019 בשעה 12:39 AM

    תודה רבה! נהניתי מאד לקרוא.
    ביקרתי שם מזמן ועוררת בי חשק לשוב.
    התרשמתי מאד מן הרישומים. כביכול שרבוט לא מחייב, אך מתמצת היטב את שראו עיניך.

    כל טוב

  • עופר  ביום 30 ביוני 2019 בשעה 10:57 AM

    תודה רבה !
    אבל בקשה קטנה,
    אם תוכל בפוסטים הבאים להוסיף הסבר קטן מתחת לכל תמונה, כך נוכל להבין מדוע היא שם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: