חצר אחורית 17

ושוב אנו בת"א. ושוב מביטים בעיר הנבנית מחדש. חלקים מתקלפים וחלקים מתגבהים. ואנו – בין לבין. ויש גם בונוס. בין לבין. ראו בהמשך:

דעאל רודריגז גארסיה / תל אביב[1]

עיר שצועקת באוזן

רחבת מישורים עקומה.

כיון שאין הר

ממד אחד וחד.

אף פעם לא תבין איפה אתה עומד ביחס

כלוא ברחובות רחבים.

אין סמטה לצפות בה

אין צל לוחש בין קירות

אבל תמיד אנשים הולכים קולנית.

***

אם אין הור ההר אין עמק עמוק

אין קפל קרקע

מקום להתחבא.

עיר חשפנות

כובשת סתרי מדרגה

וכמה רחוק הים אף פעם לא תדע.

זר כמוני לא מבין את השפה

איך מתחילים עם בחורות בגופיה.

***

אצלי לא. לא אצלי

מעולם לא ראיתי פלקטים כאלה

נקרא להם פלקטים.

אישה אוכלת מהפח.

אנשים לובשים בגד ים

חובשים בגד ים

מתעטפים בבגד ים

ואני בתוך חומות עתיקות של מרחק

מתגלגל על החוף שעות

משהו בחול לא נדבק.

***

השעון זאטוט משתעשע בזמן

מתקתק במטקות על חוף הים.

המון בתי קפה קדושים

רבים מבתי הכנסת בירושלים.

בית קפה לכל עדה

שני יהודים שלושה בתי קפה.

אין פיוס של רוח בערוב היום

אין יהודי ממהר לפני שקיעה

אין שקיעה.

[1] השיר פורסם בעיתון הארץ, תרבות וספרות עמ' 1 (6.12.2013). במקור נכתב השיר, מטבעם של שירים, בעברית מנוקדת. לא ניקדתי. עברתי לעברית הכתובה בכתיב מלא. עם המשורר והקוראים/אות – סליחה שהתעצלתי.

צילומים: משה הרפז (2016). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: