שבע מעשיות נאות של ר' ישראל בעל שם טוב

ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד. ולילה אחד, בין הערב לבין הבוקר, ביקרני רבי ישראל בן אליעזר. בעל השם. ריב"ש. בעל שם טוב. הבעש"ט. ואמר לי כי כעת הגיעה שעתו. ושאלתי לפשר דבריו. פשט ולא דרש. ומנה הבעש"ט שורה של מכובדים, אפילו מכובדים עד מאוד, שכתבו אודותיו. כינסו סיפורים. האדירו וההדירו ולא הדירו ממלאכת העשייה.

והרשימה שמביא אדם ברוך ארוכה ומכובדת אף שהיא חלקית:

וכבר כאן, מיד, נודה למחברים, לחוקרים, לפרשנים, למלקטים, למסננים, למצטטים, למכנסים ולמקוששים שהבעש"ט היה להם אילן גדול להיתלות בו, לקונן בצמרתו, להסתתר בצלו, לאכול מפריו, או למצוא להם באמצעותו דרך בעולם. וכוונתי לבני הדורות הקרובים לבעש"ט ועד לבני הדורות הנוכחיים. וביניהם, שלא על פי סדר כלשהו, אברהם רובינשטיין מחבר המהדורה המוערת "שבחי הבעש"ט", ר' קלונימוס קלמן אפשטיין מחבר "מאור ושמש", ר' אפרים מסילקוב מחבר הספר "דגל מחנה אפרים", ר' יעקב יוסף מפולנאה מחבר הספר "תולדות יעקב יוסף", יעקב מרגלית מחבר "גדולים מעשה צדיקים", ר' דב בער ממזריטש מחבר "ליקוטים יקרים", ר' משולם פייבוש הלר מחבר "יושר דברי אמת", ר' גדליה מליניץ בעל "תשואות חן", ש"י עגנון מחבר "סיפורי הבעש"ט", עמנואל אטקס מחבר "בעל השם", מרטין בובר, אוסף ועורך "אור הגנו", שמעון דובנוב מחבר "תולדות החסידות", יוסף דן מחבר "הסיפור החסידי" – ובוודאי שלחוקרים גרשום שלום, בן ציון דינור, חנא שמרוק, יוסף וייס, מנדל פייקאז', ישעיה תשבי, רחל אליאור, משה אידל, שמואל ורסס, יהודה ליבס, אברהם יערי, רבקה ש"ץ-אופנהיימר, גדליה נגאל, יהושע מונדשטיין, משה רוסמן, דוד אסף, אברהם יהושע השל, וכן לר' משה מקוטוב, לר' ברוך ממז'יבוז', וכן למחבר הספר "מעשה השם השלם" (סיפורי בעש"ט המיוחדים לחסידות קומרנא) ולפנחס שדה. ולא מניתי כאן את כל החשובים. ואתנצל בפני מי ששמטתי." [1]

ואמרתי לו, לר' ישראל, מה כבר אני, הקטן, שמחזיק אתר ("בלוג") במרשתת שקוראיו הם, במקרה הטוב, שני תריסרים בלבד, יכול לעשות. והרי אינני סופר ו/או משורר ו/או מסאי… מקסימום להביא ציטוט או מובאה, עם קטעי קישור, משל אחרים. אין בכוונתי להתחרות בהם, באלה שתלו באילן הגדול או טיפסו על כתפיו וכתבו ורשומים (או לא) ברשימה לעיל. והשיב הבעש"ט: כבר אמרו חז"ל – "היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים". בחר לך שניים או שלושה סיפורים ושגר למרשתת. ונראה מה יקרה.

ניעורתי. ואולי לא היו הדברים מעולם. ובכל זאת, פתחתי ספר אחד או שניים, והקלדתי, לבקשת הבעש"ט, שניים או שלושה סיפורים, או מעשיות, שסופרו אודותיו, כפלתי מספרם, הוספתי עוד אחד, ויצאתי אל הדרך:

***

הארגז

ביום כיפור אחד היתה לו עליית נשמה, והגיע לשער אחד קודם שער לשכת הקב"ה בעצמו, והנה לפני השער ארגז גדול ובו חמישים שנה של תפילות שנעצרו שם ולא הגיעו לקב"ה. והבעש"ט שאל את התפילות, מה אתן רבוצות ככה לפני השער? אין לכן רחמנות על שולחיכן חמישים שנה? והתפילות ענו לו שהן מחכות רק לו חמישים שנה, והנה, בשעה טובה הוא בא. והבעש"ט התחיל לצעוק ולבכות על עצם הדבר שהתפילות תחובות בארגז, עד שהמשיח יצא מחדרו להשקיטו קצת, ןאף סייע לו לפתוח את שער לשכת הקב"ה ולהעביר לשם את ארגז התפילות של חמישים שנה. ואחר כן הבעש"ט אמר למשיח, מה, זמנים טובים הגיעו, שאתה נעשית עוזר-סבל שלי בעניין ארגזים (ומה ענה לו המשיח, הבעש"ט לא סיפר). [2]

***

כוונת התקיעות

פעם אחת ציווה הבעל שם טוב זכרונו לברכה להרב ר' זאב קיצס זכרונו לברכה שילמוד כוונת התקיעות, כי הוא יהיה מסדר התקיעות בראש השנה לפניו. וילמוד הרב ר' זאב את הכוונות ויכתבן על נייר להביט בהן בעת הסדור, וישם את הנייר בחיקו. בבואו לסדר התקיעות התחיל לחפש את הנייר אנה ואנה ואינו, ולא ידע מה לכוון. וירע לו מאוד. ויבך בכי תמרורים בלב נשבר, וסידר את התקיעות פשוט בלי שום כוונות. אחר זה אמר לו הבעל שם טוב הנה בהיכל המלך נמצאו חדרים והיכלות הרבה, ומפתחות שונים בכל פתח ופתח, אך הכולל מכל המפתחות הוא הגרזן, שבו אפשר לפתוח כל המנעולים של כל השערים כולם. כן הכוונות הן מפתחות, לכל שער כוונה אחרת, והכולל הוא לב נשבר. כאשר ישבר אדם לבו בפני השם יתברך באמת יכול להיכנס בכל השערים בהיכלות של המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. [3]

***

התחבולה

הרב הצדיק ר' דוד פירקיס ז"ל תלמיד הבעש"ט בא פעם אחת בלילה אצל רבו הקדוש הבעש"ט ואמר אני צריך לאכול סעודת ערבית. והרב אמר הילדים כבר ישנים. אבל מוכרח היה להקיץ את בתו הצדקת אדל שתעשה סעודת ערבית להרב ר' דוד זלה"ה. והיא קמה ממטתה ועשתה. ואחר כך הקיץ הרב ר' דוד זלה"ה גם את שני בניה את הרב הצדיק ר' ברוך ז"ל ואת הרב הצדיק בעל דגל מחנה אפרים ועשו שמחה של מצוה כהוגן. בתוך ישיבתם נתקעקעה הקורה שלמעלה ממטתם. כאשר ראה זאת הבעש"ט אמר אוי דוד אתה רואה כבר יותר ממני. כי הרב ר' דוד ראה זאת ברוח קדשו על כן עשה תחבולה זו למען יקומו משנתם כי לא יארע להם שום מכשול. [4]

***

אמונת חכמים

סיפא אדמו"ר הרב הקדוש מרן ר' יוחנן מרחמיסטריווקי זצוק"ל שפעם אחת ראה זקנו הרב הקדוש ר' דוד לייקיס זצוק"ל עגלה עם חסידים נוסעים, וישאל אותם לאיזה רבי הם נוסעים. ויאמרו לו כי הם נוסעים לחתנו הרב הקדוש ר' מרדכי מטשרנוביל, ונהנה מזה. וישאל אותם האם אתם מאמינים ברבכם כמו שהיינו מאמינים ברבינו הבעש"ט? ויספר להם שפעם אחת קידש הבעש"ט עם תלמידיו הקדושים את הלבנה, ואחר קידוש לבנה אמר הבעש"ט לתלמידיו שיתנו זהוב אחד למשקה. והם כולם עניים גדולים כידוע, ולא היה אצל אחד מהם אפילו פרוטה אחת. ואף על פי כן מחמת אמונתם ברבם הקדוש כשאמר להם רבם שיתנו זהוב אחד האמין כל אחד מהם כי מסתמא ימצא זהוב אחד בכיסו והושיט כל אחד ואחד ידו לבית כיסין שלו וימצא כל אחד ואחד בבתי כיסין שלו זהוב אחד ויתנו על משקה. [5]

***

העשיר, הבעש"ט ודויד המלך

בעיר אחת סמוכה למעזיבוז ישב עשיר מופלג, שהיה תלמיד-חכם וגם בעל-צדקה. לימים עלה בדעתו לנדב ספר-תורה על שמו, ושיהיה הספר כולו על טהרת הקודש ולא יהיה כדוגמתו. מה עשה? הלך וקנה עגלים והכניסם לדיר מיוחד והאכילם עד שהיו פטומים, ושחתם וחילק בשרם לעניים, ואת העורות מסר לידי מומחים יראי-שמים לעשותם קלף לשם ספר-התורה. וכשהיה הקלף מוכן הביא סופר מומחה, למדן וירא-שמים, ונתן לו מזונות על שולחנו וכן פרנסת בני-ביתו, והיה הסופר יושב בבית הגביר ימים ושנים והשקיע כל מעייניו בעבודת קודש זו. וככלות הסופר את מלאכתו, והספר היה כלול בהדרו, עשה העשיר משתה גדול וחגג ברוב פאר והדר את סיום ספר-התורה הזה.

התאספו כל בני העיר ובאו אל ביתו של העשיר, וביניהם היה גם שואב-מים אחד. והיה אותו שואב-מים איש תם וישר, שעסק במלאכתו באמונה, והיה רגיל להרבות באמירת תהלים. ולאחר שכיבד בעל-הבית את נכבדי העיר למלאות בדיו את האותיות החלולות שהשאיר הסופר בספר-התורה, ולאחר שדרש דרשה לכבוד התורה ולומדיה, התחילו לחלק חלות לכל הנאספים שישבו מסביב לשולחנות, וגם לשואב-המים, שישב בקצה השולחן, נתנו חלת-לחם. וכשרא שואב-המים את הלחם לפניו לא יכול לעצור ברוחו, כי הרעב הציק לו מאוד באשר לא אכל כל היום, ומכיוון שחשב כי איש לא ישים לב למעשיהו קם ונטל את ידיו בחשאי, טרם יטלו ידיהם שאר הקרואים. אך לא כאשר חשב כן היה, כי באותה שעה עבר בעל-הבית על ידו וראה מה שראה, וחרה אפו מאוד, וצעק עליו בקול גדול ואמר: "הדיוט, מדוע אתה קופץ בראש? וכי מפני שאתה מרבה לומר תהלים אדם חשוב הנך? הנה יש בין המסובים תלמידי-חכמים ועשירים, ואתה הולך ונוטל את ידיך לפניהם."

כששמע העני את דברי העשיר, שנאמרו בכעס גדול, הניח את החלה על השולחן ויצא מן הבית. והקרואים נטלו ידיהם והסבו לסעודה, ואיש לא שם לב לעלבון שהעליב בעל-הבית את שואב-המים, אף לא ראו בצאתו של זה מן הבית. וגם בעל-הבית הסיח דעתו משואב-המים ושכח אותו. והיו כולם יושבים ונהנים, וכשכלתה הסעודה יצאו הקרואים והלכו לביתם, ובעל-הבית ישב כמנהגו מדי ערב בערב לעיין בגמרא. והנה בעודו יושב והספר פתוח לפניו שמע פתאום קול קורא אליו מבחוץ. מיד פסק מלימודו ויצא החוצה, לראות מי האיש הקורא את שמו בחצות הלילה. כשיצא, באה רוח סערה ואחזה בו, ונשאה אותו על כנפיה כמה וכמה פרסאות עד שהעמידה אותו במדבר.

כשראה עצמו במדבר הגדול נפלו עליו פחד ואימה, ושכב על מקומו בלי נוע. וגם היה שבור ורצוץ, כי נחבט בשעה שנפל מן השמים ארצה. וכששבה אליו רוחו ונפשו שקטה במקצת נשא את עיניו וראה אור מאיר מרחוק. התחזק מעט והתחיל להתנועע לאט לאט, וכך הגיע לבסוף אל בית אחד רם ונישא, שהיה אותו אור מאיר מתוך חלונותיו. וכשהגיע לשם ישב בחוץ על-יד הקיר ולא נכנס פנימה, כי אמר בלבו: אי זה אלא בית של שדים, או מעון לגזלנים. תוך כדי שהיה יושב כך, מסתתר מעין רואה, שמע פתאום קול קורא בתוך הבית: "פנו מקום לדויד מלך ישראל!" שמע העשיר מה ששמע ולא האמין למשמע אזניו, וחשב כי אין זה אלא פרי דמיונו, אלא תוך כדי מחשבה זו שמע שוב את הקול קורא ואומר: "ברוך הבא, דויד מלך ישראל!" לא חלפו רגעים אחדים והנה נשמעה הקריאה: "פנו מקום לרבי ישראל בעל-שם-טוב!" ומיד לאחר מכן נשמעה הקריאה: "ברוך הבא, רבי ישראל בעל-שם-טוב!" היטה העשיר אזנו ושמע קולו של איש מדבר ואומר: "מפני מה יושב אותו אדם מישראל בחוץ מעבר לכותל?" והנה ענה על כך דויד המלך ואמר: "אני הזמנתי את האיש ההוא לדין, ורבי ישראל בעל-שם-טוב יהיה הסניגור שלו."

אז ישבו הדיינים לדין, ודויד מלך ישראל קם ואמר: "כל ימי ביקשתי מאת בורא העולם שאמרי-פי יהיו חשובים לפניו כדברי אלוהים חיים, עד שזכיתי לקבל הבטחה מפיו שכל מי שאומר פרקי תהלים הרי זה כאילו למד תורה ומשנה וגמרא. והנה יש בעיר פלונית יהודי אחד פשוט ותמים, שואב-מים, שעוסק כל ימיו באמירת תהלים, ובא אדם זה לבית אחד והעליבוהו שם עלבון גס לעיני כולם, על אשר הוא מרבה לומר תהלים. ואני דורש משפט כנגד האיש שהעליב אותו, למען ישמעו העם וייראו."

אז קם אב בית-הדין ואמר: "לפי הדין ענשו של זה מיתה בידי שמים, אך עלינו לשמוע גם את הסניגור." עמד הבעל-שם-טוב וטען ואמר: "אף כי מצד הדין הצדק עם אב בית-הדין, הנה אם יעשו כדבריו יצא שכר הדין בהפסדו, כי איש לא יידע כמה גדולה היא מעלת אומרי תהלים וכמה גדול ענשם של המזלזלים בהם. על כן דעתי היא שנודיע לאיש הזה את פסק-דינו, והברירה בידו לשוב לביתו ולמות על מיטתו מיתה בידי שמים, ואיש לא יידע סיבת מיתתו, או שיחזור לביתו ויזמין את כל בני עירו לסעודה גדולה, ויפייס את שואב-המים לעיני כל העם, ויספר באזניהם את כל אשר קרה לו הלילה, למען ישמעו העם וייראו."

הסכים בית הדין לדברי הסניגור, ומיד יצא שליח והציע לפני העשיר את פסק-הדין, ואמר לו שעליו להודיע תיכף במה הוא בוחר. בחר העשיר בברירה השניה, ולאחר שקיבל עליו את הדין ביקש לשוב לביתו, אלא שלא היה יכול למוש ממקומו. והביא לו שליח בית-הדין כד מלא מים מגן-העדן, ורחץ העשיר את בשרו במים ההם ושב לאיתנו, ואחר-כך בא עמוד-ענן והחזירו לביתו.

כשהאיר השחר קרא הגביר את בני-ביתו וציווה אותם להכין כרה גדולה בשביל כל בני העיר, והזמין אל הסעודה גם את שואב-המים. ובשעת הסעודה קם ופייס את שואב-המים לעיני כל העדה, וסיפר באזניהם את אשר קרה לו בחצות הלילה. שמעו הנאספים את דברי העשיר ונפל עליהם פחד אלוהים, ואמרו איש אל רעהו: "אבן גדולה היא זכותם של האנשים האומרים תהלות דויד מלך ישראל, ואנחנו לא ידענו."

למחרת היום נסע הגביר לעיר הסמוכה מעזיבז, וכשרכה כף רגלו על סף ביתו של הבעל-שם-טוב וראה את פני הצדיק נפל העשיר והתעלף. וכשהעירו אותו, התחיל לספר באזני הצדיק את אשר קרה לו ואת אשר ראה באותו הלילה. אז הפסיקו הבעש"ט ואמר אליו: "שתוק! הלוא אני ראיתיך בחוץ בבואי אל בית-הדין של מעלה."

סיפור זה סיפר הרב הצדיק רבי מנחם מנדל מקוסוב. [6]

***

אליהו הנביא והבעש"ט

פעם אחת ביקשו תלמידי הבעל-שם-טוב מרבם שיראה להם את אליהו הנביא זכור לטוב. אמר להם הרב: "הלוא הוא נמצא בכל מקום שמכניסים ילד בבריתו של אברהם אבינו." אמרו לו התלמידים: "לא כל אדם זוכה לראותו, על כן אנחנו מבקשים מאת רבנו שיאיר את עינינו באותה שעה." ומשהפצירו בו התלמידים מאוד הבטיח להראותם את אליהו הנביא, אם תהיה ברית-מילה בעיר.

לימים נולד בן לאחד העניים, והיתה הברית בבית-המדרש. בעת התפילה נכנס יהודי לבית-המדרש וישב מן הצד ונטל ספר והגה בו. אחר-כך כשבא הבעל-שם-טוב אל בית-המדרש וביקש לעיין באותו ספר, הלכו התלמידים וחיפשו את הספר בכל הארונות ועל כל השולחנות ולא מצאוהו. אמר אחד: "לפני זמן קט ישב כאן איש זר והגה בספר זה, ועתה הספר איננו, ואין זאת אלא שלקח אותו האיש." והתחילו לבקש את האיש בשווקים וברחובות עד שמצאוהו, ובדקו בבגדיו ונמצא הספר תחת כסותו. חרה להם הדבר מאוד ואמרו אליו: "לא טוב הדבר שעשית, כי באת אל בית-המדרש וגנבת." ואחזו בו באיש והביאוהו לבית-המדרש ואמרו להכותו שם, אך הבעש"ט לא הניחם ואמר: "אל תעשו לאיש הזה מאומה, כי הכרת פניו תענה בו שאין הוא גנב." ועזבו את האיש לנפשו, והלך לו.

כעבור איזה זמן היתה עוד הפעם ברית-מילה בבית-המדרש, ובין הבאים היה גם כן יהודי עני אחד, והיה יושב והוגה בספר בשעת התפילה. ואחרי המילה רצה הבעש"ט לעיין בספר, וחיפשוהו ולא מצאוהו, ושוב נזכרו באותו יהודי עני. ויצאו לבקשו, ומצאוהו ברחוב והספר בידו, ותפשוהו והביאוהו לבית-המדרש. וקצת מן הנאספים שהכירוהו ביקשו לשלוח בו יד, כי אמרו: "הנה זה הוא שגנב את הספר גם אז, ואין זאת אלא כי גנב הוא האיש הזה." אך שוב אמר להם הרב: "אל תיגע בו יד, כי לא גנב הוא."

כשיצא האיש מבית-המדרש אמר הרב הקדוש לתלמידיו: "שתי פעמים ראיתם את אליהו הנביא פנים-אל-פנים, ולולא אני הייתם מכים אותו." כששמעו התלמידים את דברי רבם התעצבו מאוד אל לבם, והפצירו בו להראותם את אליהו הנביא בשלישית. אמר להם הבעש"ט: "גם את בקשתכם זו אמלא, אך לא בבית-המדרש תראוהו אלא בעת היותכם בדרך." וכששמעו התלמידים כך, שמחו. והנה יום אחד נסע הרב עם תלמידיו בעגלה לשוח בשדה, ובהיותם בדרך, הרחק מהעיר, נשאו עיניהם וראו איש מלחמה רוכב על סוס אביר, מלובש בגדים נאים וחרבו על ירכו. כשראוהו רוכב ובא לקראתם פחדו מאוד לנפשותיהם, אך הוא ניגש אליהם ושאל אותם: "אולי יש ביניכם איש שייתן לי אש למקטרת?" ענה הבעש"ט ואמר לו: "כן." אחרי-כן פנה לתלמידיו ואמר להם למלא את בקשתו. כאשר קרב איש המלחמה אל העגלה לקבל את הגחלת הבוערת מידי אחד התלמידים וראה את הרב יושב במרכבה, אמר אליו בלשון פולנית: "מה שלומך, ר' ישראל?" השתוממו התלמידים מאוד לשמע הדברים האלה, שנאמרו מתוך חיבה ורעות, ומה גדלה השתוממותם כשראו כי איש המלחמה נפל על צווארי הרב ונשקהו. וגם הרב קם ממקומו ונפל על צווארי האיש וחיבקו ונשק לו. אחר-כך דיברו עוד בלשון פולנית רגעים מספר, ואיש המלחמה שב ועלה על סוסו האביר ורכב לדרכו. התלמידים התפלאו למראה עיניהם, החרישו ולא דיברו דבר. אז אמר להם הרב: "הנה אמרתי לכם שתראו את אליהו הנביא בדרך, וכעת ראיתם את פניו." [7]

***

לא היתה שום תכנית

לפני מותו אמר לאנשיו, אהובי וידידי, האמת, לא היתה לי פה (בעולם הזה) שום תכנית כלל. לא תכנית לתיקון העולם. שהרי מי אני ותיקון העולם. לא תכנית לביאת משיח. שכל מה שראיתי ממנו הוא הזזת ארגז אחד. לא תכנית לדחיקת הרבנים. שהם לעולם יהיו בעלי השררה. לא תכנית לבריאות הגוף. שאין דבר כזה. לא תכנית לחידושי תורה. שיש גדולים ממני בכך. לא תכנית בעניין הגלות. שהיא בידי החבריא של מעלה. ומה כן, אהובי וידידי? הייתי פה ביניכם כפייערמאן (מכבה אש) וכפאסטמאן (דוור), שהנה התרוצצתי בין העולם הזה לבין השמים לכבות אש הגזירות על ישראל, ולמסור הודעות לנשמות מתי זמן התיקון שלהן. [8]

***

מניח אני שלא החמצתם/ן את הדרש של הסיפור האחרון. שכן, בתשובה לשאלה שנשאל, ענה נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, תבחרו לכנסת אנשים טובים. נצטרף אנו לאמירתו ונוסיף – שזאת תהא שליחותם, לכבות שריפות ולהעביר הודעות. ושלא יבנו לנו מורשת שלא הייתה ולא נבראה…

והרי יודעים אתן/ם, שני תריסרי הקוראות/ים, כי בפועל לא הותיר הבעש"ט דבר בכתב למעט אגרת ששלח מן הגולה אל גיסו, ר' גרשון מקוסוב, ששהה בארץ-ישראל. וכבר ציין אדם ברוך "כי הדברים שכאן נועדו לחבב עלינו את הבעש"ט". ולקורא ינעם.

***

מקורות:

[1] אדם ברוך (2001), בתום לב, כתר, עמ' 225-224.

[2] שם, עמ' 239.

[3] ש"י עגנון (1987), סיפורי הבעש"ט, שוקן, עמ' 92.

[4] שם, עמ' 93.

[5] שם, עמ' 96.

[6] פנחס שדה (1983), ספר הדמיונות של היהודים, שוקן, עמ' 48-47.

[7] שם, עמ' 135-134.

[8] בתום לב, עמ' 240.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: