סיפורו של "הקומנדו הצרפתי"

לפניכם/ן סיפור "הקומנדו הצרפתי". חלפו ימים רבים מאז שראיתי שלט בצד הדרך, וסקרנותי נדרכה, ועד שהחלתי ללקט את החומרים המתאימים ולאגדם לכלל סיפור קוהרנטי. עם התחלה וסוף. ואמצע באמצע. שלא יהא יותר מדי ארוך, מחד-גיסא, שכן הקורא (או הקוראת) עלול להיות מותש ולכרוע תחת המידע החדש לו שאליו נחשף. ומאידך-גיסא שלא יהיה יבשושי וקצרצר. והיכן היא נקודת שיווי המשקל?

"נוסעים?" נשאלה השאלה. "כן. נוסעים." "לאן?" "אל הדרום/הנגב. לבקר אתרים בהם היה ונלחם הקומנדו הצרפתי." "מתי זה התרחש ומה לנו ולקומנדו הצרפתי?" זהו שלא הרבה יודעים/זוכרים שאנו חייבים להם תודה. יען כי דמם רווי בקרקע המדינה שנגאלה. ולפיכך נסענו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחייה, דרומה. ואחר כך ערכתי השלמות. ושוב ירדתי דרומה. עד שמצאתי את אחרון החלקים והתצריף הושלם. אמנם שלם אך לא מושלם.

כבר לפני זמן רב, ראיתי במפות ואף בצדי דרכים, לא פעם ולא פעמיים, את צמד המלים: "הקומנדו הצרפתי". מהכא להתם, דהיינו מפה לשם, מחפשים, אוספים מידע. פותחים ספרים, כן יש דברים כאלה (עדיין. אך מאמין אני ש"הפרינט" לא במהרה יתפוגג), עבשים ומאובקים כמו גם כרסתנים, שזמן רב לא ירדו מן המדפים. נעזרים, מטבע הדברים, גם בדבר הנגיש ביותר, במרשתת. ספר הפלמ"ח, אתר "מרכז מידע הפלמ"ח", ערכים שונים באתר "ויקיפדיה", אתר "רגעים היסטוריים", קטעי עיתונות, ביקורים ובחינה פיזית של מקומות וגו'. דהיינו לפתוח כל קישור ("לינק") שמוביל אל אתר שמוליך אל אתר כל עוד נשמרת השרשרת… בסוף הדרך, אם אכן קיים דבר שכזה, ראו המרוץ של הארנב והצב, תמצאו את עצמכם מעושרי ידע. ויש אומרים – "ידע הוא כוח" (ממרה המשויכת לפרנסיס בייקון – הפילוסוף/מתמטיקאי ולא הצייר). בקיצור – לומדים. ואל הדרך יוצאים.

לבטח שמתם לב ויודעים אתם כי הביטוי "יורדים דרומה" נושא בחובו קונוטציה שלילית. ולכן לא השתמשתי בו. אגב, גם מחנות צה"ל עוברים אל הנגב. אינם "יורדים"…

אנו נמצאים אפוא בתחילת השנה הראשונה של מדינת ישראל. במלחמה הקרויה מלחמת הקוממיות. מלחמת השחרור הסתיימה בכ"ט בנובמבר 1947, כאשר החליטו האומות המאוחדות על הקמה של מדינה יהודית (בצד מדינה ערבית). כאן החלה מלחמת העצמאות שהסתיימה עם הכרזת עצמאות המדינה ב-ה' אייר תש"ח. מכאן ואילך – קוממיות. אנו מקימים מדינה.

 

***

מי היו אפוא לוחמי הקומנדו הצרפתי? אלה היו כ-100 לוחמים דוברי צרפתית (אגב, המספרים נעים בין 140 לבין 70 בהתאם למקורות שונים), רובם עולים יהודים ממדינות הצפון אפריקה, המגרב, אך לא רק משם, ומיעוטם נוצרים, שלחמו במסגרת צבא צרפת החופשית בפיקודו של מי שלימים הפך לנשיא צרפת – שארל דה-גול, הן בלגיון הזרים הצרפתי והן במחתרות האנטי-נאציות בתקופת מלחמת העולם ה-II.

ממחקר שערך דן חולתי, חבר קיבוץ רביבים ("עלון קיבוץ רביבים" מס' 1702 מיום 5 במאי 1992 – מצוטט בבלוג של אמנון ליבנה [ראו קישור לאתר בהמשך רשימה זאת]), למד אני כי האנשים אסף וקיבץ, בצפון אפריקה ובצרפת, אחד פלוני בשם אליעזר אוברלנדר, שמאוחר יותר נהרג בפעולה באזור רפיח. בסוף שנת 1947 הוקם, בסמוך למרסי מחנה אימונים בסיסי וטרומי. רק לאחר הכרזת המדינה נשלחו הלוחמים ארצה ובה התארגנו במחנה תל-ליטווינסקי, לימים תל-השומר.

באוגוסט 1948, הקים את היחידה פלמוני בשם טדי (תדי) איתן, קצין שריון בדרגת קפטן בצבא המחתרת הצרפתית במלחמת העולם ה-II, איש רזה וגבוה, חובש/עונד משקפים, בן 36 ש', קתולי, ששמו המקורי, טרם שהפך לאחד משלנו, היה תָדֶה דִיפְרה (1971-1912). איתן סבר כי במלחמה זאת, מלחמת השחרור/העצמאות/הקוממיות, היהודים הם הצד הצודק. ולפיכך התנדב. לישראל הגיע ב-29.4.1948. לאחר פגישה עם הזקן מס' 2, יצחק שדה, הופנה להקמת יחידת קומנדו, שלוחמיה דוברי צרפתית, רכובה ע"ג ג'יפים שכבר הייתה מגויסת ובשלבי ארגון ראשוניים.

והנה מוצא אני אנקדוטה, אותה ניתן לשייך, באקלים התקשורתי הנוכחי, כחלק מתיאורית הקונספירציה:

"בספרו "מן היומן", על מלחמת העצמאות, הביא בן-גוריון את דיווח ראש המודיעין, חיים הרצוג, לימים נשיאה השישי של מדינת ישראל: "הרצוג מתאונן שמצב ביטחון השדה פרוע. מרגלים נכנסים לארץ, מסתובבים, חודרים לצבא. אין חוק ואין מוסר … תדי איתן, ששמו הצרפתי דיפר, גוי, מרגל, מתנדב, משרת ביחידת הג'יפים בנגב, מוסר ידיעות לקונסול הצרפתי." … באותו עמוד בספר, שנערך בידי גרשון ריבלין ואלחנן אורן, הוזם חשדו של הרצוג: "תדי איתן (דיפר) היה מפקד יחידת "הקומנדו הצרפתי", שעיקרו בני גח"ל מצפון אפריקה, שלחמו בחטיבת הנגב, וב-26 בדצמבר הצטיינו בלחימה קשה בכיבוש הת'מילה. החשד שהעלה הרצוג לגבי איתן – לא אומת"." [1]

באוגוסט 1948 הוענקה לאיתן דרגת רב-סרן. והוא התמנה למג"ד גדוד 75. תחת פיקודו של טדי איתן היחידה מנתה כ-300 לוחמים ולאחר ניפוי נותרו 140 שצורפו לחטיבת פלמ"ח הנגב. טדי לוחץ להפעילם כיחידת קומנדו כי כך אומנו. נשקם: רובים חצי אוטומטיים, מכודנים. תת-מקלע טומיגן.

בראשיתו השתייך הגדוד לחט' 7, אך כעבור זמן קצר הועבר אל חט' יפת"ח (ר"ת: יגאל פיקוביץ' תן חופש) הפלמח"חניקית. במחצית חודש ספטמבר 48 פורק הגדוד. עוד נגיע לסיבות לכך.

בין לבין, לפני המעבר לחטיבות הפלמ"ח, הספיק הגד' להשתתף במספר קרבות וביניהם, בפיקוד עוזי נרקיס , בקרב על הכפר עיראק-אל-מנשיה.

הגד', בנקודת הזמן שפיקד עליו משה דיין, השתתף גם בקרב של כיבוש הכפר כרתייה ומוצביו שנוהל ע"י חט' גבעתי. להרחבה, כולל האפיזודה אליה מכוון איתן בביקורתו בהמשך – ראו כאן. לאיתן הייתה ביקורת על קרב זה:

"תדי התרשם מאוד מהצברים ומהתנועה הקיבוצית. היו לו ספקות לגבי מפקדים כאלה ואחרים שפגש. בעיקר הייתה לו ביקורת על משה דיין, שלו הוא אמר: 'אם הייתי מתנהג כך בצבא צרפת החופשית, הייתי מקבל כדור בראש', וזאת כשיצא להפסקה מהקרבות והלך לישון." [2]

הגד' נשלח לכיבוש שדה תעופה עזה ולטהר דרכים ממוקשים וממכשולים נוספים. בפרברי רפיח התנהל קרב בו נהרג הסמג"ד אליעזר אוברלנדר, שהיה הרוח החיה בקיבוץ המתנדבים הרבים מצרפת וצפון אפריקה.

איתן התייאש:

"הגדוד כשל לחלוטין, ובספר שכתב בהמשך כינה איתן את אנשיו "עלובי נפש". מאוכזב מההרכב האנושי של הגדוד הוא הציע להקים במקומו יחידת קומנדו עילית, שאת אנשיה יבחר אחד-אחד ודרכה יישם את עקרונות הלחימה שספג במלחמת העולם." [3]

כאמור, הגדוד אכן פורק. 2 פלוגות סופחו אל הגדוד ה-2 של חטיבת הנגב – אף היא פלמ"חניקית שבמקומות אחרים מופיעה תחת הכינוי/השם "סרגיי". זהו שם הקוד של נחום שריג, המח"ט. פלוגה אחרת נשלחה אל הגדוד ה-9 של אותה חטיבה. בהמשך, אנו נישאר עם הגדוד ה-9 של חט' הנגב.

חיילי הקומנדו הצרפתי [מקור: אתר "רגעים היסטוריים"]

חיילי הקומנדו הצרפתי [מקור: אתר "רגעים היסטוריים"]

חיילי הקומנדו הצרפתי [מקור: אתר "רגעים היסטוריים"]

 

***

בתחילת אוקטובר 48, לקראת מבצע יואב, אנו מוצאים את איתן וחייליו, כפלוגה בגד' 9. כאמור, אנשי הפלוגה היו מצוידים בנשק אוטומטי וחצי-אוטומטי, ורובם בעלי מיומנות וניסיון קרבי. הם חולקו לשתי פּלָגוֹת, בכל פלגה ארבעה צוותי קומנדו. המפקדים כבר היו בעלי ניסיון והכשרה צבאית. הלוחמים בפלוגת דוברי הצרפתית, שהיו שונים בלבושם ובשפתם מלוחמי הפלמ"ח ילידי הארץ, כונו בשם "הקומנדו הצרפתי", כינוי שהפך במהלך הזמן לשמה הרשמי של הפלוגה. במסגרת זאת השתתפה הפלוגה הן במבצע "יואב" והן במבצע "חורב" שבא בעקבותיו.

מפת מבצע יואב [מקור: ספר הפלמ"ח]

מבצע "משה" היווה חלק ממבצע "יואב". במסגרתו כבשה חטיבת הנגב את באר-שבע. באתר מרכז מידע פלמ"ח אני קורא כי:

"בפקודת המבצע, שהוצאה ב – 20.10.48, נקבע כי הפלוגה תפעל תחת פיקוד גדוד 9, עליו פיקד ישראל כרמי. בתוכנית הפריצה לעיר נקבע כי הפלוגה תיכנס לפעולה מיד לאחר כיבוש 'השכונה החדשה': היא תגיע בזחל"מים עד לתעלת הנ"ט ותפרוץ רגלית לתוך השטח הבנוי דרך התעלה ודרך בית-הקברות המוסלמי." [4]

וזהו. בהחלט אין זה מספק. ממשיכים לחפש. הנה אשר כותב חיים גורי בספר הפלמ"ח:

"את הלילה פולח צרור ארוך ומוכר של מכונה כבדה – הקרב על באר שבע התחיל!

עד מהרה התחילו סוללות המרגמות והתותחים בריכוך אדיר. בקעה סימפונית הקרב כשמנצחים עליה מחד החלטה נחושה למגר ולכבוש ומצד שני הפתעה וזעם המכה ללא תיכנון מתואם, אך בעצמת יאוש. האויב התחיל משלח פגזים ופצצות בשטח רחב כדי לאתר את מקום העתודות והמטה. הריח המוכר נישא באויר ורעמי התבקעות והתרסקויות נישאו אפופי עשן וחזיזים אדומים. ההטעייה ממערב התחילה דופקת אש אימים. האויב ריכז כוחות נגדה ושלח אש אנטי-טנקית סמיכה; הוא לא ידע היכן נמצא מרכז הכובד. הזחלים התקדמו מהשכונה החדשה עד הגדר, הפורצים זנקו מתוכם כשהם חומקים בברד העופרת. כאן פעלו "חיות הנגב", ותיקי הלוחמים, בפיקוד השילוני ומחלקות של גח"ל "צרפתים". מחלקת המפקדים, מחלקת-המחץ, חדרה אל הבתים החיצוניים והציבה ראש גשר. ממשיכים בהמטרת פצצות. באזות המוצבות לנוכח הקטע הצפוני ובניני תחנת-הרכבת התחילו מריקות סרטים. העתודה מצפה. תפקידה: תגבורת להרחבת הפירצה והקלת הלחץ ורזרבה לאור היום. חיל-הרגלים מתחפר כהלכה. עד מהרה שכבו איש-איש בשוחתו, מצפים. מעל הראש עברו בשריקות זוועה אדומות קלעי סיקס-פאונדרים שהתפתלו כשהם מחליקים מפני הגבעות. פצצות מרגמה התחילו מתרסקות סביב. הפורצים ה"סרולנאים" וה"צרפתים" החלו בקרב לב"ב אכזרי. הם נפרסו לשלושה ראשים והתחילו מתקדמים כשהם נתקלים באש נגדית. תשדורת: יש נפגעים ופצועים, התחמושת אוזלת." [5]

פירוט נוסף לקרב זה מצאתי באתר של אמנון ליבנה:

"היחידה הייתה אמורה לפעול בשעות הלילה אך הפעולה נדחתה והחלה באור ראשון של הבוקר. היחידה הצרפתית הייתה אמורה להגיע לתעלות הנגד טנקים בעיר ומשם להמשיך רגלית לכיבוש הרובע העתיק ומבנה המשטרה. מפקד היחידה טדי אילן זעם על האיחור וטען שעלולים להיות נפגעים רבים.

תחילת הקרב החלה בבלבול ובירי רב, במהרה החל מחסור בתחמושת, ונפגעו חיילים. טדי עצר את הכוח, פיצל אותו לשני טורים והחל לנהל קרב מבוקר לכיבוש השטח העירוני. למרות בקשתו לקבלת תחמושת נוספת ועזרה בטיפול בפצועים, הושבו בקשותיו ריקם. לאחר כיבוש בנין המשטרה וכניעתם של החיילים שהתבצרו בה, הסתיים הקרב.

אגדה מאותה תקופה מספרת כי לוחמי הגדוד הצרפתי בזזו את הבתים שנכבשו על ידם. מפקדם טדי איתן החליט על ענישה מקורית. הוא אסף את אנשיו העמיס עליהם את הציוד המלא והרכוש שנבזז, והחל במסע רגלי מפרך. ברור שלאחר זמן מה השליכו חיילי הגדוד את הביזה, על מנת להקל על עצמם במסע והלקח נלמד בדרך הרגלים." [6]

בקרבות כיבוש באר שבע נהרגו, מכוח הקומנדו הצרפתי, 4 לוחמים (מתוכם 2 קצינים) ונפצעו 14.

אך מסתבר כי ההיסטוריה שכחה אותם, את חללי "הקומנדו הצרפתי" שהשתתפו בכיבוש באר-שבע. וגרוע מכך – התעלמה מהם. הנה וכך כותב נדב פרץ בבלוג שלו:

"ביום האחרון של מלחמת יום הכיפורים תהו הלוחמים של אוגדת אברהם אדן "ברן" אם לכבוש את העיר סואץ. לא היה מודיעין טוב האם יש בעיר מגנים מצריים. ברן, ממרחק גדול משדה הקרב פסק :"אם זו סטאלינגראד, אל תכנסו. אבל אם זאת באר שבע תכנסו ". ברן שהיה קצין בחטיבת הנגב של הפלמ"ח ידע מניסיונו שבאר שבע "נכבשה ללא קרב". הוא צדק כמובן כי כשנכנסו כוחות הפלמ"ח באמת לא היה אף אחד בעיר. אם באר שבע נכבשה ללא ירייה על פי המיתולוגיה הפלמ"חניקית אז מדוע לכיכר שבשכונה ג' קוראים כיכר הקומנדו הצרפתי? מדוע כתוב בשלט הקטן שהקומנדו הצרפתי הם אלה שכבשו ו-"טיהרו" את העיר? כלומר, האם יתכן שבניגוד למה שנאמר ונכתב באר שבע נכבשה בקרב וירי?" [7]

 

***

לקראת סוף 48 הועסקה הפלוגה בפעילויות שונות לאבטחת גבולות מרחב הנגב שכללו מארבים, מקושי דרכי תנועה וכו'. בסוף דצמבר 1948, הגיעה הפקודה: להשתלט על משלטי הת'מילה ששלטו על ציר ב"ש – ניצנה. זאת במסגרת מבצע "חורב".

מבצע חורב [מקור: אטלס כרטא]

מפת משלטי הת'מילה [מקור: אתר "מרכז מידע פלמ"ח"]

אחר הצהרים של יום 25 בדצמבר, יצאה לקרב מחולות חלוצה, פלוגת הקומנדו הצרפתי שמנתה 53 לוחמים. הלחימה הסתיימה באחת בלילה, אור ל-26 בדצמבר. עם כיבוש המוצב נערכה הפלוגה על המשלט במגננת הגנה כנגד ניסיונות לכיבושו מחדש בידי הצבא המצרי.

ואנו יודעים שאין מצב בו כבשנו מוצב או משלט בלילה שלא תגיע, עם אור ראשון, התקפת הנגד של המצרים.

פירוט הקרב מצאתי בבלוג של אמנון ליבנה:

"פלוגה ג' (הקומנדו הצרפתי) – מגדוד 7 בפיקודו של טדי איתן משימתה: כיבוש משלט י"ג הדרומי במוצבי התמילה כדי ליצור ראש גשר על הכביש. הפלוגה נכנסת לקרב עם המשלט, שנשלט באש של מוצבי אויב סמוכים, ט"ו – ט"ז.  כובשת אותו, ומותקפת קשות מהמוצבים הסמוכים. עומדת בהתקפות נגד אחדות. ישכה [יששכר שדמי – מ.ה] המג"ד יוצא לעזרת הקומנדו הצרפתי עם פלוגת סולל. בקרבת משלט י"ג פורס את אנשי התגבורת לאורך סוללת הרכבת התורכית. מעלה את מחלקת אריאל אנשי פלוגה ב'. על המשלט. הבוקר הולך ומאיר, והכוח הממונע של גדוד 9 שהיה אמור לכבוש את משלטי הכביש, תקוע עדיין לפני שדה המוקשים בקרבת ביר תמילה. טיהורו מתמהמה, עד סמוך לזריחת השמש. נפגעי הכוח על משלט י"ג רבים והתחמושת הולכת ואוזלת. הכוחות נסוגים בהשאירם את ההרוגים על המשלט. את פצועיהם הסתירו במעביר המים של סוללת הרכבת התורכית. תוך נסיגתם שמעו את צהלות השמחה של המצרים שחזרו למשלט." [8]

כיוון שאיתן נפצע והתחמושת החלה לאזול, החליטו אנשי הפלוגה שנותרו לסגת לאחור. בשל האבדות והפציעות נותר מספר מועט של חיילים כשירים ולכן החליטו הנותרים להשאיר מאחור את 5 ההרוגים ולקחת עמם רק 7 פצועים שמצבם היה קל. אך היו גם 8 פצועים באורח קשה שלא יכלו לסגת ללא סיוע מסיבי. הם הוסתרו מתחת לגשרון מים שמעליו עברה מסילת הרכבת התורכית הישנה מדרום/מערב המוצב, בתקווה לחבור לכוח ולחזור ולחלץ אותם. בעת שנעו שרידי היחידה לאחור הם פגשו את הטור שאמור היה להגיע שעות רבות לפני כן לעזרה בחבירה.

ליבנה מביא בפנינו עדות של לוחם הקומנדו הצרפתי – סמי אלמלאן, כפי שפורסם בעלון משאבי שדה "מבין משאבים", מס' 1636 מיום כ' אלול תשנ"ה 15.9.1995:

"…בבאר שבע התארגנו קיבלנו נשק מעולה בגדים ונעליים, נעלי קומנדו צרפתיות ועשינו רושם התאמנו בירי, ירינו המון…..עם ערב יצאנו והגענו בלילה לאזור משלטי התמילה, וניסינו להתגנב כדי לכבוש את גבעה י"ג. … זחלנו והתקדמנו עד שמצרים גילו אותנו….. היריות נמשכו נפגעתי בראש בשלושה כדורים הרבה דם ירד מהיד והראש. הייתי חצי מעולף שמעתי מדברים בערבית חשתי לידי באנשים הם הורידו לי את השעון מהיד ותלשו את המדליון מהצואר והלכו. בבוקר שמעתי רעש. ראית מכוניות ואמבולנס. אספו את המתים. מישהו זיהה שאני חי. מיד העמיסו אותי באמבולנס לבאר שבע…" [9]

אנשי הקומנדו הצרפתי חברו לכוח ולאחר קרב קצר נכבש המוצב שוב והחיילים המצרים שנותרו נלקחו בשבי, מיד בתום הקרב ,אנשי הקומנדו הצרפתי מיהרו לגשרון המים על מנת לטפל בחבריהם הפצועים המוסתרים במחבוא. בהגיעם למחבוא נתגלה להם מחזה נורא מאין כמותו – החיילים המצרים שכבשו את המוצב מחדש לאחר נסיגת הכוח הצרפתי, גילו את הפצועים שהתחבאו מתחת לגשרון הרכבת ושחטו אותם. המצרים גם התעללו בגופות החיילים ההרוגים שננטשו במוצב. שאריות לוחמי הקומנדו הצרפתי, איבדו את עשתונותיהם והחליטו לנקום בשבויים המצריים שנפלו בידי חבריהם בגדוד בקרבות ורוכזו למרגלות המוצב.

שרידי לוחמי הקומנדו הצרפתי נבלמו בידי מפקדי הגדוד, נאספו ונשלחו להתארגנות מאחור בבאר שבע. כיוון שאנשי הקומנדו הצרפתי חסרו את מפקדם איתן שאושפז, ומפחד שהנותרים ינקמו את רציחתם של חבריהם, החליטה מפקדת חטיבת הנגב לפרק את יחידת הקומנדו הצרפתי והיא פוזרה.

סיכום קציר הדמים של פלוגת הקומנדו הצרפתי: 13 נהרגו בקרבות ו-37 לוחמים נפצעו. כולל טדי איתן. הפצועים נאספו ע"י חברי קיבוץ רביבים וטופלו באתר הראשונים – במערה.

ואם ישאל הקורא: מדוע התגבורת אחרה? פרץ מביא תשובה אפשרית:

"מפקד הקומנדו הצרפתי והלוחמים קראו נואשות לעזרה מכוחות הפלמ"ח הגדולים שחנו רק כמה קילומטרים ספורים משם. מדוע לא הגיעו הפלמ"חניקים לסייע לקומנדו הצרפתי כפי שנאמר בתכניות המקוריות בקרב? מדוע לא פעלו לוחמי ומפקדי חטיבת הנגב על פי הקודים של הרעות בו הם התפארו והתגאו?

היסטוריונים לא מציעים פתרונות חד משמעיים לפרשה המוזרה והעצובה הזאת בה למעשה הופקרו אנשי הקומנדו הצרפתי. חלק מהאנשים שנלחמו ופיקדו בפלמ"ח כינו את הפרשה הזאת -"פרשה קשה".

אז מה קרה בליל ה-25.12.1948 שמנע ועיכב את לוחמי הגדוד של חיים בר-לב?

בעת שהקומנדו הצרפתי נלחם בקרב הישרדות נואש על גבעות חשופות במדבר הגדוד של חיים בר-לב נהנה מהופעה מהנה של להקת הצ'יזבטרון. בר-לב לא רצה למנוע מלוחמיו את התענוג הבידור גם בעת קרבות וגם באותה שעה שנשמעו צעקות של לחימה, מוות ובקשות לסיוע במשך שעות ארוכות. "היו זמניים…" שרה להקת הצ'יזבטרון בעיניים מצטעפות כאשר ההיסטוריה נכתבה לנגד עיניהם על ידי חבריהם הפלמ"חניקעס ש"בעצמם הם כתבו להם שיר ואפילו ספרים".

אחרית דבר: בבוקר, לאחר נסיגת הקומנדו הצרפתי מגבעות המוות ורק לאחר שפסקו שייקה אופיר, נעמי פולני וגדעון זינגר משירתם הגיעו לבסוף לוחמי הגדוד התשיעי של הפלמ"ח, אחרי שרוב הלוחמים המצרים כבר נסוגו אחורנית (גם הלוחמים המצרים ניהלו קרב גבורה נואש מול הכוח המיומן של הקומנדו הצרפתי..) וכבשו בקלילות את מוצב התמילה." [10]

ואין יודע בוודאות באם הסיפור הזה אמת מוחלטת או…

בסופו של יום, כאמור, פורקה היחידה:

"רוב לוחמיו חזרו לצרפת ממורמרים על שלא זכו להכרה הראויה. אחד המעטים מהם שנשארו בארץ סיפר כי לאחר פירוק היחידה ועזיבתו של איתן הופקרו הלוחמים. כשהחמיר מצבם, הם פרצו למשטרת באר שבע ודרשו מזון. לאחר מכן הם הלכו לעבוד בבניין. מכיוון שהיו עדיין במדים, עצרה אותם המשטרה הצבאית בטענה שהם עריקים. לאחר שהיו כלואים 40 יום בכלא צבאי, הם הובאו לפני שופט. זה, כששמע את סיפורם, זיכה אותם." [11]

וסיפור אנושי מעניין אודותיו כותב בר-און:

"ככל הידוע, לא נשאר בארץ בחיים מי מלוחמי הקומנדו הצרפתי. מי שהתפרסם ביניהם הוא סמל הדת שלהם, מימון פימה (פחימה), שלימים נודע כאלוף גד נבון, הרב הצבאי השלישי של צה"ל, שנפטר לפני עשור." [12]

יחידת "הקומנדו הצרפתי" הונצחה במספר מקומות בבאר-שבע. ליתר דיוק ב-5. ואני מציג את האתרים מצפון לדרום: למרגלות אנדרטת חט' הנגב, גן הזיכרון ע"ש בשכונה, כיכר ע"ש בעיר העתיקה של ב"ש, מצפור במשלט י"ג, מקום הירצחם של 8 הפצועים. בכולם הייתי. את כולם צילמתי. וחלק מן הצילומים מוצג ברשימה זאת.

 

***

אנדרטת חטיבת הנגב

בשולי אנדרטת חטיבת הנגב, המתנוססת על גבעה שעליה חתום האמן דני קרוון, שפעם הייתה ממש מחוץ לעיר וכיום העיר או-טו-טו סוגרת עליה, ולאמיתו של דבר לרגליה, במדרון הדרומי, ממוקמת אנדרטה לזכר הקומנדו הצרפתי.

מה לעשות והקומנדו הצרפתי היה חלק מחטיבת הנגב במבצע יואב ובמבצע חורב? כיוון שאינם פלמ"חניקים מבטן ומלידה – הקימו את האנדרטה לזכר הקומנדו הצרפתי בשול הגבעה. בפריפריה. לפחות האנדרטה מביטה על באר שבע. העיר שהם נלחמו ע"מ לשחררה/לכבוש מן הערבים.

ועובדה היא, המתוארת במאמרו של בר-און, כי זה שפנה אל הסופר יוסף שביט, בבית-קפה בפריז, ודיבר ב"עברית רצוצה", כדבריו, חשף צלקת ואמר: "אני פלמ"ח!"

מיקום אנדרטת הקומנדו הצרפתי (למרגלות אנדרטת חטיבת הנגב) וגן הזיכרון ע"ש הקומנדו הצרפתי בפאתי שכונה ג'

 

***

גן הזיכרון בב"ש

שם הגן מופיע על מפת העיר. ראו המפה לעיל. בפאתי מזרח של שכונה ג'. בשטח, דהיינו במציאות לעת ביקורי – אין כל שילוט. והייתי במקום פעמיים. הפעם השנייה – במסגרת החיפוש אחר הכיכר (ראו בהמשך). רק המיקום הוא שקבע והיות הגן – גן.

 

***

כיכר הקומנדו הצרפתי בעיר העתיקה

בבלוג של פרץ כתוב כי הכיכר ממוקמת בשכונה ג'. אבל במפות העיר למניינן/לסוגיהן, בוויז וגם בגוגל – אין חיה כזאת. ולכן לקחתי אתי את ידידי צ' וסרקנו ברגל את כל רחובות השכונה. ולא מצאנו. ולא הרפינו. ושאלנו עוברים ושבים. ובעלי חנויות. NADA. אמרו – תלכו ותשאלו בעירייה. צ' לא התעצל. הרים טלפון ושאל. שוב NADA. שאל צ' – אתה בטוח שדבר שכזה קיים במציאות? פרסתי בפניו את שכתב בר-און. במאמרו הוא כותב כי הסופר יוסף שביט, שפגש באחד מן הלוחמים בפריז, נתקל בשלט כיכר הקומנדו הצרפתי כשהיה בדרכו לפגישה באוניברסיטת ב"ג. הלכנו אם כן בנתיב המוביל מן התחנה המרכזית (אוטובוסים ורכבת) ועד לשערי האוניברסיטה – NADA. אגב, גם שביט מציין שלא קיבל מענה מן העירייה.

הלכנו לבקר בגלריית "טרומפלדור" המסונפת לאוניברסיטה וממוקמת, כמתבקש, ברח' טרומפלדור שבעיר העתיקה. עם צאתו קיבלנו מפה של העיר העתיקה. חזרנו, איש איש לביתו.

עובר יום וידידי צ' מרים טלפון ומבשר בשורה – יש רמז. הכיכר מצויה אי-שם מול המוזיאון. כלומר בעיר העתיקה. כי במפת האתרים שקיבלנו נכתב כי מוזיאון הנגב שוכן בסמוך לכיכר. על המפה, כרגיל/כמובן, לא היו רשומות המילים "כיכר הקומנדו הצרפתי". יצאתי בפעם ה-3 לחפש ולאמת. אכן כך. סוף-סוף מצאתי את מבוקשי. מפגש הרחובות הרצל והעצמאות. רק שבשלט כתוב, בעברית, "צומת" ולא כיכר. מה שכתוב באנגלית – זה כבר סיפור אחר. פרט לכך – הכול בסדר…

מפה לעניין מיקומה של כיכר הקומנדו הצרפתי בעיר העתיקה של ב"ש

 

הכיכר ובמרכזה פסל של מנשה קדישמן שניתן לעיר כתרומה

לזכר הקומנדו הצרפתי

 

***

מצפור אתר הקומנדו הצרפתי

ב-1995 נחנך בקרבת מקום אתר זיכרון ליחידה, לקרבות שעברה ולחלליה. למעשה – 2 אתרים סמוכים זה לזה. האחד מצפור, ע"ג משלט י"ג, ובו ההנצחה לחללים. האחר – שלט המציין את מקום הירצחם.

ביקרנו במקום. שלט מפנה, ציון הקרב, מדרגות, רחבה, עץ, זיכרון, קברות הנופלים (אחד הועבר להר הרצל), מרשמי תצפיות, מהלך הקרב:

מפת מיקום אתר המצפור ואתר ההרוגים [מעובדת על בסיס מפה טופוגרפית של אתר "עמוד ענן"]

 

***

אתר הרוגי הקומנדו הצרפתי

לא היה איש במצפור. היססתי להשאיר את המכונית לבד. בולטת בבדידותה. המשכתי בדרך העפר. עברתי בין המטעים של אשלים, מדרום למצפור, ועצרתי אצל הפועלים התאילנדים. הם אמרו שאין בעיה אבל בעוד שעה הם מתקפלים. הותרתי את המכונית בחברתם והלכתי לכיוון מערב. עד שפגשתי בסוללת העפר שפעם הייתה חלק ממסילת הברזל התורכית שהובילה מב"ש אל עוג'ה אל-חפיר. ניצנה שלנו. ומשם הדרמתי עד שפגשתי את הגשרון. אין שילוט. כלומר, את השלט שהיה ומופיע כתצלום בתיאור הנקודה באתר "עמוד ענן", כבר לקח מי שלקח. את הגשרון, ההולך ונסתם, לא לקח. יהי זכר הנרצחים ברוך.

 

***

מקורות מידע:

[1] מקור: יעקב בר-און (25.10.2016), "גאוות יחידה", המוסף, מעריב, עמ' 7-6.

[2] שם.

[3] שם.

[4] מקור: ראו אתר "מרכז מידע פלמ"ח".

[5] מקור: זרובבל גלעד (עורך), ספר הפלמ"ח.

[6] מקור: ראו האתר של אמנון ליבנה.

[7] מקור: ראו הבלוג של נדב פרץ.

[8] מקור: ראו האתר של אמנון ליבנה.

[9] מקור: שם.

[10] מקור: ראו הבלוג של נדב פרץ.

[11] מקור: בר-און, שם.

[12] מקור: שם.

 

קישורים לאתרי מרשתת:

[1] רגעים היסטוריים – http://www.historicalmoments2.com/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%95-%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA

[2] אמנון ליבנה – https://alivne.wordpress.com/category/%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%9A-%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%AA- %D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%AA/

[3] מרכז מידע הפלמ"ח – http://www.palmach.org.il/

[4] תרבות: האתר של נדב פרץ – http://www.tarbut-blog.cet.ac.il/2014/05/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%95-%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%A4%D7%AA%D7%99

 

לקריאה נוספת למעמיקים:

משה גבעתי (1994), בדרך המדבר והאש – תולדות גדוד 9, משרד הביטחון.

מיכאל (מיקי) כהן (2006), "יחידת הקומנדו הצרפתי ומפקדה רס"ן תדי איתן", בתוך: סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, משרד הביטחון, עמ' 151-99.

יוסף שביט (2016), החבר הטוב, קשת.

 

צילומים:

משה הרפז (למעט 3 צילומים שנלקחו מאתר "רגעים היסטוריים).

 

זכויות יוצרים:

© כל הזכויות שמורות לכל היוצרים – כותבים, צלמים, כרטוגרפים, מוציאים לאור.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד חפץ  ביום 21 במרץ 2019 בשעה 9:40 AM

    אכן ראוי להזכיר יחידה זאת- היה חסר לי על קרב רפיח א' וב' בו השתתפה פלוגה של הקומנדו הצרפתי, הבלגן היה גדול שם וזה לא מופיע כל כך בספרי ההיסטורי , יעקב ברכה ז"ל – חבר נירים- יצא אתם לקרב בתור מורה דרך יודע אזור וצרפתית, קרב ממנו לא חזר ומקום קבורתו לא ידוע עד היום.

  • SHAMUS  ביום 21 במרץ 2019 בשעה 10:07 AM

    וואו, איזה מלאכת מחשב של סיקור היסטורי, ממש ללקק את השפתיים.
    ישר כוח והמון תודה!

  • mharpaz  ביום 21 במרץ 2019 בשעה 11:25 AM

    תודה למגיבים. אתם מעניקים לי את הכוח הנחוץ במחקרים שכאלה. אכן, החומר על הקומנדו הצרפתי לוקה בחסר (באין) שכן נכתבו משפטים בודדים שהלוחמים השתתפו בפשיטה על ש"ת עזה, שפעם היה למרגלות (ממערב) בארות יצחק (הישנה). הבריטים אישרו את הקמת הנקודה יען כי "שמרה " על שדה התעופה שבעצם היה מנחת עפר… על פשיטה זאת פיקד עוזי נרקיס. תוצאותיה? לי אינן ידועות. אך זאת פשיטה ולא כיבוש. לגבי מחנות רפיח – הקומנדו הצרפתי היה מסופח ליחידת הג'יפים של ישראל כרמי (חטיבת הנגב). בקרב נפל הסמג"ד – א"א. פרט לכך – אין מידע… חבל. והנה אנו מתבשרים בהערתו של נמרוד חפץ כי חבר קיבוץ נירים – יעקב ברכה – יצא לפשיטה זאת שממנה לא שב. בהחלט יש להפוך עוד אבנים ולהשלים את תמונת הקרב. זה בהחלט מגיע ללוחמים ומעבר לכך.

  • salant4  ביום 21 במרץ 2019 בשעה 7:17 PM

    מלוא הערכתי לסקירה מעמיקה !!!!!!
    ראה תגובות בפייסבוק
    https://www.facebook.com/groups/freehistory/permalink/645011765953876/

    בהערכה,
    עמי סלנט
    עורך פורטל "רגעים היסטוריים"

  • mharpaz  ביום 21 במרץ 2019 בשעה 9:17 PM

    עמי – יישר כוח ותודה. אנו כותבים ע"מ לחשוף דברים, כאלה או אחרים, בפני קהל גדול ככל שניתן. ודרך השיתוף ב-F גדל קהל הקוראים.

  • רמי פרוכטר  ביום 21 במרץ 2019 בשעה 11:55 PM

    מרתק. תודה רבה

  • זאב זיוון  ביום 21 ביוני 2019 בשעה 11:55 PM

    הרפז היקר
    אולי תרשה לעצמך לשאול מי דאג שיקום מצפור הקומנדו הצרפתי ברמת נגב? מי הכין את טקס השקתו ב 1995 בנוכחות האלוף אברהם אדן, האלוף הרב גד נבון ואלוף משנה מאיר פעיל שהיה קצין אג"ם חטיבת הנגב?
    מי יזם את כיכר/צומת הקומנדו בבאר שבע?
    מי יזם את הבאת דגל הקרב על באר שבע מסגן מפקד הקומנדו פרדיננד ביבילייזר באוטווה קנדה?
    מסתבר שיש עוד הרבה מה לספר על הקומנדו למרות התחקיר הנרחב שעשית.
    אם תבוא אספר לך את כל שהחמצת.
    בברכה
    ד"ר זאב זיוון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: