ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אין כמו שקיעה מרהיבה, סגולה-אדומה-כתומה-ורודה, רומנטית ודרמטית, על-רקע פסלי המואאי. תפאורה מושלמת לפרידה מן האי. ובמיוחד כאשר היום הוא היום שבו סיימתי X עשורים ונכנסתי אל העשור ה-Y של חיי. והכול כמובן לפי התאריך העברי…
ערב עירוני / נתן אלתרמן
שקיעה ורודה בין הגגות / אספלט כחול מלמטה. / עיני נשים נוגות נוגות / אומרות לערב – למה באת?
הפנסים – פרחי העיר – / מלבלבים באור ניחוח. / אביב חשמל – עצוב-בהיר / משכרונו אסור לברוח.
[…]
שקיעה ורודה על סף הרחוב / ורחוב כמנהרה של תכלת. / מי שיגיע עד הסוף / ירצה לבכות מרוב תוחלת.
נזכיר לקוראות ולקוראים כי אנו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחיה, נמצאים באי הקרוי בשפתנו – אי הפסחא. באנגלית – איסטר אילנד. בספרדית – פסקווה. ובשפת ילידי המקום, צאצאי השבטים הפולינזיים שהגרו לכאן לפני כ-1,200 ש', ראפה נוי (Rapa Nui). זאת הרשימה העשירית והאחרונה. פנינו מועדות אל מקומות אחרים.
לקח לנו כ-40 ד' להגיע מן הפנסיון בו שכרנו חדר להתגורר בו ועד שהגענו אל האתר, מצפון לעיירה הבודדת באי זה. האנגה רואה (Hanga Roa). חצינו את כל היישוב, מדרום אל הצפון, עברנו את בית העלמין המקושט להפליא והגענו את האתר. אהו טהאי (Ahu Tahai). תפסנו מקום. נשענים אל קיר אבנים. אחרים הביאו כסאות או התיישבו על שמיכות אותן פרסו על העשב שנדמה כדשא. כלבים רבצו בדממה. חצובות מוקמו. מצלמות צקצקו. מבזקים הבזיקו. ילדים בכו או צחקו. הצטרפנו אל המקהלה. אחת לכמה דקות לחצתי על ההדק.
התוצאות לפניכם/ן. מוצגות לפי התקדמות השעון. לעננים היה קצב אחר…
זהו זה. השמש שקע באוקיינוס השקט. מחר יום חדש. הלכנו לשבור את רעבוננו. ושלא יהיה לכן/ם ספק – למחרת חזרנו על אותו הדבר. שייחרט וייצרב היטב בזיכרון. המשותף ושל כל אחד ואחת לחוד.
צילומים: משה הרפז (נובמבר 2017). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 