אחרי כשעה שלמה של התנועעות בדרכים באמצעות התחבורה הציבורית והליכה במרחב הציבורי, הגעתי אל היעד. ספריית אריאלה. אולם עיון. מוצא את אשר ביקשתי ומתיישב לקרוא. הספר מחזיק כמה מאות של עמודים, דבר המצביע על העובדה שכנראה אשוב לכאן עוד מספר פעמים עד שאשלים את מלאכת הקריאה. מכריכה לכריכה.
ועל הפתיחה, כבר במסגרת ההקדמה, פגשתי אגדה אורבנית:
את הסיפור המאלף הבא, שמדגיש את כל האירוניה בשניותם של האנוסים – נושא שעובר כחוט השני בספר הזה – סיפר לי חברי ועמיתי הפרופסור עדי צמח. בימי לימודיו בניו יורק עם סטודנט אחר לפילוסופיה, ביל שמו, שהתפרנס בתור מדריך תיירים בעיר. יום אחד הביא ביל קבוצה של תיירים מספרד אל קתדרלת סנט דיוַויין, והבחין שאחד מהם, ספרדי לבוש בהידור, מלמל משהו מוזר בשעה שהתווה את אות הצלב עם כניסתו לכנסייה. כשהסתיים הביקור העז ביל לשאול את האיש מה הדבר. "אה, זה סתם מנהג עתיק במשפחה שלנו," ענה האיש. "אנחנו קתולים אדוקים, וכשאנחנו נכנסים לכנסייה אנחנו אומרים ברכה מיוחדת בתור סימן לאדיקות יתרה." – "ומה אתם אומרים, אם מותר לי לשאול?" – "אני לא ממש מבין את זה, זה קצת מעורפל, איזה נוסחה מיסטית; אבל אני יכול לרשום לך." והוא שרבט על פיסת נייר שורה של אותיות: SAKESTESAKSENU. ביל הראה את הפתק לעדי, וזה הרהר בדבר זמן מה עד שזכה להארה פתאומית: זה היה הביטוי המקראי "שקץ תשקצנו" (דברים, ז, כו). במילים האלה משה מורה לבני ישראל לתעב כל מה שקשור בעבודת אלילים. הקתולי האדוק, כסימן לאדיקותו היתרה, היה חוזר על נוסחה עתיקה ששימשה את אבותיו האנוסים כדי לקלל ולנאץ את הכנסייה שנכנסו אליה בתור אתר של עבודת אלילים. [ירמיהו יובל (2014), האנוסים, מאנגלית: יוסי מילוא, כתר. עמ' 10].
ומדוע כתבתי "אגדה אורבנית"? משום שבהערת שוליים כותב המחבר, ירמיהו יובל, כי: "סיפור דומה מיוחס לפרופסור מיכאל ברונו (המנוח) שהיה בשעתו נגיד בנק ישראל וסגן נשיא הבנק העולמי, לאחר שחזר מביקור בספרד. וסיפר על כך עמיתו, הפרופסור גיורא חנוך."
כלומר – לאותו סיפור יש מספר ואריאציות. וכאן אנו חוברים להשערה שבעורקי כשלושים אחוז מן העמים האיברים – הספרדי והפורטוגלי – זורם דם יהודי…
ובינינו – הספרדי הינו תוצר רב-גנטי ורב-שנים של האיברים, הפניקים, הרומים, הוונדלים, הוויזיגותים, הערבים, הברברים, הסלאבים. ויסלחו לי צאצאי שבטים אחרים שלא ציינתי ואשר שהו בחצי האי הזה או הגרו אליו בזמן זה או אחר. וכן, מטבעם של דברים, גם קצת יהודים….
משה הרפז 