בית אהרון כהנא

אהרן כהנא (1905 –1967). בית כהנא, שהיה ביתם של מידה ואהרון כהנא, הפך להיות בית המתמחה בהצגת קרמיקה. במקום התקיימו בעבר תערוכות של אמנים שונים מתחום זה. אפילו אנכי ראיתי במקום תערוכה אחת או שתיים.

מתוך אתר מוזיאוני ר"ג אני למד כי:

עבודתו של כהנא מושפעת בעיקר על ידי תנועת הכנענים, שנוצרה בשנות ה-30 על ידי קבוצת ציירים ופסלים שביקשו להחיות את הקשר של העם היהודי עם ארץ מולדתו וכן לחזק את השורשים של העם אל ארצו. הם לקחו מוטיבים ונושאים מהתנ"ך וכן הושפעו ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו מהארץ העתיקה.

התיאורים והקונוטציות החדשים שנתנו "הכנענים" למוטיבים תנ"כיים היו שונים מאוד מאלו של המסורת היהודית, והאומנים הואשמו בהערצה עיוורת למוטיבים אלה. עד שנת 1940 עסק כהנא בציור פיגורטיבי וצייר נופים ריאליסטיים. בחלוף הזמן, במקביל להקמתה של קבוצת "אופקים חדשים" (שבה כהנא היה חבר מייסד), הצורות הגאומטריות בעבודותיו החלו ליצור אספקט אבסטרקטי תוך כדי רמיזה על סמלים מיתולוגיים שנחצבו על אבן. כהנא גם עסק ביצירה בתחום הקרמיקה, לצד רעייתו.

שכחו רק לכתוב כי מוזיאון ר"ג סגור. ומוזיאון כהנא סגור. יותר אתרים סגורים בר"ג מאשר פתוחים. נקווה לטוב שהללו ייפתחו אי-שם בעתיד הנראה לעיין.

לפני קצת יותר משנה, ערך במקום, האדריכל מיכאל יעקובסון, "סיבוב" כהגדרתו, וחיבר רשימה שהאדריכלות עיקרה. ראו כאן. וכך כתב:

נטוש ונסתר עומד בית אהרון כהנא בקצה רמת גן ועל שפת נחל הירקון. עד לפני שנה עוד היה כאן מוזיאון לקרמיקה שפעל 26 שנה, וכעת ממתין הבניין בסבלנות לשיפוץ קטן ועתידו לא ברור. את הבניין תכנן ב-1957 האדריכל יעקב רכטר והיה זה הראשון שתכנן באופן עצמאי, סוג של עבודה בכורה.

רכטר הציג בבית כהנא הצהרת כוונות מובהקת ומכאן חשיבותו האדריכלית: חומרי בנייה זמינים ופשוטים: בלוקים ובטון שנותרו חשופים (לימים נצבעו), מרצפות טראצו בגווני אדום ושחור, ברזל וזכוכית. ההשראה לא היתה מוסתרת והגיעה מהאדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה.

כאמור, הרשימה הנ"ל היא סקירה אדריכלית (והיסטורית) של בית כהנא. הקורא אולי יימצא בה מפתח מדוע צריך לשפץ לעיתים קרובות. קרובות מדי…

וכותב גדעון עפרת:

בעבור כהנא היצירה הקרמית הייתה הרבה יותר מעיסוק נוסף או שולי. "ההפשטה השמית" (ובניסוח אחר: "הפשטה ארכיאולוגיסטית") שלו ינקה את צורותיה מעולם החרס המזרח-תיכוני הקדום, ובה בעת מימשה את עצמה כמוצר ככלי קרמיקה שימושיים ובקירות קרמיים דקורטיביים. כהנא אף האמין, שבאמצעות מושאי הקרמיקה שלו ניתן יהיה לחבב את ההפשטה על העם. עוד ב-1947 למדו הוא ורעייתו את מלאכת הקרמיקה בפריז, וב-1952 פתח כהנא בגלריה מקרא סטודיו התל אביבית תערוכת כלים קרמיים: צלחות, ספלים, תכשיטים וגו', דמויי חיות, חותם, פיגורות קדומות ועוד. "אני מאמין", כתב כהנא בקטלוג, "בצירוף טבעי בין העבר [של החרס המזרח-תיכוני העתיק]  לבין המושגים הפלסטיים של זמננו אנו, כי לשניהם משותף הנושא המפשיט והמסמל". בטריאנלה של מילאנו [לאמנות שימושית], 1954, הציג כהנא כלי קרמיקה דמוי חיה קדומה ופיגורות מקראיות. במחצית שנות ה-50 כבר שקד כהנא על עיצוב ציורי קיר קרמיים, החשוב שבהם הוא אברהם ושלושת המלאכים (1956), הממוקם בבניין קפלן למדעי הרוח בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. [מקור: גדעון עפרת (2013), אופקים רחבים, קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, ע' 168]

אהרון כהנא, אברהם ושלושת המלאכים, מתווה לציור קיר, 1954, צבע מים על נייר [מקור: שם, ע' 169]

אהרון כהנא, אגרטל-דמות, 1955 בקירוב, קרמיקה צבועה ומזוגגת [מקור: שם, ע' 170]

עברתי במקום ביום קיץ. מסלול ההליכה ממגדלי ב.ס.ר אל הר נפוליאון הובילני לשם. והנה – הגשר להולכי הרגל שאמור לגשר, מעל לרחוב אבא הלל סילבר, ולחבר את מוזיאון ר"ג עם מוזיאון זה (2 במחיר 1), נהרס, הוסרו גם הגדרות שעטפו את בית כהנא.

מצאתי שינוי קונספט. השטח העוטף את הבית הפך לנחלת הציבור. והציבור, כך התרשמתי, נראה נהנה בקיימו אירוע במקום בצל העצים ביום קיץ. עם הילדים והתינוקות. הייתה באזור תחושה של קהילה.

לצעירינו נשכח אהרון כהנא. במקום אחר, באתר הקרוי "המחסן של גדעון עפרת", כתב גדעון עפרת:

מעט קובלנות נשמעו. בסוף 1987 ביקש כותב שורות אלו להתריע על ההיעלמות ההיסטורית הנדונה וארגן בקומת-הביניים של בית-האמנים הירושלמי תערוכה אינטימית בשם "חידת האייל של אהרון כהנא", ובה רישומים מרובים מעיזבון-כהנא, מספר ציורי-שמן מאוספים שונים וכלים קראמיים. הביקורות היו זעומות ביותר, קהל מיעט להגיע. באותם ימים כבר קיים היה ברמת-גן "בית כהנא", מוזיאון עיזבונו של הצייר, אשר מוקם בבית בני-הזוג כהנא שעל גדות הירקון, בו עמלה האוצרת, אינה ארואטי, על ריכוז עבודות ומידע בתחום יצירתו של כהנא. אלא, שהבית סגור היה לקהל הרחב בגין שיפוצים לו נזקק. כהנא נותר, אפוא, סוד שכוח.

[…]

תערוכה ספק-רטרוספקטיבית של כהנא, שנערכה בראשית 1989 במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן (הממוקם ממש אל מול בית כהנא) לא תרמה רבות לגאולת זכרו של האמן. אולי אף להיפך. מיקומה באולם קטן בקומת-הביניים הפחות-יוקרתית וההתפשרות על בחירת עבודות שלא מהדרגה הראשונה העמידו את כהנא כאמן בינוני. לא הייתה זו תערוכה שתצדיק את תיאורו של מנהל המוזיאון, מאיר אהרונסון, שכתב בפתח הקטלוג: "מחווה לאמן חשוב שפעל בארץ ולצער רבים נשכח, ומחווה לשכן."

[…]

בימים בהם נכתבות שורות אלו, 1990, מושלמות ההכנות לפתיחתו הרשמית של "בית כהנא". תערוכה רטרוספקטיבית מייצגת ואיכותית אמורה לחגוג את חנוכת הבית, ועמה ספר זה. התקוות הן שפרק חדש במורשת כהנא ייחנך, שתהליך הדהיה יוחלף בתהליך משקם, שימקם את כהנא, כאמן וכבעל הצעה תרבותית, במרכז לו הוא ראוי. עם זאת, תמימות תהא זו לחשוב, שפעילות מבורכת של בית כהנא ושל עיריית רמת-גן תוכל לחולל מהפכה של ממש בתרבות שאיננה חפצה (עדיין) להישיר מבט אל דמותה ולהודות, שזהותה שוכנת במו חיפושיה אחר הזהות. חיפושים אלה אינם יכולים לדלג מעל "פרשת כהנא". כי במורכבותו של כהנא שוכנים חומרים מסוג מח-העצמות של התרבות הישראלית, ואפילו מכוסות העצמות בבשר, בעור ובמחלצות משתנים לבקרים. התחיינה העצמות האלה?

שימו לב למספר השיפוצים ולפרק הזמן הנדרש לשיפוץ…

צילומים: משה הרפז (12.7.18).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: