קורסיקה. העיירה ארבהלונגה (Erbalunga) מאחורינו. ממשיכים עם כביש D80. הלז מתפתל סביב האצבע של קורסיקה. כף-קורס. וכביש מפותל משמעותו – קצב התקדמות של 30 עד 40 קמ"ש. על המפה מספר קילומטרים ספורים בין אתר לבין משנהו. במציאות דווקא הרבה דקות… את הקפה שתינו על חוף הים. במקום קטן שזה עתה ניעור מתרדמת החורף. החשמלאים עסקו בהתקנת גירלנדה. שתי המקועקעות הופקדו על הבר. ועל קבלת הזמנות ושילוחן. דהיינו על הקפה. וגם על הקופה. והבעלים – השגיח… המשכנו הלאה.
הגענו אל הקצה הצפוני של האי, זה שממנו לא ניתן לראות את אמא צרפת, ומכאן ניתן רק להדרים. הים אפוא במערב. הלוגיקה של כיוון הנסיעה בכיוון הפוך לשעון ממשיכה לעבוד. והנה כבר צהרים. ירדנו אפוא אל החוף. אל העיירה/כפר סנצ'ורי (Centuri).
בניגוד לארבהלונגה מקום זה כבר "מלוקק" למשעי. כל קו המים, בקומת הקרקע של הבתים, ולא רק, משובץ באין-ספור מסעדות. ויש גם קו שני… גם כאן הדייגים הם שריד דינוזאורי. מוצג מוזיאוני. ומגרשי החנייה כבר מלאים (אולי כי זאת שעת ארוחת הצהרים…).
כך או אחרת צדנו לנו פינה מוצלת, תחת עלוות העצים. ירדנו על סלט יווני!! וצרפנו אליו כריך של טונה. הידד. היה מוצלח. אלכוהול הודר מן השולחן. כשנסיים את הנהיגה, ונתרווח בקאלוי (Calvi), אל מול השקיעה, נוכל לההין ולעיין בנושא.
גלגלו את העכבר בכיף וכך תסובו במהירות סביב הנמל:
בתצלום האחרון נראית אותה פינה מוצלת שזה עתה נטשנו.. מכאן נותר רק להמשיך דרומה עוד כך וכך שעות… ויש יקחו את הזמן שלהם:
תצלומים: משה הרפז (קורסיקה. סנצ'ורי 8.6.2018). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 