ביקור במוזיאון בר-דוד בקיבוץ ברעם

ולאחר שבחנתם, בפרוטרוט, את עבודותיהם של מארק שאגאל ושל יאיר גרבוז, ועמדתם על מה שיש ומה שאין, והמשותף בעבודות הנ"ל – הגיעה השעה ובא העת לקרוא את הרשימה במלואה.

כיוון שהיינו בסביבה, מחבר הרשימה וזוגתו שתחייה, נכנסנו אל קיבוץ ברעם במטרה לתור את מוזיאון בר-דוד שעד כה, לבושתנו, לא היינו בו.

להקים מוזיאון בפריפריה (ולא רק שם) צריך משוגע לדבר. והפעם יש לנו עסק עם שני משוגעים – הזוג בר-דוד. על הדרך להגשמת הרעיון – תקראו באתרי ויקיפדיה והמוזיאון. אנו כאן בשביל להציג את התוכן לעת ביקורנו בו.

ובכול זאת נצטט מתוך מדברי המנשר בנושאי מסורת והמשכיות:

מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה הוקם בקיבוץ ברעם בראשית שנות ה-80 על בסיס אוסף רחב שתרמו האספנים טובה ומשה בר-דוד. האוסף כולל פרטי יודאיקה, ארכיאולוגיה ויצירות אמנות בנושאים יהודיים. זהו אחד האוספים הגדולים בארץ בתחום זה. בתערוכה מוצג רצף רעיוני וויזואלי, תרבותי והיסטורי, בין קיבוץ ברעם של היום לבין הכפר היהודי העתיק בירעם. רצף זה נבנה באמצעות קשרים גלויים וסמויים בין יהדות לישראליות. אחד ממוקדי התצוגה הוא תצלום של בית הכנסת העתיק בכפר בירעם, המהווה עדות פיזית לחיים היהודיים שרחשו באזור בסוף המאה ה-4 או בתחילת המאה ה-5. בסמוך לו מוצגים תיאורי ירושלים באמנות המקשרים בדרך סימבולית את בית הכנסת לעיר הקדושה. בחלל השני של התערוכה מוצג מעגל השנה היהודי על מחזור החגים, הטקסים והחפצים הקשורים בו. יום העצמאות מוצג כחוליה מקשרת בין הזהות היהודית לזהות הלאומית.

עד כאן מילות ומשפטי פתיחה לגבי תערוכות הקבע. במבנה מצויים מספר חללים ובהם מוצגות תערוכות זמניות. עוד מעט-קט ונגיע גם אליהן. אם תבקרו – תבקשו שיקרינו לכם, ראשית דבר, את סרט התדמית. ואחר כך צאו לדרכם באולמות התצוגה.

***

תחילה פונים אנו אל תצוגת בית הכנסת העתיק בברעם, שהוגדר כאחד מן המוקדים, במטרה להשלים מידע. רק לפני שעה קלה ביקרנו בבית הכנסת העתיק בנטוע בגן הלאומי ברעם. הזיכרון הוא סופר טרי.

וקוראים:

בית הכנסת העתיק בבירעם משתייך לקבוצה של עשרות בתי כנסת הפזורים בגליל, ביניהם בתי הכנסת במירון, בסאסא ובגוש חלב. בתי כנסת אלה הם שריד מסגנון האדריכלות הציבורית המפוארת שרווחה בתקופת השלטון הרומי בארץ-ישראל מן המאה ה-1 ועד המאה ה-4 לספירה. הם מאופיינים בחזית מפוארת מעוטרת קשתות הפונה לכיוון ירושלים ובעיטורים מגולפים באבני בניין מרשימות. בית הכנסת בבירעם נבנה ככל הנראה בסוף המאה ה-4 או בתחילת המאה ה-5 לספירה.

[…]

הכפר היהודי העתיק בירעם הוא מימי בית שני. הכפר ננטש ע"י תושביו היהודים לאחר הכיבוש המוסלמי. בשנת 1948 בירעם היה כפר מרוני. תושביו פונו ע"י צה"ל ומאז לא ניתן להם לחזור לכפרם. ביוני 1949 מייסדי קיבוץ ברעם התיישבו בכפר בירעם, שבו שכן בית הכנסת העתיק. כעבור שנתיים הם עברו למקום הקבע של הקיבוץ הנמצא במרחק 3 ק"מ מהכפר.

הקשת המרכזית המונומנטלית שבחזית בית הכנסת הייתה לסמל הן של הכפר העתיק, הן של הקיבוץ בן ימינו, ומופיע על ארגזי התפוחים של הקיבוץ ועל בקבוקי היין של יקב ברעם המשווקים ברחבי הארץ. קשת בית הכנסת מתוארת על אחד השטרות הראשונים שהנפיק בנק ישראל בשנת 1952.

***

מספר צילומים מחללי התצוגה המוקדשים ליודאיקה:

הנה כך עמדנו על החוט המקשר מבריאת העולם ועד ליום הכנת רשימה זאת. ואין זה דבר של מה בכך.

***

כך או כך, מעבר לתערוכות/תצוגות הקבע, משמש המוזיאון גם משכן לתערוכות עכשוויות, הקצובות בזמן.

לעת ביקורנו – מדובר ב-3 תערוכות:

תיק תק – תערוכה המאגדת עבודות של שלושה אמנים ישראליים עכשוויים המציגים אופנים שונים של תנועה: יעל בלבן, איתן דור שב, מיקי צדיק. תערוכה זאת מוצגת במבואה.
חצי אירופה – ורד שילוני מקיימת דיאלוג עם אמנים ויצירותיהם מתוך אוסף המוזיאון. התערוכה מוצגת בשני אולמות סמוכים הן למבואה והן לתצוגות הקבע.
עור הפוך – אסד עזי עוסק בתמורות שהזמן מחולל בעיצוב זהותם של פרט וחברה. ותערוכה זאת נפרשת בחלל הגדול שבקומה ה-2.

התערוכות – עד לסוף נובמבר. אני עוברים בחללים בהם מוצגות התערוכות בסדר שלעיל.

***