כאן, לפי המסורת, התחיל הכול. חוף זה הינו חולי ומאפשר גישה נוחה מן הים. כבר סיכמנו שהמתנחלים הגיעו אל האי ממערב ושהתיאוריה של תור היידרל, למרות מסע קון-טיקי, אינה נכונה. בשל הדמיון בשפה ובכלים מניח רוב החוקרים כי המוצא הקרוב ביותר הוא מנגאוורה. המוצא הרחוק יותר – איי המרקיזה. פיטקרן והנדרסון הם תחנות ביניים. כך או כך הצליחה ב-1999 הצליחה סירת קאנו פולינזית משוחזרת בעלת מפרש להגיע ממנגאוורה, אל ראפה נוי, ב-17 יום. שוב 17 יום. כמו ההולנדי כ-280 ש' לפני כן.
כיצד מתנחל עם?
לפי המסורת המקובלת על בני אי הפסחא, מנהיג המתיישבים שהגיעו לאי שלהם היה ראש שבט בשם הוטו מטואה ("האב הגדול"), שהפליג בסירת קאנו גדולה אחת, או בשתיים, עם אשתו, ששת בניו ומשפחתו המורחבת.
[…]
גם המסורת בעל-פה שהשתמרה אצל התושבים וגם הממצאים הארכיאולוגיים מלמדים כי שטחו של אי הפסחא חולק לכתריסר טריטוריות, שכל אחת מהן השתייכה לשבט, או לשושלת, וכל אחת החלה בחוף הים ונמשכה אל פנים האי – משל היה אי הפסחא עוגה שנחתכה לתריסר פרוסות. לכל טריטוריה היה ראש שבט משלה, והיו לה בימות טקסיות גדולות שניצבו עליהם פסלים. בין השבטים שררה תחרות עזה אך לא אלימה, שכן כל אחד מהם שאף להתעלות על היתר בבימותיו ובפסליו, אבל בסופו של דבר הידרדרה התחרות הזאת ללחימה אכזרית. חלוקה טריטוריאלית כזו לפרוסות רדיאליות אופיינית לאיי פולינזיה גם במקומות אחרים באוקיינוס השקט. מה שיוצא דופן באי הפסחא, מבחינה זו, הוא שהן המסורת בעל-פה והן הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי הטריטוריות השבטיות המתחרות הללו היו מאוגדות מבחינה דתית, ובמידת-מה גם מבחינה כלכלית ופוליטית, תחת מנהיג עליון אחד.
האם החלוקה הרדיאלית לתריסר טריטוריות מזכירה לכם את המדינה האידיאלית של אפלטון? אכן דמיון רב מעל למצופה. והם, בפולינזיה, אין שמץ של סיכוי שקראו את כתבי אפלטון… ולהזכירכם/ן, גם אנו התנחלנו בתריסר נחלות שבטיות. לימים נותרו 2 שבטים – יהודה ולוי (ויש אומרים שבקרבנו קיימים צאצאים גם של שבט דן וגם של שבט בנימין). דהיינו ישראל המודרנית… השאר מעבר לסמבטיון.
מראי מקום: ג'ארד דיימונד (2008), התמוטטות, מאנגלית: עמנואל לוטם, הוצאת מטר.
צילומים: משה הרפז (ראפה נוי, נובמבר 2017). כל הזכויות שמורות©.
משה הרפז 