ראפה נוי (Rapa Nui) 2 – האנגה רואה (Hanga Roa)

האנגה רואה. Hanga Roa. העיירה היחידה באי ראפה נוי. ואתם יודעים בשל וכיצד נוצרה (ראו רשימה 1) – שכן אחרת היינו מקבלים 12 יישובים כמספר השבטים המקומיים (ראו גם רשימה 4 בסדרה זאת). זהו מקום מושבם של כ-7,000 תושבים. מחציתם – ילידי האי. האחרים – מהגרים. הנה גונב לאוזני, יען כי נשאלתי למקצועי, מתכנן אזורי ואורבאני, כבר מחפשים מקום שבו יפתחו בית עלמין חדש. זאת משום שהאתר הנוכחי הגיע לכלל מיצוי.

מקסימום חצי שעה של הליכה מקצה אל קצה. מדרום אל הצפון ולהיפך. ממזרח למערב ולהיפך. שדה התעופה נמתח מזרח-מערב ומצוי מדרום לעיירה וזאת, מצידה, ממוקמת מצפונו. יותר מזה אין צורך לדעת. פשוט משוטטים. מתבוננים. על נקלה אתם תזהו את הרחוב הראשי שכל כולו עסקים. דהיינו חזית מסחרית. רחוב שוקק חיים. כל הזמן. עד השעות הקטנות של הלילה. בגדים, בתי קפה, מסעדות ומזכרות. ג'יפים, אופנועים ואופניים להשכרה. וזהו. כאן תמצאו הכול. ואם לא תמצאו המסקנה היא שאין את מה שאתם מבקשים.

יש בעיירה כמה מאות מבנים. צילמתי כמה עשרות. ברשימה זאת מוצגים מבנים טיפוסיים. צבע ותבנית. גלגלו בכיף:

וגם צריך לאכול – טונה אדומה צרובה קלות וסלט:

ושתי אנקדוטות לסיום פרק זה:

הראשונה – פחי האשפה מגודרים בגדר ברזל. כולל שבכה ממעל. רק יד אנושית יכולה לפתוח. שקיות אשפה, במקרים של חוסר מקום, שכנראה זהו המצב תדיר, קשורות ותלויות על עצים, עמודים וכל מה שניתן לקשור אליו. ובלבד שהגובה יהיה לפחות כמטר וחצי. ואתה תוהה – זאת על שום מה? ומתברר שהחבר'ה המקומיים אוהבים כלבים עד מאוד. מספר הכלבים כמספר בני האדם. אבל – איש אינו לוקח אחריות. ולכן הכלבים משוטטים חופשי-חופשי. או שמא שנתי-חופשי. קבוצות קבוצות. חבורות חבורות. נשים את המלחמות הקטנות בין הכנופיות בצד. וכמו בני האדם שנעים מבית קפה למסעדה וחוזר חלילה, כך הכלבים. ממקום בעל פוטנציאל של מזון למקום אחר… ולפיכך משתדלים לחסום בפני הכלבים, חלקם בהחלט בריון, את האפשריות למרוט/לשסע את השקיות ולפזר תוכנן על-פני הכביש ולהותיר את הבלתי אכיל (לא בכול מקום ישנה מדרכה…).

שנייה – אריק פון-דניקן כתב כי בעת ביקורו באי, לחקור את מה שהחוצנים/החייזרים הותירו, אותם פסלי הענק, התנהל ע"ג סוסים. אכן, יובאו/הובאו סוסים אל האי. תחילה לחריש ולהתנידות. אחר-כך הגיע טרקטור או שניים. והמוני תיירים. ואמרו לסוסים תודה. ונשלחו לדרכם. ומאז הם מסתובבים חופשי-חופשי. אמת, יש כמה חוות בהן ניתן לשכור סוס או שניים לרכיבה כאטרקציה. אך המסות – עדרים עדרים – מסתובבת שנתי-חופשי. ברם המקומיים טענו שלכול סוס או סוסה, גם אם הוא או היא מסתובב/ת חופשי בשטח – יש בעלים. ידוע ומוכר. קיבלתי את גרסתם.

מכאן עולה כי הכלבים משוטטים בעיירה והסוסים בכל המקומות האחרים… ואנו: גם וגם.

צילומים: משה הרפז (נובמבר 2017). כל הזכויות שמורות©.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: