פרו, העמק הקדוש, טרסות המלח במאראס (Maras)

ירדנו מן ההר. מהעיר האבודה. די רטובים אפשר לומר. שוב החל, כביום הקודם, רביב כמעיין המתגבר. מתחיל כגשם אנגלי ונגמר בזלעפות ובתחליף למבול. לא חיכינו עד הסוף. התקפלנו בחזרה אל העיירה למרגלות מאצ'ו פיצ'ו. ומשם לרכבת שלקחה אותנו למעמקי העמק הקדוש. ויהי ערב ויהי בוקר – יום חדש. יצאנו אל טרסות המלח מאראס (Maras).

המקומיים לוכדים את המים השופעים מן ההרים, מתעלים אותם אל הטרסות ולאחר שמולקולולות/פרודות המים מתאדות – נותר המלח. ואותו אוספים אל שקים במטרה למכור בשווקים.

וכאן הבעיה. כמו בכל מקום אחר – אין דור המשך לעבודה קשה זאת. נותרו מתי-מעט ע"מ למכור משהו לתיירים. הצעירים נטשו זה מכבר. וכמו שאנו יודעים – לכל תוצאה יש מספר גורמים. והגורם השני, המכריע, שהמחיר של המלח הבוליביאני זול יותר. הם, מן הצד השני של הגבול, פשוט גורפים. הטרקטור גורף ומעמיס. המשאית נוסעת. וזהו. בקרב הזה מנצחים הבוליביאנים. לפני יותר מ-100 ש' הבוליביאנים הפסידו לפרו ולצ'ילה. וכך נותרו הם, הבוליביאנים, ללא מוצא אל הים…

צילומים ורישומים בטכניקה מעורבת: משה הרפז (2012). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: