סמבטיון

איכשהו נוצר מצב שבו אנו כאן ועשרת השבטים שם (ולנושא עשרת השבטים נקדיש משפט או שניים בסיום רשימה זאת). ובין לבין חוצץ נהר הסמבטיון הגועש ורועש כל ימות השבוע ונח רק בשבת שבו, ביום השבת, נאסר עלינו להתרחק יותר מ-2,000 אמה מגבול יישובנו. ואלפיים אמה הם כבר פי 2 ממה שהקצו לנו בתחילה. אבל התירו לנו רבותינו ז"ל את שהתירו וכפלו את ההקצאה הראשונה ולמה ומדוע שנריב עמם…

ועל כך כתב ש"י עגנון:

תינוק אחד היה בירושלים שהגיע אצל נהר סמבטיון וחזר משם. כיצד הגיע לשם ומה גרם לו שחזר, שמע ואספר לך.

אביו של התינוק עשה לו מנעלים ליום חתונתו. שאלו החתן לסנדלר אם יעמדו מנעליו ימים הרבה ולא יקרעו מהרה. אמר לו הסנדלר, יכול אתה לעבור בהם את נהר הסמבטיון. נתן החתן את הדברים על לבו.

אחר החתונה סיפר לה החתן לכלה מה שאמר הסנדלר. אמרה לו, רואה אני שאתה מבקש ללכת אצל עשרת השבטים ואני יודעת שתגיע לשם, שסנדלר זה הוא אחד מל"ו צדיקים ואם אמר דבר לא ישוב ריקם. אמר לה, כשתלדי בן זכר קראי אותו חנוך על שמו של רבי חנוך זה תופר מנעלים, וכשנזכה ויגיע זמנו להניח תפילין כתבו לו תפילין ושלחי אותו לדרך, והקדוש ברוך הוא בחסדו יגיענו אצלי. קם החתן ממטתו ונטל טליתו ותפיליו ונשק את המזוזה ויצא לדרך. הלך כמה שהלך עד שהגיע אצל נהר סמבטיון. כיון שראה את הסמבטיון שזורק אבנים עד לב השמים נפלה עליו אימה גדולה ואמר, איך אעבור את הנהר הנורא הזה. נתנשאו רגליו מאליהן ועבר את הנהר בשלום ונמצא עומד אצל בני משה.

כיון שראו בני משה כך הכירו שהוא צדיק גדול, הואיל וניתנה לו רשות שיגיע למקומם, מה שלא זכה לזה שום אדם חוץ מרבי מאיר בעל אקדמות והרב אור החיים, ועוד אדם אחד או שניים. נתקבצו ובאו אצלו ומצאוהו מלא בתורה וחסידות. הסבירו לו פנים ועשו סעודה לכבודו. בתוך הסעודה אמר תורה. הכירו שתורתו תורת אמת. עמדו ועשו לו ישיבה גדולה. הרביץ תורה ולא פסק פיו מתלמודו אלא לתפילה.

פעם אחת כשכרע במודים נפסקה רצועת הנעל. אחר התפילה נזכר בדבר ונזכר כל מאורעותיו, שזה שלוש עשרה שנה ויותר שפירש מאשתו, ואם ילדה אשתו בן הרי הגיע למצוות. אבל משום ביטול תורה הסיר את מחשבותיו מלבו וחזר לתלמודו.

כשהגיע יום טוב ראשון של ראש השנה ויצא לומר תשליך ראה לתינוק מישראל עומד מעבר לנהר. אמר לו, האתה זה בני חנוך? אמר לו, אבי אני בנך חנוך, עשיתי כמו שפקדת על אמא. מיד חלץ אביו של התינוק את מנעליו וזרקם לבנו, כדי שינעל אותם ויעבור את הנהר. אבל ידיו של אבא יגיעות היו מן התורה וידיו של התינוק קטנות ונפלו המנעלים לתוך הנהר ולא הגיעו לידו של התינוק. ולא הגיע התינוק אצל אביו ולא הגיע האב אצל הבן, לפי שאבדו לו מנעליו. היו עומדים זה בצד זה של נהר וזה בצד זה של נהר ולא הגיעו זה אצל זה. אמר לו אביו של התינוק, מה אעשה לך בני, גזירה היא מלפני הקדוש ברוך הוא. חזור לירושלים ולמוד תורה, ולכשיגיע הזמן ויבוא המשיח אשוב אליכם עם כל אחינו בני משה ועשרת השבטים. חזר התינוק אצל אמו לירושלים ולמד תורה הרבה והורה הוראה בישראל.

הערה: יש אומרים כי הישראלים כיום הם צאצאים של 4 שבטים – יהודה, לוי (כולל כמובן את הכוהנים), בנימין ודן.

מקור: ש"י עגנון (תשנ"ח), אורח נטה ללון, שוקן. ע' 255-254. כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן. לא ולא ולא. רק לקרוא וליהנות…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: