האם נפגש נינו של הבעש"ט עם נפוליאון בונפרטה?

האם נפגש נינו של הבעש"ט עם נפוליאון בונפרטה? לכך נגיע בהמשך רשימה זאת. שכן לא נקדים את המאוחר.

עליתי על הגבעה. למעשה כתוב בשלט כי זהו הר. נו-טוב. לקח לי פחות מ-5 דקות לטפס מעלה, ממרגלותיו ועד לראשו. ואני איני ממהר לשומקום. אבל כתב כותב תולדות הארץ שהו הר. מי אני שאתווכח אתו? מה גם שנפוליאון אמר כי את ההיסטוריה כותבים המנצחים.

כאן, על כברת הקרקע השטוחה של ההר, משהו כמו 200X200 מ', לפני קצת יותר מ-200 ש', בשנת 1799, ניצב החפ"ק של נפוליאון. נפוליאון בונפרטה. להלן נ"ב. לימים הקיסר נפוליאון הראשון. כ-13 אלף צרפתים עמדו לרשותו. היעד – כיבוש יפו. ב-3.3.1799 הגיע מן המזרח אל ההר ופרס כוחותיו. ב-7.3.99 כבר היה הכול מאחוריו. הניצחון, הטבח, המגפה. מה לא. בקרב הזה – ניצח. בקרב על עכו – לא…

יפו. יפת ימים. עיר עתיקה. עיר מבוצרת באותם הימים. וגם שנים לפני לכן. שמס אלדין אבו עבדאללה מחמד אבן אחמד אבן אבו בכר אלבנאא אלבשארי הידוע בכינוי אלמקדסי, בן למשפחה ממוצא פרסי שהתגוררה בירושלים במאה ה-10 לספירת הנוצרים, סיים ב-985 לכתוב ספר מקיף על ארץ ישראל. נמנה על אבות הגיאוגרפיה. הנה בו מוצא אני תיאור קצר ותמציתי של יפו בימיו:

"על חוף הים, קטנה, אבל היא האסם של פלסטין ונמלה של רמלה. יש בה מצודה מבוצרת בעלת שערים מחוזקים בברזל, השער הפונה לים עשוי כולו מברזל, המסגד המרכזי משקיף על הים והוא ללא פגם, והנמל שלה מעולה." [1]

זכרו את החומות וזכרו את תיאור הנמל.

באפריל 1839 סייר דיוויד רוברטס בא"י, ובין השאר צייר/רשם (שכן קיבלנו לידנו ספר ליטוגרפיות צבעוניות) את יפו. מצפון ומדרום. כפי שאתם רואים – החומות, 40 ש' לאחר מעבר נ"ב כסופה ביפו, נותרו על תילן.

מבט מצפון

מבט מדרום

צבא צרפת פרץ את החומות. רק 34 הרוגים. אמנם חיל המצב התורכי ניהל קרב עיקש אך שוכנע ע"י שליחיו של מי שיהיה קיסר להיכנע יען כי לא יאונה רע לשבויים. הצרפתים כמובן ששחטו את התורכים. בין אלפיים לארבעת אלפים. תלוי במקור – ויקיפדיה או האנציקלופדיה העברית. וחוץ מזה גם טבחו ביושבי העיר. מאימתי האירופאים מכבדים הסכמים שהם חתומים עליהם? תחת הערך "מסע נפוליאון בארץ ישראל" בויקיפדיה נכתב כי נשחט חלק גדול מתושבי העיר. מוסלמים ויהודים.

הלכתי אל שכתבו נוסעים שנסעו ועברו ב-א"י. שלושים שנה לפני כיבוש יפו ע"י נ"ב, בשנת תקכ"ט (1769) ערך ר' משה ירושלמי מסע בא"י. ונוסע זה כותב במפורש כי אין יהודים ביפו:

"אתה הקורא היקר והמשכיל / אם תרצה לדעת את ספרי להועיל / התפנה מעסקיך וקראהו כליל / ותשמח ותהנה ותגיל.

[…]

אתחיל ואספר לכם כיצד לעלות לארץ ישראל. דרכים הרבה מוליכות לארץ ישראל, אבל הקרובה ביותר היא מווינא עיר מלוכה דרך שטייאר מרק לטריאסט ומשם דרך הים בשמונה שעות לוויניציאה. ואם נוסעים מווינא בעגלת הדאר הרגילה, הרי יוצאים מווינא במוצאי שבת ומגיעים בערב שבת לוויניציאה. אמנם מי שרוצה לנסוע בעגלת משא, תימשך נסיעתו לוויניציאה שבועיים. ואם הרוח מצויה נוסעים שלשה שבועות לצידון או לעכו, והם חופי הים של ארץ ישראל, ושם קהילות ישראל. ונמצא עוד חוף ים, ויפו שמו, אבל אין יהודי יורד שם מן הספינה, כי שם דורשים מכס גדול ואין יהודים יושבים ביפו." [2] [ההדגשה שלי – מ.ה]

תסכימו אתי שבפתיחה כזאת זמן רב שלא נתקלתם…

וכמובן שהעלינו בחכתנו שלא היו, בתקופה ההיא, אמורים להיות יהודים הדרים ביפו. מציאות א' ליד מציאות ב' דרות בכפיפה וזאת אינה מציאה.

בשנים תקמ"ה-תקמ"ו (1786-1785), דהיינו קצת יותר מעשור טרם טבח תושבי יפו בידי חיילי נפוליאון, ערך בנימין בן אליהו הקראי מקרים את מסעו לא"י. אף הוא מציין כי אין יהודים ביפו. והנמל, לפי התרשמותו, גרוע. וכך כתב:

"ביום שבת, ד' יום לחודש חשוון, באנו אל חוף יפה [יפו – מ.ה.], שהוא מקום מגולה, איננו יפה לשכון בו ספינות אלא שנים או שלושה ימים ואח"כ ילכו לדרכם, אבל אם תהיה רוח גדולה, יקח הברזל [העוגן – מ.ה.] וילך אל הים או אל הערים הקרובות לו." [3]

לגבי הימצאותם של יהודים ביפו בעת כיבושה ע"י נ"ב – נותיר זאת להיסטוריונים. באשר לטיבו של הנמל – מעידים הנוסעים. יכול להיות שלפני אלף ש' קנה המידה לשיפוט היה אחרת. ובכול זאת – יונה הושלך לים זמן רב לפני שאלמקדסי תיארו. והים נשאר אותו הים.

משקיף מן ההר לכיוון יפו. כבר מזמן שאין פרדסים. אין חומות. אבני החומה שימשו להקמת המבנים הראשונים שמחוץ לחומה ההיסטורית. ובניגוד לירושלים – כאן נתפוגגה החומה לחלוטין. חוץ מאיזה קו המשורטט על האספלט…

זהו רצף אורבאני המשתרע מן הים ועד למרגלות ההרים שבמזרח. חלקו צפוף. חלקו יותר צפוף. פה ושם כתמים ירוקים המספקים לנו חמצן בלילות. מרחבי הפרדסים ובתי הבאר (באיירות) שצייר נחום גוטמן, רק לפני פחות מ-100 ש', נעלמו ואינם. ב-2050 יחיו במרחב הזה מעל ל-15 מיליון תושבים. זה לא יהיה פשוט.

צילמתי בכל הכיוונים. אך בעיקר את המזרח. כשם שיוסף זריצקי שצייר את גבעות רמת גן ותל-אביב מגג ביתו שברחוב מאפו. עם הגב לים.


בשנת תקנ"ח (1798 למניינם), ימים ספורים אחרי חג הפסח, יצא ר' נחמן מברסלב, בן בת-בתו של הבעש"ט, דהיינו נינו, במסע אל ארץ-ישראל:

"ואז באותו העת היה מלחמה, שהלך הצרפת [נפוליאון – מ.ה.] לארץ התוגר [תורכיה העות'מנית – מ.ה.] לא"י כידוע, וכאשר נשמע לאנשי סטאמבול [איסטנבול – מ.ה.] שהצרפתי הולך ובא על הים, לא רצו אנשי סטאמבול להניח לצאת שום ב"א [בן-אדם – מ.ה.] מקיר העיר החוצה. והוא ז"ל [ר' נחמן – מ.ה.] אמר להאיש שלו: תדע שאני רוצה לסכן א"ע [את עצמי – מ.ה.] אף בסכנות גדולות, אך את נפשך איני רוצה להפקיר, בכן אם תרצה שוב לביתך ואני לבדי אסע בהסתר מאנשים דפה, יהיה איך שיהיה. והשיב לו האיש: כאשר ילך אדוני אלך אני, אם לחיים וכו'. והש"י (והשם יתברך – מ.ה.] סיבב ברחמיו שאחר ימים נשמע, היות שישב בסטאמבול חכם גדול אשר קיבץ נדבות עבור עניי א"י ופתאום נתעורר ואמר: תדעו שאני מוכרח לנסוע מיד לא"י כי רואה אני שהימים ממשמשים ובאים שיסתלק ואתם אל תיראו מעם פראנצע [צרפת – מ.ה.], אל תדאגו עבור ישראל שילכו להתם [לשם – מ.ה.], כי לא יאונה להם שום תקלה בעזה"י [בעזרת השם יתברך – מ.ה.], וכבר נרשם מקום קבורתו בירושלים. ומיד שמעו לדבריו ושכרו ספינה והכריזו: מי שרוצה לילך ילך. והלכו הרבה אנשים מספרד ומאשכנז, וגם רז"ל נסע על הספינה זו לא"י. ודיבר הוא ז"ל עם החכם הנ"ל והמתיקו סוד יחד. ואחר ימים נשאר הספינה בלי מים לשתות, והיה להם סכנה גדולה מהצמאון יותר מכל הסכנות, והתפללו כל האנשים מקירות לבבם, ונתעורר סערה גדולה, והובא הספינה אחר ב' ימים לספר עה"ק [לגבול עיר הקודש – מ.ה.] יפו. ורצה הוא ז"ל לירד מהספינה ללכת לירושלים עם החכם הנ"ל בצוותא חדא, ונסבה מאת ה' ולא הניחוהו הישמעאלים, שאמרו שהוא מרגל מצרפת כי מלבושיו ותואר פניו ולשונו התנכר בעיניהם, ולא הואיל שום בקשה. ונשאר הוא ז"ל על הספינה. והיה בדעת הקאפיטאן לעמוד שם איזה ימים לפוש, והיה אז ב' ימים קודם ר"ה [ראש השנה – מ.ה.], אך הספינה לא יכלה לעמוד שם מחמת גלי ים שרצו להפכה, ולא הועיל עצה ותחבולה לזה, והיה הדבר לפלא בעיני הקאפיטאן, ושאל: מה זה? והשיבו החכמי הספרד שקבלה בידם שבזה המקום נשלך יונה לים. והכריחו ליסע הספינה משם. ובאה בליל זכור הברית [אור ליום ערב ראש השנה, שבו אומרים בסליחות "זכור ברית אברהם ועקדת יצחק" – מ.ה.] לעיר הקדושה חיפה, ובאשמורת אמרו סליחות בשמחה והתפללו שחרית, ואח"כ הלכו כולם לק"ק חיפה." [4]

וכך יצא שר' נחמן לא פגש את נ"ב. קורה. לא קרה. זה כבר יצא וזה טרם נכנס. עניין של כמה חודשים בין לבין…

ובדרך אל מקום חניית המכונית – לא יכולתי שלא להכניס גם את שלושת הפרצופים הבאים:

מראי מקום:

[1] אורי טל (2014), ארץ-ישראל במקורות הערביים מימי הביניים (1517-634), יד יצחק בן צבי, ע' 64.

[2] אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים מימי הבינים ועד ראשית ימי שיבת ציון, הועתק והוכנס לאינטרנט ע"י חיים תשס"ח, ע' 429-426.

[3] שם, 467.

[4] שם, 487-486.

צילומים: משה הרפז (2018). כל הזכויות שמורות ©.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: