רשימה מצולמת אודות קרחון ושמו פריטו מורנו (Perito Moreno Glacier)

זאת רשימה מצולמת אודות קרחון ושמו פריטו מורנו (Perito Moreno Glacier). ב-8:30, בבוקרו של יום נתון, לא קרה דבר. גם ב-8:33 לא קרה דבר. אבל ב-8:35 צץ וגח הוואן מן הרחוב הראשי של העיירה והתמקם מול פתח המלון. נותרו בו, בוואן, 2 מקומות. ומתוכו נשאלה השאלה: אתם כך וכך? כך וכך השיבו שכן. נדחסנו אפוא אל הספסל האחרון שעליו כבר ישב זוג ארגנטינאי ששרוי בפנסיה. כעת הם יכולים לטייל במדינה במקומות רחוקים-רחוקים מעיר בירתם, בואנוס איירס. בעצם, כשאני משחזר את המצב, אנחנו היינו היחידים שלא דיברו ספרדית בדיאלקט כזה או אחר.

אגב, אינכם חייבים להשתמש בשירותי הוואן. מונית או רכב שכור חד-יומי – יעלו יותר. אוטובוס – פחות. הברירה תמיד מונחת לפתחיכם. אלו יביאו אתכם במהירות אל היעד. האוטובוס לא. ייקח לו מעל שעתיים להביאכם אל הפארק. באפשרויות האחרות תקבלו עודף משעתיים.

אל הדרך יצאנו. לאן – שואלים אתם – ואנו משיבים: אל פריטו מורנו (Prietto Moreno). בתרגום לעברית – הקרחון המתנפץ. ראוי לציין (גילוי נאות) כי למחרת, מול קרחון אופסלה, חזינו בחגיגת התנפצויות אל המים. כאן, בפריטו מורנו,  ממש לא.

נתונים על קצה המזלג: אורך הקרחון מעל 30 ק"מ. רוחבו כ-5 ק"מ. גובהו, הממוצע, מעל פני מימיו של אגם ארגנטינה הוא כ-75 מ'. לפי חוקרי הקרחון – עומקו המרבי של הקרחון עומד על כ-170 מ'. מעבר לכוחי להפריך נתונים אלו. קרחון זה נמנה על 48 קרחונים, דרום-אמריקנים, המתועדים בפטגוניה על שני חלקה – הצ'יליאני והארגנטינאי.

ייחודי של קרחון זה, וגם של חבריו בסביבה, בצד המזרחי של הרי/רכסי האנדים, דהיינו בשטחה של ארגנטינה, הוא שהוא גולש לאטו, ומתנפץ, להנאתנו, אל אגם ולא אל ים. אל אגם ארגנטינה (לגו ארחנטינו). אבל יש לו עוד ייחוד – משמעותי הרבה יותר ועוד מעט ונקדיש לו דיון קצר.

לקרחונים הדרום-אמריקניים יש תכונה המבדלת אותם מקרחונים במקומות אחרים. הם, המקומיים, לעומת האחרים, דווקא גדלים. אינם מתכווצים/נמסים אלא מעלים ומוסיפים משקל. אנומליה העומדת כנגד תיאורית ההתחממות הגלובלית. דבר הנותן פתחון-פה, מסוים, בעד תיאורית הקונספירציה. בל נשלה את עצמנו. כיפת הקרח של הקוטב הצפוני נעלמת והקרחונים ביבשת אמריקה הצפונית מתכווצים במהירות מסחררת. אבל הקרחונים הדרום-אמריקניים – לא. עד כה לא הצליחו המדענים/החוקרים להמציא לידנו הסבר משכנע או אסמכתא בדוקה למהות הסיבה לאנומליה. אנו, מצדנו, כמובן שניתן להם צ'אנס להמשיך ולנסות ונתעניין בתוצאות. ראו דיון קצר בנשיונל ג'יאוגרפיק.

אגב, הגוון הכחול שאותו ראיתם – אינו קיים במציאות. זה המוח שמתרגם את דחיסות הקרח לפי קרני האור המשתברות במולקולות הקרח. לפעמים מה שרואים יותר מוצלח מאשר המציאות…

חוזרים/שבים אל סיפור המסלול. תוך שעה מאל-קלפטה (El Calafate) ואתם בפתח הפארק. דקות ספורות לאחר מכן יכולים אתם לרדת אל הרציף שבו תיקח אתכם ספינה קטנה, תמורת 30 דולר לגולגולת, לשיט של כשעה אל חזית הקרחון ובחזרה. לקשישים/אזרחים וותיקים/זקנים או סתם פנסיונרים ניתנת הנחה בגובה של 50%. בתנאי שאתם, כמובן, מקומיים. דהיינו ארגנטינאים. שאר אזרחי הארצות האחרות – NADA. אין הנחות. כבר הוצאתם עד כה, בהגיעכם לכאן, כמה אלפי שקלים (חדשים), מה לא תוסיפו עוד מאתיים ש"ח? בדיעבד – אם אתם מתעדים לראות גם את קרחון אופסלה – חבל"ז ועל ההוצאה. על אחת כמה וכמה אם אתם כבר אחרי ביקור אצל הקרחון המתחרה.

חיכינו. לא קרה דבר או חצי דבר. לא היה רעם. כלומר, הקרחון לא התנפץ אל המים. ואם התנפץ – אנחנו לא שמענו. אז אולי היה ואולי לא. והרי שמו של קרחון זה – הקרחון המתנפץ. דווקא למחרת, מול הקרחון המתחרה, שמענו. וגם ראינו. חזית מתמוטטת וגושי קרח נופלים, בגלל ניוטון, אל המים הגועשים.

המבט הטוב ביותר הוא, מטבע הדברים, זה המשקיף על הקרחון מעל ולא מגובה המים. תגיעו אל מקבץ השירותים העליון (מרכז מבקרים – חניה, שירותים, אוכל ועוד). קחו משם את המסלול הפונה שמאלה (ישנם 4 מסלולים המסומנים ב-4 צבעים שונים), השמאלי ביותר מבין ה-4, ולכו אתו. עד הסוף. בכל מפגש עם שביל כלשהו – לכו תמיד שמאלה. תמיד לפנות שמאלה. אין זה בהכרח מצביע על היותכם סמולנים… וגם הנוף, נופו של הקרחון, יהיה תמיד משמאלכם. ואחרי שעתיים, לערך, פחות או יותר, תמצאו את עצמכם במרכז המבקרים התחתון. קופי של העליון רק למטה. העתק והדבק. חפשו את השאטל שייקח אתכם למעלה, בחזרה אל תחנת האוטובוס. לנו חיכה למטה, מטבע הדברים, הוואן. הוא ציפה, כמובן, לתשר מעבר לעלות הכרטיסים…

צילומים: משה הרפז (ארגנטינה, פריטו מורנו 27.11.2017). כל הזכויות שמורות.