היכן צקלג? האמנם תל שרע או שמא תל שריעה?

מחבר שורות אלה, וחברו הטוב, צ"א, יצאו לתור את צקלג. ישנם מספרים היודעים לספר סיפור. בכתב או בע"פ. והמשובחים בהם – גם וגם. וישנם כאלה שלא. אני נמנה על הקבוצה השנייה. על כל פנים – רציתי לספר לכם, הקוראות והקוראים, על צקלג. אותה צקלג שראיתי במו-עיני. וחברי הטוב יעיד על כך.

מה יש בשם צקלג שכל-כך מיוחד? שכן, העוסקים לדוגמה בפרשנות לנחלת שבט יהודה, יעלו, בראש ובראשונה שם זה. לאו דווקא בפשט אלא דווקא בדרש. למהססים בדבר – אנא היכנסו לאתר 929 (כמניין פרקי התנ"ך) ותיווכחו בכך. כך או אחרת יצאנו אל הדרך. תחילה אל המקורות ולאחר מכן אל השטח. אקדים את המאוחר: בתקופה הפרסית עדיין הייתה עדות לקיומו של יישוב בשם צקלג. ואולם, כשנשמה הארץ, לאחר כיבושי יוון ורומא, כל מעצמה בתורה, לא נשתמר השם. לא בתקופה הביזנטית, הערבית, הצלבנית, הממלוכית, העות'מנית והמנדט הבריטי.

אם כן היכן היא צקלג, אותה עיר מקראית? ומה יודעים אנו עליה? ראשית דבר פונים אל ספר הספרים. צקלג, כשם של יישוב, עיר לא-גדולה (עיר שדה – דהיינו עיר קטנה ולא ראשה), מופיע בתנ"ך 15 פעמים. 3 האזכורים בדברי הימים הם "ציקלג". שאר תריסר הפעמים נטולי "י" – "צקלג". לראשונה פוגשים אנו את השם כאשר קוראים אנו את שמות היישובים (ערים כמופיע בתנ"ך) המשויכים לנחלת בני יהודה למשפחותיהם ככתוב: "וצקלג ומדמנה וסנסנה:" (יהושע, ט"ו, 31).

הבטחה לחוד, מעשה לחוד. אמנם, במסגרת חלוקת ארץ-ישראל, הובטחה צקלג לשבט יהודה, אך צאצאיו של זה לא ממשו ירשו זאת והעיר נשארה בתחום ארץ הנותרת. הארץ שלא נכבשה. צקלג המשיכה כעיר שדה פלישתית. קטנה ביחס ל-5 סרני פלשתים (עקרון, גת, אשדוד, אשקלון, עזה). כך או אחרת, חרבה עם כיבושי אשור ובבל. כל אימפריה בתורה. והוקמה שוב ע"י שבי ציון בהנהגת עזרא ונחמיה. ואכן האזכור האחרון של צקלג הוא בימי נחמיה (נחמיה, י"א, 28) המציין אותה כעיר שיושבה מחדש בשטח מדינת יהודה המתחדשת.

ובין לבין גם מלכנו דוד היה שם, בימים שהטרימו את מלוכתו, שנתפש ע"י הארכיאולוגים המודרניים והבתר (פוסט) – מודרניים, כראש כנופיה מקומית שמרחב הנוחות שלו היה בגבולות נחלת יהודה עם הפלישתים, העמלקים והאדומים (ראו לדוגמה אצל: ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן [2006], דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס, מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, הוצ' אונ' ת"א):

"ויאמר דוד אל-לבו עתה אספה יום-אחד ביד-שאול אין-לי טוב כי המלט אמלט אל-ארץ פלשתים ונואש ממני שאול לבקשני עוד בכל-גבול ישראל ונמלטתי מידו: ויקם דוד ויעבר הוא ושש-מאות איש אשר עמו אל-אכיש בן-מעוך מלך גת: וישב דוד עם-אכיש בגת הוא ואנשיו איש וביתו דוד ושתי נשיו אחינעם היזרעאלית ואביגיל אשת-נבל הכרמלית: ויגד לשאול כי-ברח דוד גת ולא-יסף עוד לבקשו: ויאמר דוד אל-אכיש אם-נא מצאתי חן בעיניך יתנו-לי מקום באחת ערי השדה ואשבה שם ולמה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך: ויתן-לו אכיש ביום ההוא את-צקלג לכן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה:" (שמואל א, כ"ו, 6-1)

ובאשר לצקלג נוסיף עוד דרש:

"ורב אחא מבי חוזאה דורש גם התיבות צקלג ומדמנה וסנסנה, כל מי שיש לו צעקת לגימה על חברו, היינו כל אדם שיש לו טענה של ממש על חבירו, שהלה יורד עמו לחייו, שפוגע באומנתו ובמקור פרנסתו ומוציא פת לחמו ומשקהו, ובכל זאת דומם ואינו מקללו, הקב"ה השוכן בסנה עושה לו דין, ודרשו נוטריקון צקלג, צעקת לגימה. מדמנא, לשון שתיקה, וסנסנה, שוכן סנה. כשם שהקב"ה הרגיש בצערם של ישראל ומיהר להיפרע מאויביהם, כך ימהר להפרע מזה שהוציא פת לחמו של חבירו מפיו." [ילקוט עם לועז, מהדורת תשל"ב, ספר יהושע, ע' רמא-רמב]

נקפוץ בזמן קפיצה גדולה – אל מלחמת הקוממיות שלנו. מחלקה של חטיבת פלמ"ח נגב מנהלת קרבות מרים במשך 8 ימים על כיבושה של גבעה אחת. ח' מחאז. לאחרונה הנציחו את שם המחלף (40 עם 6) בשם "מאחז". חילוף/שיכול אותיות. מילא. ואולי הייתה זאת צקלג המקראית? מסתבר שלא.

וביום הראשון כבשה המחלקה של מוטה את המשלט ללא קרב:

"קבוצת בקתות קרובה. אחת מוארכת וכמה צמודות לה כאפרוחים ודוגרת. כל גב הגבעה מתעקם והולך ונוטה צפונה, בדמות כליה כפופה במוגזם, או בקטנית שטבורה לחוץ מאוד, ושתי תפיחות לה, זו המערבית וההיא הצפונית, ששמה, שגם עליה קבוצת בקתות. סלעים משטחים גבם הלבן מעל העפר האפור. והרוח ממלאה הכל עד כי אין עוד מבלעדיה. מעבר לגבעה והלאה ובמרחק – שם נוף הארץ-לא-לנו, הכומסת סודותיה בחוביה, גבעות גבעות ועמק גדול, כנראה, בינינו לבינם. עדיין צ'יבי ורפי מטרטרים מאחור על הבתים. ופלוני כבר מפרק חותלות נעליו, וגם חולצן לנערן מחצץ. וכבר החבורה מסתובבת בין הבקתות הקיצוניות. ונראה שזה הכל. – 'הו! – שורק נחום – בקלי קלות!' וגוחן ומרים חרס מחרסי האדמה – 'ראית כמה חרסים?' אומר אל ברזילי שאצל כתפו. 'תל עתיק', משיב ברזילי וחטמו מרחרח סביב. 'לא מבין למי הפריע התל הזה – אומר נחום הרהוריו – ולא יודע למי תצמח טובה מכל זה.' אבל ברזילי כבר שפף והגביה חרס והפכו לכל צד: 'תראה , מה מצאתי!' – ונחום גחן לראות בפלא. אבל אין הם אלא חריצים בחרס ולא שום ראשיתה של כתובת. 'יהיה זה נפלא אם נגלה כתובת!' אומר ברזילי והופך מכיתת-חרס אחרת – 'הכל כאן עתיק סביב. לא רחוק מכאן – אמר ברזילי – לכיש, בצד ההוא, ושם מצפון – גת, והתל ההוא, ממערב, הוא עגלון, כנראה, ואם ככה, הלא כאן צקלג!'

'צקלג,' – שנה נחום בלא התפעלות – 'אולי! – התפעל מאד ברזילי – למה לא? אולי כאן צקלג!' – וגחן להגביה יד של כד, גם הגישה בעיון אל חטמו, והשתדל להטות אור נכון על פניה. – 'תל צקלג או תל-בטיח – מקום מחורבן', פסק ואמר נחום. – 'הו, אם באמת צקלג – טען ברזילי – ואנחנו נלחמים על צקלג – הרי הכל מצלצל אחרת!' אבל נחום היה אדיש: 'לא מצלצל כלום'. אמר על גבול הזלזול. – אולי יתמזל לנו מזל – אמר ברזילי בהתעוררות לא מוסברת, שוקד לנקר בין החרסים – ונמצא מציאה!' – 'תראה! – התלהב כעת ברזילי – כמה יפה! המירוק האדום, והקישוט הזה! עוד נמצא כאן כתובת! אינך זוכר מה היה בצקלג? את מלחמות דויד המלך? לא נראה לך שיפה לדעת כי שוב נלחמים יהודים בצקלג של דויד?' – 'יופי חי' פטר לו נחום וסטה מעליו."

[…]

"- 'נו, מה נשמע בצקלג?' עצר קובי ועמד על-גבי ברזילי, שהיה גחון ומעיין במרחבים ובמפה, שהשאילו גידי לצורך קביעת המרחקים. – אבל ברזילי מניע ראשו בצער: 'צקלג? חושש הוא שנחפז מדי – לא כאן צקלג. – למה לא כאן? – הרבה מזרחה מזה, ממש לרגלי ההרים שם, יושבת על מקורות מים רבים… – חבל, הצטער קובי על שם כה עז-צלצול שנשמט הפעם מידיהם, אם לא יתחרט ברזילי ויחזיר עטרה לישנה? – הו, לא, צר לו שהטעה בחפזו את הכלל – ועל שכבר קפצו ונטלו את הטעות ועשאוה קבע. מכל-מקום כאן וכזה הוא נוף חייהם של דויד ושל פלשתים – אמר והחוה ידו על כל האפקים סביב, מחשופי גבעות רוגעות באור שמש יורדת. כאן היו וכאן עשו מלחמות, כאן גדלו תבואות ונהגו צאנם, וחושב כי דבר לא נשתנה פה, מאז ועד היום. – 'חוץ מאתנו…' התחיל קובי, אבל ברזילי לא נפנה אל זה, ותחת זאת הזכיר לקובי מעשי דויד בברחו מפני שאול אל אכיש מלך גת. מעשה בהורדת ריר על זקן. ומאכיש אל המדבר, ומן המדבר אל הישימון, ומן הישימון אל אכיש, והלה נותן לו את צקלג: על הגבול בין האדמות הנחרשות מדי שנה בשנה, ובין האדמות הנחרשות רק אחת לכמה שנים. מכאן היה פושט דרומה, קוטל בכל אותם העמלקים, הגרגשים והפריזים למיניהם, ומעלים מעלליו, גולג לאכיש על נגב הירחמיאלי – דואג להשמיד קרבנותיו עד האחרון, שלא ישרד מהם מלשין. – 'הה, דויד המלך…' גנח קובי, סחוף לסיפור. – 'אינך זוכר?' – תמה ברזילי. זוכר ולא זוכר. בחור רב-הרפתקות היה, לא?.. שלושים נשים, כמדומה, שלו ושל אחרים, ונפתוליו עם המלך הזקן, עם שאול, פה הכה ושם נלחם, ואת מעשה רצפה בת איה, ושר שירים ובכה בכיות ורקד ריקודים, ברכה על ראשו – ומה לא? – הו, גיחך אליו ברזילי – בחור סוער היה, אותו דויד מלך ישראל, לא?.. ומניחים לו לדויד המלך, וברזילי שב לכרוע על מפתו." [מקור: יזהר סמילנסקי (ס. יזהר), ימי צקלג, תשי"ח, הוצאת ע"ע, ע' 32-27].

אגב, סיפור של אותו קרב מונצח, בלשון אחר, גם בספרו של פוצ'ו – אני פחדן אני. היינו בח' מאחז או מחאז. של פוצ'ו ושל ס. יזהר. השם כמובן תלוי באיזה נרטיב, סיפר, אוחז מי שאוחז ובמי שהשתלט על השיח. יען כי הלכנו בעקבות פוצ'ו וסמילנסקי. וגם בקיבוץ להב היינו. בתום מלחמת הקוממיות הוקם קיבוץ צקלג – קיבוץ חקלאי של הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר בקרבת דבירה –  בשולי במת הרי יהודה. לימים המירו את שמו ל-"להב". שכן כך קורא אני בילקוט הפרסומים, פרסום 829, מיום כ"ה אדר תשכ"א. רק הבאר למרגלות להב לא שינתה שמה ונותרה "באר צקלג".

מקור: משה ברור, אטלס ישראל, 1960

 

בשנים האחרונות מצביעים חוקרים על תל שרע כמועמד מוביל להיות צקלג. תל שֶׂרע (Sera). בערבית: תל א-שריעה (שרע – מקום להשקיית המקנה). התל ממוקם על גדתו הצפונית של נחל גרר (אם אכן זהו נחל גרר המקראי). התל הינו גבעת כורכר בגובה של כ-170 מ' מעל פני הים וכ-20 מ' מעפ"ש. שטחו כ-20 ד'. לפי הממצאים – האתר היה מיושב באופן רציף, מן התקופה הפלישתית ועד הערבית. אפשר שתל זה הוא צקלג. הארכאולוגיה מציעה לנו לראות בתל שרע העכשווי כצקלג המקראית. בין התומכים בזיהוי זה – בנימין מזר ויוחנן אהרוני. אך קביעה זאת איננה מלווה בהסכמה פה-אחד או גורפת ויש ארכיאולוגים החולקים על כך.

לתל זה היה תפקיד חשוב במלחמת העולם הראשונה: לאחר כיבוש באר-שבע ע"י כוחותיו של אלנבי הוא שימש כמקום המפקדה המשותפת – התורכית/גרמנית. כאן קבע הפיקוד הגרמני את מושבו – במרכז הגזרה שהשתרעה עתה, בנובמבר 1917, מעזה במערב ועד תל-חוליפה שבמזרח (לימים קם בו קיבוץ צקלג שהחליף כאמור לעיל את שמו ללהב). התורכים/העות'מנים חששו מכיבוש עזה או לחילופין עקיפה מזרחית של קו ההגנה. אך כוח המשלוח המצרי, דהיינו של הממלכה המאוחדת, הבקיע דרך המרכז. בקרב קשה שארך 5 ימים (7-2 נוב' 1917). מכאן החל "מרדף פלשת" שהסתיים בחציית הירקון. על קרב "עיון קרא" (דהיינו – עין הקורא) נספר במקום אחר.

מקור: האתר של עמירם אורן (ראו קישור בהמשך)

מרדף פלשת (מקור: אטלס כרטא)

מרדף פלשת (מקור: אטלס כרטא)

ובבוקר אחד מימי שישי, נכנסנו אל יישובי "יחדיו". שואלים אתם היכן הם, ואשיב: יחדיו = תדהר, תאשור, ברוש. בצד הדרך אשקלון – ב"ש. שכן כתוב: "אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו." (ישעיהו, מ"א, 19).

לפי ילקוט הפרסומים 277 (16 בפברואר 1953) הוקמו שלושת היישובים הנ"ל ב-1953 והתיישבו בהם (לפי צד א) או הושמו שם (לפי צד ב) עולים ממרוקו. חבל ארץ זה, השייך למועצה אזורית בני שמעון שהוקמה ב-1951, היה ריק מיישוב.

וכך נראה האזור בתחילת המאה העשרים:

האזור ב-1947:

מקור: חנינא פורת, מדיניות רכישת קרקעות וההתיישבות בנגב ערב מלחמת העצמאות, קתדרה.

האזור במפה משנת 1951:

עברו מס' שנים והיישובים נתרבו אך עדיין יישובי יחדיו אינם קיימים ע"ג מפה זאת:

משום מה, במפה משנת 1960, חסר יישוב למרות שלפי ילקוט הפרסומים כל יישובי יחדיו הוקמו ב-1953

תמונת המצב היישובית – נכון לתחילת 2018 (מקור: המרכז למיפוי ישראל)

וזהו המסלול בו צעדנו, מקצה תאשור אל התל (ובחזרה):

וניתן לצילומים לדבר בשם עצמם. אגב, בתל אמנם ניכרים סימני חפירות אך לא ניתן, בשלב זה, ליצור תמונה כוללת של היישוב. נצטרך להמתין עד שיפורסמו, ביום מן הימים, הממצאים ויכרכו בכרך שיהיה נגיש לציבור… ועד אז נאלץ להסתפק בפרורים של השכבה העליונה בלבד. כך או אחרת – שווה להגיע רק בשל הנוף הנפרש דרומה מעל התל.

היה כאן מחנה גרמני. היה כאן מחנה בריטי. היה מנחת מטוסים. לא נותר דבר או חצי דבר. גם מסילת הברזל התורכית שעברה בסמוך לתל (ממערב לו) נעלמה ואיננה. גשר 7 הקשתות של המסילה מעל ואדי שריעה (נחל גרר) התאדה אף הוא. פה ושם עוד ניתן להבחין בתוואי. עברו 100 ש'… פרטים נוספים ניתן לראות ברשימה של עמירם אורן אודות דיווש בנחל גרר וגרורותיו…

 

וכשתסיימו לקרוא רשימה זאת, לבטח תיוותרנה שאלות שלא מצאו את פתרונן. הנה הותרנו לקוראות ולקוראים משימה…

צילומים: משה הרפז (2.3.2018). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: